אאא

הסמכות המקבילה של בתי המשפט למשפחה ובתי הדין הרבניים הביאה שוב למקרה בו תביעה שהסתיימה בערכאה אחת נפתחת מחדש בערכאה השנייה.

לייעוץ בתחום: 

פנו לעורך דין משפחה

באוקטובר 2015 הגישה האישה תביעת מזונות לבית הדין הרבני בה דרשה כי בעלה בנפרד ישלם לה 9,000 שקל בחודש. היא נימקה את הסכום הגבוה ברמת החיים הגבוהה של בני הזוג קודם לפרידה.

לטענת הבעל, כשנה קודם לכן הגישה האישה לבית המשפט למשפחה תביעה למזונותיה ולמזונות שני ילדיהם. לאחר שנערך ביניהם משא ומתן, הם הגיעו להסכם לפיו הוא ישלם את המשכנתא על הבית, 8,500 שקל בחודש ובנוסף 2,000 שקל לכל ילד. בספטמבר 2014 אישר בית המשפט את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין.

בנסיבות אלה סבר הבעל כי כל ענייני המזונות נפתרו ובאו לסיומם.  לדבריו, לנוכח ההליך הקודם הסמכות לדון במזונות מצויה בידי בית המשפט למשפחה מכוח כלל ה"סמכות הנמשכת" לפיו כאשר ערכאה מסוימת דנה ופוסקת הסמכות לשנות את הפסיקה המקורית נותרת בידיה.

מנגד טענה האישה כי בבית המשפט למשפחה לא הייתה פסיקה בעניין מזונותיה או דיון בנושא, והוא רק אישר את ההסכם, שלא כלל מזונות אישה. לכן, לדבריה, אין באישור ההסכם משום "פסיקה" המקנה סמכות דווקא לבית המשפט.

הבעל השיב, כי במסגרת ההליך הקודם הוא נחקר על הכנסתו ולכן הסמכות נותרה בידי בית המשפט למשפחה אף שבסופו של דבר הסתיימה התביעה בהסכם.

צורך קיומי

הרב אברהם שינדלר מבית הדין הרבני בנתניה הבהיר כי אין באישור הסכם על ידי ערכאה מסוימת כדי להקנות לה סמכות ייחודית לפסוק בתביעות המתייחסות לנושאים שהוסדרו בו.  

לדבריו, הרציונל שבבסיס "כלל הסמכות הנמשכת" הוא שכאשר סוגיה נדונה והוכרעה על ידי ערכאה מסוימת ראוי שאותה ערכאה היא זו שתשנה את פסיקתה במידת הצורך. לפיכך, סמכות נמשכת חלה רק כשהערכאה אליה הוגשה התביעה דנה ופסקה לגופו של עניין.

לעומת זאת, כאשר הצדדים מגיעים להסכמות ומבקשים מבית המשפט רק לאשר אותן בפסק דין פורמאלי, אין מקום לתת לערכאה שאישרה את ההסכם סמכות נמשכת.

במקרה זה, כתב הדיין, בית המשפט למשפחה לא פסק לגופה של תביעת האישה למזונות מכיוון שהצדדים הגיעו להסכם. לגישתו, גם לא די בכך שהבעל נחקר על מצבו הכלכלי כדי להקנות לבית המשפט סמכות נמשכת.

לפיכך קבע הדיין כי בית הדין מוסמך לדון בתביעה.  

לעניין גובה המזונות, הדיין הסביר כי לא נערך עדיין דיון בנושא ולא התבררה הכנסת הבעל ולכן כעקרון, לא ניתן להכריע בתביעה.

עם זאת, מכיוון שמזונות הם "צורך קיומי" הנגזר מחיובי הבעל כלפי אשתו, לא ניתן להותיר אותם כשאלה פתוחה ולכן הוא מחייב את הבעל במזונות זמניים של 4,000 שקל לחודש החל ממועד הגשת התביעה (אוקטובר 2015) עד לסיום הדיונים וההכרעה במזונות הקבועים.

הרבנים הרב רפאל י' בן שמעון והרב יאיר לרנר הצטרפו לפסק הדין.

  • ב"כ התובעת: עו"ד אבי גפן
  • ב"כ הנתבעים: עו"ד יונתן כריף

עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת:  עורכת דין ענת גוראל עוסקת בדיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותבת לא ייצגה בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.