אאא

לב הפרשה

"נווה תלאות". ככה נקרא העולם הזה.

נכון, הוא יכול להיות נווה; יפה ועשיר ומרווה, אבל אחרי הכל ולפני הכל ועם הכל הוא גם תלאות; מלא ייסורים ומכאובים ויגונות. לאיפה שלא נסתכל וכמה שלא נבדוק, לא נמצא אדם שחי פה בעולם הזה, בלי לטעום נתחים הגונים של כאב ותלאות.

כל העולם כולו מלא ייסורים... 

היכן שתחפש, לא תמצא מישהו חף מרסיסי המרירות של העולם הזה... אם הוא חכם ומוצלח וייצוגי – אז הוא רווק ומתייסר בבדידות ובחיפושים מרים ועקרים; ואם הוא נשוי באושר עם בחירת ליבו – אז יש לו קשיי פרנסה מעיקים וחונקים והמינוס בבנק מטריף עליו את דעתו, והמשכנתא מחוררת את ארנקו, והחוב במכולת ואצל הירקן מדיר שינה מעיניו; אם הוא עשיר גדול ובעל נכסים – אז הוא חולה או בודד עד מוות או חשדן בצורה כרונית או חסר סיפוק עד כדי דיכאון; ואם הוא בריא – אז ילדיו המתבגרים עושים לו את המוות, או אשתו, או הבוס בעבודה; אם דווקא יש לו נחת מהילדים ושלום בית מזהיר והצלחה משגשגת בעבודה – אז השכנים מתנכרים אליו וממררים את ימיו ולילותיו; ואם השכנים בסדר – אז הערבים מטריפים את שלוותו ומחרידים את כל כולו... או הממשלה ועוולותיה... או אירן ושכנותיה... או רעידת האדמה וגרורותיה...

איכשהו, משהו או מישהו לא בסדר ומציק ומכאיב ומַלאה עד אימה. מוכרח שכך.

להסתכל על העולם הזה לרגע מהצד במבט מפוכח, זה להיבהל ממש! העולם הזה הוא מקום משכנם של כל הייסורים כולם, ומה יהיה עלינו? האם אנו מוכרחים לטבוע בנווה התלאות הלזה כל ימי חיינו, או שיש איזו דרך לצוף ולהימלט מהייסורים למקום טוב יותר???

יש מוצָא מנווה התלאות?

אומר לנו השם יתברך: כן, ילדים יקרים שלי, יש דרך להינצל מייסורי העולם הזה ולקבל טוב ושפע רב! קבלו ממני את כל ההבטחות למוצָא בטוח מנווה התלאות – גשמים בעתם ופרנסה בשפע, הגנה ושלום, שלווה וביטחון, הצלחה, ברכה, ילדים טובים, קרבת השם. חיים מאושרים... כל הטוב שבעולם, פה, בנווה התלאות: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ... וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ... וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם... וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם... וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם" (ויקרא כו, ד-יב).

ומה התנאי לכל הטוב הזה?

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כו, ג), ומסביר רש"י: "אם בחקתי תלכו – שתהיו עמלים בתורה".

'אם בחוקותי' – פטנט רשום

במבט ראשון נראה, שמדובר בשכר ועונש: אם תהיה טוב ותעשה מה שאני מבקש ממך – תזכה לטוב, ואם לא – אז לא.
אבל רבינו מלמד אותנו, שמדובר בעצם בעצה עמוקה ומדהימה, פטנט-רשום, שנועד לעזור לנו לעבור בשלום את נווה התלאות: "'אָדָם לְעָמָל יוּלָד' – וְזֶה כּוֹלֵל כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל, כִּי כֻלָּם נוֹלְדוּ לְעָמָל וּמְלֵאִים רגֶז וְיִסּוּרִין, וְאֵין שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לְהִנָּצֵל מֵעָמָל וְיָגוֹן הַזֶּה, כִּי אִם לִבְרחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרַשׁ (ב"ר יג): 'אָדָם לְעָמָל יוּלָד' – אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה. הַיְנוּ, מֵאַחַר שֶׁכָּל אָדָם נוֹלָד לְעָמָל, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט מִזֶּה בְּשׁוּם אפֶן, אֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה לוֹ כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ עָמָל וְיִסּוּרִין וּדְאָגוֹת הַרְבֵּה, עַל כֵּן הֶחָכָם עֵינָיו בְּראשׁו – שֶׁיַּהֲפך הֶעָמָל לְעָמָל שֶׁל תּוֹרָה, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נוֹלָד שֶׁיַּעֲמל בַּתּוֹרָה, וְאָז אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי נִצּוֹל מֵעֲמַל הָעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכֶה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא" (ליקוטי מוהר"ן תניינא, תורה קיט).

אתה מבין – אומר לנו רבינו – עמל יהיה לך בכל מקרה. אתה בעולם העשייה, וכל אדם, ללא יוצא מן הכלל, נולד כדי להתייגע כאן על משהו. אבל בא ואגלה לך סוד גדול – נכון, שאתה לא יכול להימלט מהעמל, אבל אתה יכול לבחור איזה עמל אתה רוצה.

יש כמה סוגי עמל. יש עמל שכולו עבודה קשה, דם, יזע ודמעות, אבל אין לו תוצאות; רק כאבים. זה העמל שאתה משקיע בעניני העולם הזה. אבל יש גם עמל אחר, עמל שאיתו אתה פועל ודרכו אתה מתחבר למשהו שמגדל אותך ומביא אותך לטוב אמתי. זהו עמל התורה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אתה מבין?

לעמל שלך לא חייבת להיות צורה של מחלות כרוניות או חרדות קליניות או דאגות כספיות או מריבות משפחתיות; אתה יכול לברוח אל השם, ואצלו לעמול את כל העמל המוכרח הזה. להמיר את הזירה של העמל לדברים ערכיים, ענקיים, נצחיים.

להשקיע בבניית הבית שלך, לשם שמים; לגדל את הילדים שהשם נתן לך, עם כל הסבלנות והאהבה; לעבֵּד את הנפש שלך; להתבודד; להציב גבולות ולהילחם מלחמת קודש כדי לעמוד בהם; לתת לאחרים; לקיים מצוות; ללמוד תורה... להתייגע על הטוב.

תלוי – מי רודף אחריך? 

דוד המלך, שהכיר את העצה העמוקה הזאת, ביקש מהשי"ת: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" (תהלים כג, ו) – כן, אני מבין שאני בנווה התלאות, ולכן מוכרח להיות שאהיה נרדף וכואב, אבל בבקשה ממך, ריבונו של עולם, שהרדיפות והכאבים האלה יהיו בשביל טוב וחסד, שהעמל שלי יהיה עמל של תורה, של חיים ושל גמילות חסדים. שיתקיים בי 'אשרי מי שעמלו בתורה'...

כי כל עמל, כל כאב, אני יכול להמיר בעמל טוב, מקרב, מלא אורה.

וזה סוד כל כך עמוק ומתוק, שרק צריך להבין אותו, ומיד לרוץ אל השם...