אאא

התובעת עבדה בחברת כוח האדם "גולד-וורק" כמנהלת סניף ערד במשך כשנה וחצי, החל מדצמבר 2012.

לדבריה, בינואר 2014 הזמין אותה מנהל החברה לשימוע במשרדים בירושלים. היא סירבה להגיע עד לשם ונערך לה שימוע טלפוני בה בישר לה המנהל כי הוחלט לפטרה.

לייעוץ בתחום: 

פנו לעורך דין עבודה

לטענת התובעת, יום לפני השימוע היא הודיעה למנהל שהיא נמצאת בטיפולים מורכבים ולכן היה על החברה לקבל את אישור הממונה במשרד הכלכלה לפיטורים.

לטענתה, היא פוטרה מכיוון שהחברה רצתה לחסוך בעלויות ולראיה – החברה הביאה במקומה עובדת בשכר נמוך יותר. כמו כן, בהזמנה לשימוע לא נחשפו בפניה הנימוקים לפיטורים.

התובעת דרשה פיצוי של כ-200,000 שקל לפי חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וכן בשל הליך שימוע פגום ועגמת נפש.

הנתבעת טענה מנגד כי התובעת לא ביצעה את עבודתה כראוי ומאז שהחלה לנהל את הסניף מצבו החל והידרדר והחברה החליטה לסגור אותו. בנסיבות אלה "לא נותר מנוס מפיטורים".

לדבריה, אמנם במקום התובעת התקבלה עובדת בשכר נמוך יותר אך זאת רק לצורך סיום פעילות הסניף שנסגר חודשיים אחר כך.

עוד נטען כי התובעת הודיעה על הטיפולים המורכבים רק לאחר שנודע לה על פיטוריה ולכן הפיטורים היו כדין.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 35,000 שקל בגין פגיעה בפרטיות וטענה כי התובעת נכנסה לתיבת הדואר האלקטרוני של המנהל ללא אישור ועשתה "צילום מסך" שלו לצורך צירוף ההתכתבות לתביעה.

פעלה בניגוד לחובת האמון

השופט אילן סופר מבית הדין לעבודה בבאר שבע ציין כי מכתב הפיטורים נמסר לתובעת לאחר שהמנהל ידע שהיא נמצאת בטיפולים מורכבים ולכן היה על הנתבעת לקבל את אישור הממונה במשרד הכלכלה לפיטורים. השופט ציין עם זאת, כי סביר להניח שהממונה היה מאשר את הפיטורים.

השופט הוסיף עוד כי אמנם לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אין להפלות עובדת בשל טיפולים מורכבים אך הוא התרשם מעדותו ה"אמינה ועקבית" של המנהל כי הפיטורים נעשו מצורך אמתי של צמצומים ועל רקע סגירת הסניף, ולא בגין הפליה.

השופט קבע עוד כי אמנם בזימון לשימוע לא פורטו בפני התובעת הסיבות לפיטורים כנדרש, אך אין ספק שהיא הייתה מודעת למצבו הרע של הסניף כמנהלת ולכן אין לחייב את הנתבעת בשל כך. 

בנוסף קבע השופט כי לתובעת לא נגרמה עוגמת נפש החורגת מהתסכול הרגיל הנלווה להליך פיטורים. משכך, תביעת התובעת התקבלה בחלקה, בגין הפרת חוק עבודת נשים ואי קבלת אישור הממונה.

אלא שבמקביל השופט קיבל את התביעה שכנגד וקבע שהתובעת פגעה בפרטיות מנהלה לשעבר ופעלה בניגוד לחובת האמון שלה כעובדת. לדברי השופט, אף אם בעבר המנהל הרשה לתובעת להיכנס לחשבון הדואר האלקטרוני שלו, בשלב בו עשתה זאת, היא כבר ידעה על הפיטורים ולא הייתה רשאית לעשות כן. 

בסיכומו של דבר פסק השופט לתובעת פיצוי של 15,000 שקל אך קבע כי עליה לפצות את המעסיק בסכום זהה על התנהגות בחוסר תום לב.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

השופט ציין כי "אף שהיה מקום לחייב את התובעת בהוצאות בגין דחיית מרבית תביעתה" כל צד יישא בהוצאותיו. 

  • ב"כ התובעת: עו"ד אמנון בנישתי, עו"ד יצחק בנישתי
  • ב"כ המשיבים: עו"ד חיים גלעדי

עורכי דין דיני עבודה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת:  עורכת דין ניצה כהן עוסקת בדיני עבודה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותבת לא ייצגה בתיק

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.