בשבועות האחרונים ראינו כי שליח אשר פעל בחריגה מכתב מינוי השליחות, יש לו לשאת באחריות נזיקית הנגרמת מביצוע פעולות החורגות מהרשאת המשלח. לאור זאת יש לבחון מהו טווח הפרשנות של הרשאת (כתב המינוי) ממנה השליחות.
בדרך כלל ממנה השליחות מבקש מהשליח בכתב או בעל פה כי יעשה עבורו פעולה מסוימת, כגון בקשת ממנה השליחות מהשליח כי יקנה עבורו קרקע, או שיפעל עבורו בכדי שיהיה ניתן לבנות על הקרקע וכדומה. כפי שראינו (וכפי שבעז"ה יובהר בהמשך), במצבים אלו פעמים יחסי מבקש הפעולה והפועל המבצע אותה, מוגדרים כיחסי שליח ומשלח.
הגמרא (בבא בתרא קסט ע"ב) אומרת כי שליח לקניה אשר ביצע רכישת קרקע ללא אחריות מוכר(אחריות פיצוי של המוכר באם נושה ייגבה את הקרקע מיד הקונה), ממנה השליחות יכול לטעון כנגד השליח, כי הוא פעל תוך חריגה מהרשאת השליחות, משום שמינוי השליחות נעשה בכדי לסייע לממנה השליחות, ולא כדי להזיק לו "לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי ".
טענת לתיקון שלחתי אותך ולא לעוות ולהזיק לי, מעוררת שאלה ביחס לתוקף הטענה, משום שבדיני ממונות חל הכלל האומר דברים שבלב אינם דברים. הגמרא אומרת כי אדם שמכר את כל נכסיו ולאחר המכירה הוא טוען כי המניע למכירת הנכסים היה רצונו לעלות לארץ ישראל, אזי אין המוכר יכול לבקש את ביטול העסקה, וזאת גם אם נמנע ממנו לעלות לארץ ישראל.
אי יכולת הביטול נובעת מהעובדה שבעת המכירה לא הוזכר דבר על מניע המכירה או על סיבותיה, וממילא מניעי המכירה מוגדרים כדברים שבלב שאינם דברים(קידושין מט ע"ב). לאור זאת ברור כי על ממנה השליחות להגדיר לשליח באופן מפורש את הרשאת השליחות ואת מגבלותיה, ולכן אין להתייחס אל כוונת ליבו של ממנה השליחות ואין לתת משקל לטענתו כי הוא התכוון לתת הרשאה רק לקניית קרקע עם אחריות מוכר, ממילא יש להבין מדוע טענת לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי מקבלת תוקף ומהווה עילת תביעה כנגד השליח.
הראשונים (ר"ן קידושין כ ע"ב בדפי הרי"ף, ריטב"א קידושין נ ע"א) מבארים כי אכן טענת לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי איננה יכולה להיות קבילה, והיא אף איננה יכולה לשמש כעילת תביעה, בכל אימת שהשליח לא פעל על פי כוונת ליבו של ממנה השליחות, אלא טענה זו קבילה רק ביחס לחריגות אשר ברור כי כל אדם לא היה חפץ בשליחות מסוג זה, "דברים שהם בליבו ובלב כל אדם", ממילא נושאים שאינם בליבו ובלב כל אדם, ברור כי חל הדין של דברים שבלב אינם דברים ואין ממנה השליחות יכול לטעון כי הוא התכוון לשליחות מסוג מסוים (בכל תנאי שליחות מיוחד, על ממנה השליחות לומר או לכתוב לשליח את הדברים באופן מפורש).
הראשונים (רמב"ם הלכות מלווה ולווה פרק ט הלכה ה, רא"ש בבא מציעא פרק ה סימן עג ) דנים במקרה בו שליח התבקש לכתוב הסכם רכישה ולשלם עבור חיטים מתוך ידיעה ברורה כי החיטים עדיין אינם נמצאים ברשותו של מוכר החיטים.
במצבים אלו פעמים מקובל להתנות, כי אם במועד אספקת החיטים, שער החיטים יהיה נמוך משער החיטים ביום התשלום וחתימת הסכם הרכישה, אזי מוכר החיטים ייתן כמות גדולה יותר של חיטים, אשר יש בה לשקף את השווי הנוכחי ליום אספקת החיטים. למרות שתנאי קבלת כמות גדולה יותר, נחשב כמקובל בין הסוחרים, שליח הרכישה לא הכניס את תנאי הכמות הגדולה להסכם הרכישה, ובכך הוא יצר עסקה בעלת תנאים שאינם מטיבים עם ממנה השליחות.
במקרה זה פוסקים הרמב"ם והרא"ש כי למרות שממנה השליחות לא הורה מפורשות לשליח לכלול את תנאי הכמות הגדולה בהסכם הרכשה, בכל זאת ממנה השליחות יכול לטעון כנגד השליח, לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי, משום שתנאי זה הוא סביר ועל השליח לפעול באופן המיטיב ביותר עם ממנה השליחות.
הרמב"ן (בבא מציעא מד ע"ב) וכן הר"ן (בבא מציעא עד ע"ב) ועוד ראשונים חולקים על שיטת הרמב"ם והרא"ש וסוברים כי אם ממנה השליחות לא ביקש מפורשות להכליל את תנאי הכמות הגדולה בהסכם הרכישה, אזי הימנעות השליח מהכנסת סעיף זה להסכם הקניה, אין בו כדי להיחשב כחריגה מהרשאתו של ממנה השליחות. לדעת ראשונים אלו מאחר שמקובל לקנות חיטים גם ללא התניית הכמות הגדולה, אזי הימנעות מהכללת סעיף הגדלת הכמות, איננה יכולה להיות עילה לעיוות הרשאת השליחות.
מתוך הדברים עולה כי קיימת מחלוקת בין הראשונים האם השליח צריך לפעול באופן המיטיב ביותר עם ממנה השליחות וממילא גם מוטל עליו לחשוב על תרחישים פחות שכיחים או אירועים שלא בהכרח זוכים להתייחסות בכל הסכם בין סוחרים, כגון ירידת שער וכדומה.
למרות הנאמר יש לציין, כי קיימת הבחנה בין הימנעות מביצוע השליחות באופן המיטבי ביותר כגון הימנעות מהכללת סעיף הגדלת הכמות, לבין מקרים אחרים בהם נדרש מהשליח לפעול באופן השומר על האינטרסים של ממנה השליחות, אף למרות שממנה השליחות לא הורה מפורשות על נקיטת צעדים אלו.
הרמב"ם (הלכות שלוחין ושותפין פרק א הלכה ג) פוסק את דברי הגמרא (בבא בתרא קסט ע"ב) כי שליח שקנה שדה ללא אחריות מוכר, פעולה זו מוגדרת כעיוות מהרשאת השליחות וזאת למרות שממנה השליחות לא ציין מפורשות את רצונו באחריות מוכר, וזאת משום שאחריות מוכר היא רצונו הטבעי והברור של כל אדם. דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (חו"מ סימן קפב סעי' ו)
מתוך הדברים עולה כי בנושאים אשר ברורה לכל (בליבו ובלב כל אדם) הקפדת הסוחרים, אזי גם על השליח לפעול כך וזאת אף במקרה בו ממנה השליחות לא הצביע על צעדים אלו באופן מפורש. במקרים אחרים אשר יכולים להיות מיטיבים לממנה השליחות אך אין הסוחרים בהכרח מקפידים על תנאים אלו, קיימת מחלוקת ראשונים מהי חובתו של השליח, ועד כמה הוא נדרש לפעול כדי להיטיב עם ממנה השליחות.
לאור הנאמר, ייתכן כי השיקולים ואופן הפעילות שמארגן קבוצת רכישה לצורך הקמת בית דירות למגורים צריך לשקול ולפעול, שונים מאופן הפעילות ומהשיקולים המוטלים על מארגן קבוצת רכישה לצורכי השקעה, בעוד שמארגן קבוצת רכישה לצורך בניית בית מגורים צריך לקחת בחשבון שיקולים של מהירות ביצוע, איכות בניה גבוהה וכדו' , מארגן קבוצת משקיעים צריך לשקול מיקסום רווחים, הגדלת תשואה וכדומה.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.
לתגובות stern1416@gmail.com