אאא

הדים רבים קיבלנו בעקבות פרסום חלקו הראשון של התחקיר על הנעשה בירושלים, בתום חצי שנה לכהונתו של ראש העיר החדש, ניר ברקת. היום אנו מגישים לכם את חלקו השני של התחקיר.

ראשי ערי ה"פוליס" ביוון הקדומה, שברקת מנסה אולי להידמות אליהם, התהדרו באצטדיונים ובאולמות הספורט הגדולים שהקימו, גם כשידעו שלציבור אין בהם כמעט צורך. ראש עיריית ירושלים המוביל גם הוא את העיר אל מעמדה ההלניסטי, בחר גם הוא לעשות את מה שכל קודמיו נמנעו מלעשות, והוא מקדם את בניית "היכל הספורט הגדול", או בשם האחר – ה"ארנה".

"ומי שקורא את התמונה מבין בדיוק למה מתכוונים אנשי מפעל הפיס. הם בין כה וכה נותנים את הסכום לעיר במהלך התקופה הזאת, אז מה איכפת להם שהכסף ילך לפרויקט ענקי ששמם יתנוסס עליו?"

פרויקט מגלומני ומיותר שירושלים כלל לא זקוקה לו ויעלה בסופו של דבר בין 300 ל-500 מיליון שקל. את הרעיון להקים אצטדיון רחב מידות וסגור זה, הגה "סבו הרוחני" של ראש העיר הנוכחי, טדי קולק. אלא שזה לא התאמץ מדי כדי להוציא אל הפועל את התוכנית כשנוכח לדעת שהדבר יעלה הון עתק ויעמוד רוב ימות השנה ריק וללא שימוש.

עיתונאי ששאל בזמנו את קולק, מדוע הוא איננו מגייס כספים ל"ארנה" שהגה, השיב קולק, כי "לירושלים יש הרבה צרכים, ואצטדיון הוא דבר יפה, אבל יש גם דברים חשובים והכרחיים, ורק אחרי שיהיה לנו מספיק כסף לצרכים הבוערים, נוכל להתפנות ולחשוב על הארנה". וכך ירדה אז מעל הפרק התוכנית כולה.

יורשו, אהוד אולמרט, השתעשע בראשית תקופתו ודיבר על חידוש התוכנית, אך גם הוא הבין מהר מאוד שהוא יצטרך לשעבד כסף רב לפרויקט, ובחר להרבות בהצהרות כי "עוד מעט הוא הולך להתחיל בעבודות הבנייה, אך בסביבתו הקרובה ידעו שאלו דיבורים שאין מאחריהם כוונות למעשים. גם הוא ויתר, בלא להצהיר על כך בפומבי, על רעיון האולם, שגם למרכזי ספורט אחרים בעולם אין אותו, ולמי שאכן יש, נאנק קשות בהחזקתו השוטפת של המקום.

אורי לופוליאנסקי, לא התכוון מן הרגע הראשון לכניסתו לתפקידו לבנות את ה"ארנה". הוא אמנם ביצע תחקיר רחב היקף שבו בדק את עלויות הבנייה והאחזקה, אך מן הרגע שגילה כי מדובר במשהו שיעלה לעיר מאות מיליוני שקלים, ברח ממנו כ"מפני אש". הוא הסתמך על מומחי ספורט בינלאומיים שאמרו לו כי " כדאי להקים היכל שכזה במדינה שבה מתקיימים לאורך כל השנה הרבה אירועי ספורט גדולים ובינלאומיים והמרכז הזה מסוגל לעבוד שבעה ימים בשבוע".

לופוליאנסקי ידע שמספר אירועי הספורט המתאימים ל"ארנה" במהלכה של שנה רגילה, נמדד בבודדים, ולפיכך אמר לכל הפונים אליו, שבעבור כמה ספורטאים ירושלמים או לתחרות של הפועל ירושלים מול מכבי נס ציונה, אין צורך בהשקעה שכזאת".

אבל מאחורי הסירוב לקדם את הרעיון של ה"ארנה", הייתה סיבה נוספת, זו שכל ראשי העיר הקודמים ידעו אותה, וחלקם לא הרבו להצהיר עליה בפומבי. הסתבר שאת ה"ארנה" לא מסוגלת עיריית ירושלים לבנות לבדה. זה מעל לכוחותיה הכלכליים. האפשרות היחידה הייתה להכניס כשותפים לפרויקט, גורמי חוץ העוסקים לאורך כל השנה במימון מתקני ספורט וחינוך, כמו "מפעל הפיס" ומועצת ההימורים בספורט.

שני גופים אלו הסכימו להצטרף, אבל, כל אחד מהם הציג את תנאיו. ואז התברר שבעצם גם "מפעל הפיס" וגם מועצת ההימורים, מוכנים לשעבד את הכספים שהם משקיעים בירושלים בהקמת בתי ספר, אולמות התעמלות ומרכזי חינוך, ב"ארנה" וכך יצא שמפעל הפיס הודיע שהוא בהחלט מוכן להשקיע כ-250 מיליון שקל בתוכנית, אבל כסף זה יילקח מן הכספים שהמפעל אמור להשקיע בעיר בעשר עד חמש עשרה השנים הבאות.

ומי שקורא את התמונה מבין בדיוק למה מתכוונים אנשי מפעל הפיס. הם בין כה וכה נותנים את הסכום הזה לעיר במהלך התקופה הזאת, אז מה איכפת להם שהכסף ילך לפרויקט ענקי ששמם יתנוסס עליו?

אולמרט ולופוליאנסקי הבינו היטב שהכסף יילקח בעצם ממוסדות החינוך בירושלים ובעיקר מן המוסדות הדתיים שמפעל הפיס הוא גורם חשוב בבינוים ופיתוחם. ומיהרו להוריד את הרעיון מעל סדר היום.

מתקן מיותר לעיר

"והיכן חברי מועצת העיר הדתיים ובעיקר החרדים, בעניין זה? – הם באותו מקום שמוצאים אותם בנושאים האחרים. זאת אומרת, נעלמו כלא היו. כל אחד דואג לעצמו ולסביבתו הקרובה, ולא מטר מעבר לכך"
ניר ברקת שהניף במהלך הבחירות את דגל הדאגה לחינוך ילדי ירושלים מכל החוגים, בשעה שהוא לא באמת כנראה מתכוון לכך, נתפס מחדש לרעיון ה"ארנה" שנשמע נוצץ ויפה לחילונים של ירושלים, אך יגזול עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים מן המוסדות הדתיים. ברקת לא היה אולי לוקח כסף ישיר של המוסדות הדתיים והחרדים, אך כאן יש לו הזדמנות פז להוציא את הכסף הזה ולהעבירו, בשקט, לפרויקט שכל כולו הולך להיות חילוני טהור, ועוד במימון של כספים דתיים וחרדיים.

בכל דבר ביצועי, הכריז ברקת, מאז נכנס לתפקידו כי הוא עדיין לא עובר להתעסק אתו, כי "אני אדם יסודי הלומד קודם לעומק את הדברים". אך רק בנושא אחד ויחיד, מיהר לכנס מסיבת עיתונאים ולהצהיר כי הוא "נע קדימה במהירות בדרך ליישום רעיון הקמת מרכז הספורט הגדול של הבירה".

ומאיפה יבוא הכסף? - שאלו העיתונאים, וברקת השיב שיש לו כבר את המימון. אך כשנתבקש לפרט התברר, שוב, שמדובר, באותם 200 עד 240 מיליון שקל מן ההקצבות של "מפעל הפיס" שיילקחו לפרויקט מהקצבות השנים הבאות, מ-20 עד 35 מיליוני שקלים שיגיעו מן ה"טוטו" וגם העירייה עצמה שאין לה כסף לתחזוקת הגנים הציבוריים כראוי תבזבז בין 21 ל-26 מיליוני שקלים כחלקה בהוצאה אל הפועל של רעיון ה"ארנה".

בסך הכול כבר מדובר בסכום הנע בין 250 ל-300 מיליון שקל, כאשר המומחים כולם משוכנעים שזהו רק הכסף ההתחלתי ועם הזמן, כמו בכל הפרויקטים מן הסוג הזה יתברר מהר מאוד שהעלות האמיתית היא כמעט וכפולה ועלולה להגיע עד לכ-500 מיליוני שקלים.

האם בכסף זה תקבל ירושלים אצטדיון של מאה אלף איש? – לא. בסך הכול מדובר במגרש מקורה וסגור ובו 5600 מקומות ישיבה עם אופציה, בהשקעה נוספת כמובן שיוכל להגדיל את מספר המושבים בו לעשרת אלפים. וההבטחה האופציונאלית הזאת אינה סתם הבטחה. גם ברקת יודע שלפי תקנות ליגות הספורט הבינלאומיות, אי אפשר לקיין משחקים במגרשים שבהם פחות מ-10.000 מושבים. ומה יועיל מגרש של 5600 מקומות. לא יועיל. ולכן מנסים להבטיח את ההרחבה של המתקן, אלא שלא מספרים שלשם כך יזדקקו לעוד הרבה כסף והוא לא קיים. הנותנים לא יוסיפו למה שהם מוכנים כבר לתת.

ומתי מתקיימים בירושלים משחקי ספורט (ולא כדורגל) עם עשרת אלפים צופים? – פשוט לא מתקיימים. רוב הצבור למשחקים האלו מתגורר בשפלה ולא מראה נכונות לעלות לירושלים כדי לראות תחרויות בינלאומית. ומה יהיה בסוף? אולי יתחילו לבנות את ה"ארנה" אך בסופו של דבר הפרויקט ייתקע, ולירושלים יהיה "פיל לבן" שבוזבזו עליו כספים יקרים, חסרי כל תוחלת.

בלוחצים להקמת ה"ארנה" ראשי קבוצת הכדורסל הייצוגית של ירושלים, "הפועל ירושלים". "אנחנו זקוקים בדחיפות למתקן הזה, הם אומרים, שיביא עדנה לכדורסל בבירה". אלא שהם אינם מגלים שבממוצע מגיעים לכל משחק שלהם בעיר, כאלפיים איש. מה יעשו עם מגרש של עשרת אלפים מקומות? מתי ימלאו אותו? – לעולם לא.

בדיונים על בניית ה"ארנה" היה הגון מרבים אחרים, סגן ראש העיר החילוני המובהק, פפה אללו, שהפתיע כאשר הצביע נגד התוכנית בהבהירו: "התרבות הירושלמית איננה תרבות הגוף. ירושלים זקוקה למשהו אחר. לא כל שכבות העיר יוכלו להשתמש ב"ארנה", ולכן עדיף להשקיע בפרויקטים קטנים יותר בשכונות. חסרים לנו מבנים לתנועות נוער ולמוסדות תרבות, אז נוציא את הכסף היקר שלנו בשביל אצטדיון שבו נראה משק הוקי קרח"?, דברי אללו, הראויים בהחלט לשבח.

אנשיו של ברקת מנסים לשכנע אותנו שלא מדובר בסתם מתקן ספורט. "אפשר יהיה לקיים בו קונצרטים, אפילו חסידיים הם אומרים לנו, בניסיון לשכנענו לתמוך, כנסים פוליטיים ואפילו להעביר למקום את "חידון התנ"ך". אלא שכל החבורה המנותקת הזאת עדיין לא הספיקה להכיר את הציבור החרדי בעיר, ולא מבינים שאצטדיון שכזה יוחרם מיידית, מה עוד שהוא מוקם מכספי ה"טוטו" גדול הגופים מחללי השבת, וגם יישא את שמו.

והיכן חברי מועצת העיר הדתיים ובעיקר החרדים, בעניין זה? – הם באותו מקום שמוצאים אותם בנושאים האחרים. זאת אומרת, נעלמו כלא היו. כל אחד דואג לעצמו ולסביבתו הקרובה, ולא מטר מעבר לכך.

לפני כמה חודשים התייצבו שניים מראשי המרכז הקהילתי ברמות, יהודים חרדים כמובן בפני אחד מחברי מועצת העיר החרדיים כדי לעדכנו שבכיר ב"מפעל הפיס" רמז להם, כי ייתכן והתכנית הישנה להקים בשכונה את מרכז הפיס הענקי ולצדו את מרכז התרבות והקהילה, שני דברים שאמורים היו לשרת את הצבור החרדי הגדול שבשכונה, עומד כנראה לרדת מעל הפרק. "כי הכסף הולך ללכת כולו לארנה". כך יהיה גם גורל המרכז לקשישים שתוכנן לנווה יעקב, ועוד תוכניות אחרות שהיו מיטיבות עם התושבים הדתיים של ירושלים.

חבר המועצה שמע אותם ושלח אותם לחבר אחר מסיעתו. הם הלכו. וגם זה העביר אותם הלאה. "אין לנו עם מי לדבר היום מקרב חברי מועצת העיר החרדים. כולם מפוחדים. אולי מפני שהם יודעים שבעצם אין להם השפעה על הנעשה בעירייה ועל ראש העיר המתעתע בהם ועושה בסופו של דבר כרצונו".

אותו עובד ב"מפעל הפיס" שזכויות רבות לו בדאגה ובסיוע למוסדות חינוך, תורה וחסד רבים, מנסה באחרונה להבהיר לחברי מועצת עיריית ירושלים הדתיים, שבכוחם למנוע את הפניית הכספים ל"ארנה" והשארתם למוסדות החינוך. "ראש העיר תלוי בהצבעתכם במועצה. אם תארגנו רוב נגד הארנה, לא תהיה ארנה". והיום לפי החישובים שלו יש רוב שכזה, יחד עם כמה מן החילונים שגם הם מתנגדים לפרויקט הראוותני והמיותר". אלא שאין עם מי לדבר.

חברי המועצה הדתיים שוכחים שמדובר באולם ספורט שמהר מאוד ינסו ראש העיר וחבריו להפעילו גם בשבת. הם יטענו שמיקומו בשכונת "מלחה" מאפשר זאת. הרי הוא קרוב לאצטדיון טדי שגם בו מחללים שבת, מה כבר ההבדל? – והנציגות החרדית לא רואה את המצב ולא מביטה מספיק קדימה.

איפה חברי המועצה? ברקת ותומכים. צילום: פלאש 90

התקב"ר נקבר

לפני כשנה וחצי, עוד קודם לבחירות שהיו בירושלים, דיווחה הנהלת העירייה לחברי המועצה כולם שבתקב"ר (התקציב הבלתי רגיל של העירייה) הצטברו כעשרים מיליון שקלים והם מתבקשים להציע רעיונות ותוכניות לשימוש ראוי בכסף זה שאיננו בא מן התקציב העירוני השוטף והרגיל.

חברי המועצה כולם עשו שיעורי בית והעלו רעיונות מצוינים. ועדה מיוחדת ריכזה את הרעיונות וניתנה העדפה לכמה מהם. כך למשל הוכנסו לרשימה 650 אלף שקל לפיתוח החניון בעיר העתיקה המלא תמיד עד אפס מקום, 400 שקל תוקצבו לשיפוץ שורה ארוכה של מבנים מסוכנים שחיי אדם תלויים בהם, 200 אלף שקל לפיתוח גן לאוכלוסיות מיוחדות, 900 אלף שקל לפיתוח מסלולים נוספים לאופניים בעיר, 390 אלף שקל לשיפור עבודות הניקוי בעיר, 400 אלף שקל להצבת שורה ארוכה של שלטים במקומות אסטרטגיים שהיו אמורים לספר את תולדותיה של ירושלים בכל הקשור לנקודת הצבת השילוט, 200 אלף שקל לשדרוג מרכזים מסחריים, שני מיליון שקלים להקמת עוד עשרה גנים ציבוריים לילדים ברחבי העיר ומיליון שקל לרישות העיר בבתי שימוש ציבוריים, שיש בכל ערי תבל, אך אין עדיין בירושלים.

אך כל התוכניות האלו, כך כבר הודיעו אנשיו של ברקת, יידחו. שכן כל הכסף בתקציב התקב"ר, הם אותם 21 מיליוני השקלים שהעירייה עצמה צריכה להשקיע בבניית ה"ארנה" ויהיו הראשונים שיוכנסו לקופת ההוצאות.

אך אלו עדיין לא הכול. בתקציב התקב"ר ההולך להיקבר, גם 550 אלף שקל להקמת מרכז תרבות לציבור החרדי, בית כנסת ברמת שרת, תחנת כיבוי אש בקריית היובל, תיקון מבני הציבור שנבנו בשיטת ה"פל-קל", בניית שני מועדוני נוער ב"רמת שלמה", בריכת שחייה נפרדת לציבור הדתי בשכונת רמות ועוד מפעלים רבים לחילוניים ולדתיים שכולם ירדדו לטמיון כי ראש העיר רוצה ב"ארנה" ולשם כך הוא מוכן לבטל הרבה. אולי כך הוא מקווה להטביע את חותמו על העיר המובלת על ידו בכיוונה של הפוליס היוונית.

ובכל זאת היכן הנציגים הדתיים, שבקדנציה של אולמרט ולופוליאנסקי הובילו את חיי העיר והיום שקעו בתרדמת. "אנחנו, אמר לנו השבוע, חבר מועצה חרדי בכיר "בעידן המגננה". חטפנו מכה קשה. איבדנו את העיר בצורה טיפשית, ולא משנה ולא צריך חזור ולנתח את מה שהיה. השורה התחתונה היא הקשה. הוכינו בהלם, וייקח זמן להתאושש. אנחנו בחדר ההתאוששות, ושם קשה לעשות הרבה דברים", אומר האיש המבקש להתייחס, אולי באירוניה מסוימת לנושא ה"ארנה". "אנחנו לא ממהרים להתנגד לפרויקט שכן עד שהפרויקט יסתיים נחזור כבר לשלוט בעיר. ואם לא אז הרי שזה יקרה בקדנציה שלאחר מכן. הדמוגרפיה תעשה את שלה וזה לא יעזור לאיש. אז מה איכפת לנו שיהיה אולם גדול לכינוסי הסיום של מפעל הש"ס"?...

העיתונאי וחוקר ההיסטוריה תום שגב, בדעה שחבל על העבודה של ניר ברקת או כל אחד אחר, במחנה הלא דתי: "ירושלים אבודה לחילונים, הוא אומר. ניר ברקת, יכול אולי לנהל את העירייה. הרבה תלוי ביכולתו של המועמד לקבל כסף מהמדינה; אך אם לשפוט על פי יחסה של המדינה אל העיר - גם הוא לא יקבל הרבה", סבור החוקר.

"מקובל להאמין, אומר תום שגב, שהשליטה בירושלים מבטאת את תמצית החלום הציוני. האמת היא שהתנועה הציונית הסתייגה מירושלים מאז ומעולם. הרצל הסכים לוותר עליה והחלטת החלוקה מנובמבר 1947 התקבלה בצהלה גדולה, למרות העובדה שירושלים לא הייתה אמורה להיות חלק ממדינת ישראל. הציונות קבעה את בירתה בתל אביב".

"אנחנו, אמר לנו השבוע, חבר מועצה חרדי בכיר "בעידן המגננה". חטפנו מכה קשה. איבדנו את העיר בצורה טיפשית, ולא משנה ולא צריך חזור ולנתח את מה שהיה"
גם ניר ברקת עצמו, בימים שעוד לא ידע אם ייבחר או לא, התראיין ל"ידיעות אחרונות", ושוב, בלא לחשוב הרבה, אמר את אשר על לבו:

"החבר´ה שלי מהצנחנים שבאים לעזור לי בקמפיין הבחירות, אומרים שהם באים רק בגללי, כי היא מזמן עיר חרדית וערבית והיא פחות ופחות העיר שלנו". גם הוא בתחושה שהעיר כבר לא "שלו" ואת זאת חשים בעבודתו. הוא מנסה להחזירה לאחור. אחורה הרבה שנים, לעידן ההלניסטי.

אלא שברקת איננו עקבי בגישתו. ההלניזם, שמח, בגישתו הבסיסית, על כל גשר חדש, על כל ציר תנועה נוסף, ואילו היו רכבות אז היו בהחלט משתבחים ברכבת הקלה. אבל ברקת קושר את הגשרים שנוספו לפניו ואת התוכניות להקים רכבת קלה, לראשי העיר הקודמים והוא עושה הכול כדי למחוק את זכרם.

ושוב, גם בנושא זה, הפה דיבר אצלו לפני המחשבה כשבהצהרתו הראשונה לאחר בחירתו הכריז כי הוא שוקל לבטל את גשר המיתרים והרכבת הקלה. אך מהר מאוד הוא הבין שדבריו התקבלו בגיחוך ולא חזר עליהם מאז.

"בעיר הענייה ביותר בישראל צריך להשקיע את הכסף בחינוך, תרבות וניקיון, ולא בגשרים", אמר ברקת שהוסיף, "אני לא מכיר אף אחד שיישאר בירושלים רק בגלל הגשר. אם עלויות שימור הגשר לא יצדיקו את קיומו - אבטל אותו".

הכניסה לעיר. צילום: פלאש 90

לאן נעלמו חברי המועצה הדתיים

ברקת לא בלט, בלשון המעטה, בכל מהלך הקדנציה הקודמת שלו בעירייה. סיעתו הייתה המסוכסכת ביותר מבין כל סיעות הבית. הוא עצמו הרבה לבקר את הפעילות העירונית בכלל ואת ראש העיר בפרט, והיום הוא מתקשה להציג הישגים גדולים מהם. העיר לא יותר נקייה, לא נותנת שירותים טובים יותר ולא חוסכת יותר. באף לא תחום אחד מן התחומים שהרבה לבקר יש שיפור הראוי לציון. בעירייה אומרים אנשיו: "חכו, עוד תראו את השינויים. הם יבואו עם הזמן. זה מוקדם מדי".

לברקת הייתה ויש ביקורת קשה ונוקבת על תפקודה של העירייה בכל הקשור לסלילת המסלולים לתחבורה הציבורית ולרכבת הקלה. אך מה הוא שינה בתחום זה מאז נכנס לתפקידו? – כלום. כל אלו שסבלו מן הבורות והתנועה המסורבלת, מירידת פדיון עסקיהם ומבריחת תושבים מאזור המרכז, ממשיכים לסבול בדיוק כפי שהיה בקדנציה הקודמת.

ברקת לקח לידיו, אישית, את הטיפול בתיק הרכבת, אך לא שינה דבר.

ברקת דיבר רבות על הצורך לשנות את מחירי הדירות בעיר, כדי להשאיר בה יותר ויותר תושבים. הוא לא עשה דבר בתחום זה, והוא מתפאר עתה שהנשירה מירושלים בירידה. אלא שהיא בדיוק באותם אחוזי ירידה שהיו בתקופת לופוליאנסקי. מה תרם ברקת לכך? – לא תרם. אבל להתפאר במעשים, הוא גדול.

קודמו זרז את הכנתה של תוכנית המתאר העירונית החדשה. והנה בשבועיים האחרונים מתפארים דובריו של ברקת כי השלים תוכנית מתאר ראשונה זה חמישים שנה. "כן זה נכון שגם בתקופת לופוליאנסקי עבדו על תוכנית מתאר, אך היא שונתה לפי הכוונתו של ראש העיר החדש", מסבירים מקורביו ומתקשים לשכנע שאין כאן סוג של הונאה או רצון לגמד את כל שנעשה בעת הנהגת קודמו.

חברי מועצת העירייה מכל הסיעות, ובעיקר הדתיות יוצאים בתוקף כנגד מדיניות ההתרחקות של ברקת מהם. "הוא הקיף את עצמו בחבורה של 16 נערים – יועצים, הבולמים מאתנו הנבחרים כל קשר אתו".

"מדובר רק ב-13 יועצים משיבים בעירייה שכולם אנשי אמון מובהקים של ראש העיר, והפעילות באמצעותם רק מקצרת את הביורוקרטיה ומייעלת את העבודה. אך חברי מועצת העירייה ומנהלי המחלקות במנגנון העירוני לא חשים שכך הוא המצב.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

שניים מחברי המועצה החרדים, הצליחו לפני כמה ימים להיפגש אחרי בקשות רבות עם ראש העירייה, "לכמה דקות". הם ישבו ושמעו במעט הזמן שהוקצה להם שיר ושבח תוך התפארות עצמית של המערך שאמר להם, אנחנו עובדים בשיטת ה"ווין-ווין", ואלו יצאו כדי לחפש מישהו שיסביר להם למה בדיוק התכוון ראש העיר ב"ווין ווין" הזה.

ראש עיר חדש עם שפה חדשה. לא ירושלמית. עושה רושם שאם זה המצב בתום ששת החודשים הראשונים, בהחלט סביר שברקת יסיים את הקדנציה שלו בתחושה כללית של החמצה. בינתיים האיש מאכזב.

והיכן חברי המועצה הדתיים, שלהם כוח עצום במועצה כדי שידאגו, שלא תהיה זו החמצה של התושבים הדתיים והחרדיים. אם תגלו אותם, אנא דווחו לנו.

עיריית ירושלים בתגובה: "הכתבה מלאה שקרים, הכפשות ואי דיוקים ואינה ראויה לתגובה".