אאא

בדיון שהתקיים השבוע במליאת הכנסת, אמר הח"כ הטרי מר יהודה גליק בשאילתא לשר החינוך מר נפתלי בנט: "יש כאן עיוות, במשך השנים ילדי ישראל התחנכו שכאילו הכותל הוא המקום הקדוש לעם היהודי, וזה לא נכון, כל מי שקורא במקרא יודע שהמקום הקדוש לעם היהודי הוא ציון, הלא היא הר הבית". על דבריו אלו השיב השר בנט: "במערכת החינוך מלמדים את ילדי ישראל כי הכותל המערבי הוא אפילו לא הקיר של בית המקדש, הכותל המערבי הוא קיר התמך של הבסיס שעליה בית המקדש היה ניצב".

בשומעי את דבריו של השר בנט הזדעזעתי עד מאוד, הכיצד ניתן לכנות את הכותל המערבי שהוא שריד בית מקדשנו ותפארתנו כקיר תמך. אומנם זו לא הפעם הראשונה שאני שומע זאת, וכבר שמעתי זאת מיהודה גליק ועוד כמה חבר'ה מלהקת המעודדים לעלייה להר הבית שאמרו בהאי לישנא: "זהו סתם קיר שאין לו שום משמעות, שום קדושה ושום שייכות להר הבית, ועיקר התקדשותו בעיני ההמונים הוא בשל היותו סמוך להר הבית, ושהוא נעשה קדוש מחמת היותו בית כנסת. לשיטתם, הכותל המערבי שהוזכר לעיל ששרד, הוא למעשה הכותל של העזרה של בית המקדש ממש, וזה שאיננו רואים אותו משום שהוא כנראה נעלם מעיננו. לאור הדברים הללו, ולאור זה שמגיבים רבים טענו שאכן בנט וגליק צודקים, וזו האמת ההיסטורית וטועה מי שלא חושב כך, החלטתי להביא לפני הקוראים היקרים את דברי חז"ל על הכותל, וכן את דברי פוסקי ישראל לדורותיהם, ואז יראה הקורא ויחליט האם זהו סתם קיר תמך או אפילו פחות מזה כשיטת הארכיאולוגים, או שזהו קיר קדוש מחומת הר הבית כדברי חז"ל.

נאמר בשיר השירים (פרק ב'): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", ובמדרש שיר השירים רבה (פרשה ב') דרשו חז"ל: "הנה זה עומד אחר כתלנו, אחר כותל מערבי של בית המקדש, למה? שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם". הוסיף על כך עוד שם המדרש (שמות רבה): "א"ר אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר: (שיר השירים ב') הנה זה עומד אחר כתלנו". וכן מובא במדרש אליהו רבה (פרשה כ"ח): "שוב פעם אחת נכנס ר' נתן לבית המקדש, ומצא בית המקדש חרב וכותל אחד עומד, אמר, מה טיבו של כותל זה?". וכן מובא  בזוהר (כרך ב' שמות פרשת שמות דף ה' עמוד ב'): "תשורי מראש אמנה, מאתר בי מקדשא דלעילא ומאתר בי מקדשא דלתתא, דאמר ר' יהודה: מעולם לא זזה שכינתא מכותלי דמערבא דבי מקדשא, דכתיב (שיר ב'): הנה זה עומד אחר כתלנו, והוא ראש אמנה לכל עלמא". נשאלת השאלה למה דווקא הכותל המערבי? על כך השיב המדרש (במדבר רבה פרשת נשא פרשה י"א): "למה? שהשכינה במערב". וכן מובא עוד באיכה רבה (פרשה א'): "וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם, למה? ששכינה במערב". א"כ אנו רואים שהשריד היחיד שנותר לנו מבית המקדש הוא הכותל המערבי, רק שלא ברור עדיין אם זה שריד מבית המקדש ממש או מחומת הר הבית, או סתם קיר תמך.

הראשון שהזכיר את עניין הכותל המערבי שהוא כותל מהר הבית ממש היה רבי אלעזר הקליר, בקינה המיוחסת לו (י"א שחי בתקופת התנאים והוא רבי אלעזר ברשב"י, וי"א שהוא רבי אלעזר בן ערך, וי"א שחי בתחילת תקופת הגאונים לפני כאלף חמש מאות שנה. דבריו מובאים בקינות המקובלות אצל האשכנזים, קינה י"ז בקינה זכור אשר עשה צר בפנים) והוא כתב בפירוש שהכותל המערבי הוא כותל הר הבית ושעדיין היה קיים בזמנו, וז"ל: "על פתח הר הבית החל לבוא, ביד ארבעה ראשי טפסריו להחריבו, על צד מערבי לזכר השריד בו, וצג אחר כתלנו ולא רב ריבו". דבריו הם מהחשובים ביותר, משום שהוא הכי קרוב לחורבן וממילא עדותו היא עדות מכרעת.

וכן כתב גם ר' בנימין מטודילה (1167 לסה"נ לפני כ-850 שנה) הנוסע היהודי היותר מפורסם בימי הבינים, אשר השאיר אחריו את המסמך החשוב הזה, המופיע בספר מסעות רבי בנימין (עמ' כ"ד) ובו כותב במפורש שהכותל המערבי הוא כותל מבית המקדש: "ארבעה שערים לירושלים, שער אברהם, שער דוד, שער ציון ושער גושפט הוא שער יהושפט לפני בית המקדש שהיה בימי קדם. ושם טמפלו דומינו שהוא היה מקודם המקדש, בנה עליו עומר בן אל כטאב כיפה גדולה ויפה עד מאד, ואין מכניסים שם שום צורה, ולא שום תמונה, אלא שבאים להתפלל תפלתם. ולפני אותו מקום כותל מערבי, אחד מהכתלים שהיו במקדש בקדש הקדשים, וקוראין אותו שער הרחמים, ולשם באים כל היהודים להתפלל לפני הכותל בעזרה". כמובן שחייבים לפרש את כוונתו שאמר: "אחד מהכתלים שהיו במקדש בקודש הקודשים" שהכוונה לחומת הר הבית, שהרי הוא בעצמו תיאר את פנים הר הבית ששם נכנסים רק המוסלמים ועל היהודים חל איסור, משמע שהם התפללו מחוץ להר הבית והכותל המערבי הוא חומת ההר.

וכן העיד רבי מנחם ברבי פרץ החברוני (כתב דברים אלו בשנת 4975 לב"ע, דהיינו לפני כ-800 שנה) על קיומו של הכותל המערבי: "והייתי על הר ציון וראיתי מקום בית המקדש והר הבית וכותל מערבי עדיין קיים" (הובא בהלבנון ח"ה גליון 40 עמ' 226).

וכן בהמעמר (עמ' 28) בעריכת ר' אברהם משה לונץ מובא תיאור מסעם של שניים מגדולי הראשונים בי-ם: "ר' שמואל ב"ר שמשון בא לירושלים ביחד עם רבינו יהונתן הכהן מלוניל (בשנת ד' תתקע"א -  1210 לסה"נ , לפני כ-800 שנה), וכך מתאר ר' שמואל את כניסתם לירושלם: "באנו אל ירושלים ממערבה של עיר וראינוה, וקרענו בגדינו כראוי לנו, ונתגלגלו רחמינו עלינו, ובכינו בכיה גדולה אני והכהן הגדול מלוניל, ונכנסנו בשער עד לפני מגדל דוד, ונבא להשתטח עד לפני העזרה, ונפול על פנינו לפני שער שכנגדו מבחוץ מרוח לעין עיטם הוא בית הטבילה לכהנים, ושמה שער שכנגדו בכותל המערבי ומיסוד ההיכל, והוא כעין אולם גדול אחד אשר ביסוד ההיכל, ושם באים הכהנים במחילה עיטם, והמקום ההוא היה בית טבילה וכו'".

וכן הרא"ש (בפירושו למסכת מידות א', ג') מביא שחמישה שערים היו להר הבית ושער קיפונוס היה השער שבכותל המערבי, ומוסיף: "לפי ששכינה במערב היה השער הזה ראש לכל השערים, קפי הוא ראש בלשון יון".

וכן כתב בצורה הברורה והחדה ביותר בספר כפתור ופרח (שער ששי עמ' י"ז) לרבי אשתורי הפרחי (בן דורו של המאירי, נפטר לפני כ-660 שנה): "מכל זה יראה, כי מה שאנו רואים היום בזמננו זה מהכתלים העומדים האלה שהם כתלים מחומת הר הבית. עוד היום ניכר שער שושן למזרח והוא סגור אבני גזית. ואם תחלק זה הכותל לשלשה חלקים יהיה הפתח בחלק הראשון מצד קרן מזרחי דרומי. וכן ניכרים שני שערי חולדה לדרום, וכן ניכר שער הקיפונוס למערב, שער הצפון שהוא הטדי אינו ניכר שאותו צד נחרב". ובהמשך הוסיף: "וכן עמא דבר, באים עד אותם הכתלים ומתפללים לאל יתברך לפני שני אלו השערים".

וכן העיד רבי עובדיה מברטנורא (באגרות ארץ ישראל יערי עמ' קל"ד, נפטר לפני כ-500 שנה): "וכותל המערבי אשר הוא קיים עדיין, אבניו גדולות מאוד, לא ראיתי כגודל האבנים ההם בשום בניין קדמון לא ברומי ולא בשאר מקומות".

וכן כתב רבי משה חגיז (נכדו של המג"ן, נפטר לפני 250 שנה) בספרו אלה מסעי: "דכותל זה לא נחרב לעולם, יען הוא בנוי ומיוסד על היסודות שבנה דוד שלא שלטה בהם יד אויב כלל, ועם היות שאמרו "ערו ערו עד היסוד בה" לא הצליחו במעשה כי אם עד היסוד ולא היסוד בכלל, למה? שנשבע לו הקב"ה לדוד שאינו חרב לעולם, כאשר עיננו רואות שעדיין בקומתן בצביונן הן עומדים, כאילו עכשיו נגמרו מיד האומן האלוקי אשר תקע ויסד אותם העמודים למאות דרך נס ולא דרך טבע כלל לפי גובהן ועוביין, שהוא דבר נמנע שנעשו ונקבעו ונתייסדו שם ע"י בני אדם אם לא בסיוע אלוקי".

ועוד הוסיף הוסיף הר"מ חגיז (עמ' 17): "והאלוקי מוהר"י לוריא ז"ל (שער הגלגולים בסופו) דרוח ה' דיבר בו, הוא גם כן אשר קיים ואישר כל אותו תחום ארץ ישראל בערי הקודש בסימניהם ומצריהם וכל הקברים המצוינים שם סביב לכל תחום ארץ ישראל, וסמך ידו על הכותל המערבי, ועיר ציון שהוא חוץ לחומת ירושלים" וכו'.

וכן כתב החת"ם סופר (חיו"ד סימן רל"ג): "קדושת בית אלוקים זה שער השמים, לא בטל ולא יתבטל...ולא זזה ולא תזוז שכינה מכותל המערבי אפילו בחורבנו".

בנוסף לכל העדויות הברורות והחד משמעיות הללו המעידות שהכותל המערבי הוא הוא הכותל של הר הבית וכן שהוא נשאר קיים, אביא לכם כעת עדויות מתקופה של כאלף שנים המעידות שהיהודים לאורך כל השנים באו להתפלל בכותל המערבי או המזרחי מול שערי הר הבית, ובלשונם שערי המקדש, דהיינו שהייתה להם קבלה איש מפי איש שהכותל הוא שריד חומת הר הבית.

בן מאיר, ראש ישיבת ארץ ישראל (בשנת ד'תרפ"א, 921 לספה"נ, היה בר פלוגתיה של רס"ג בדבר קביעת מולד ר"ה), שולח במכתבו לידידו בבגדד ברכות ושלום מהארץ הקדושה, ומוסיף: "תפילתנו עליכם תדירה, ועל זקני יקר שלכםבהר הזיתים מול היכל ה'מקום הדום רגלי אלוקינו, ועל שערי מקדש ה', בקיבוץ כל ישראל לחוג חג ה' חג הסוכות". (מובא בתזכיר על הכותל המערבי עמ' 20). מכתב זה מעיד שלפני למעלה מאלף ומאה שנים התפללו מחוץ להר הבית על יד השערים של הר הבית, ובהר הזיתים.

שלמה בן יהודה, ראש ישיבת ירושלם (ד'תשע"ח – ד'תת"י, 1025- 1050) כתב סדר מלא של התפלה של היהודים באותו זמן על יד הכותל, ואומר שהם סובבים את שערי המקדש ומתפללים על ידם בקול רם, בקדוש וברוך, ובימי החגים הם עולים אל הר הזיתים". (מובא בתזכיר על הכותל המערבי עמ' 20).

מכתב מרבני ירושלים משנת ד' תתמ"ז – 1087 לסה"נ (מובא בספר הכותל המערבי להרב בן ציון עמ' 42), וז"ל: "בשם ה' לישראל בני הגולה, אל האחים אשר בארץ אויבים אנוחים וכו', ומודיעים לכם אנו הכיתה העלובה, אשר כאין חשובה, נוכח מקדש יושבת וחירופים קושבת, הסובלים גאות גוי לא חסיד אשר נחלו בית מקדשנו ותפארתנו, על רוע מעללינו ורחקנו ממנו ובאו בו פריצים וחללוהו, שועריו זרים סביבותיו קברים וכו', ואין לנו נחמה כי אם בסובבנו על השערים להשתחוות ולבקש רחמים".

"וזה תמיד בקשתנו כן במקדש מעט (בית כנסת), כן בהר הזיתים בהיקבץ אחינו בית ישראל אל ירושלים בחודש תשרי הוא ירח האיתנים, לרצות אבנים, לחונן עפרותיה, לסובב על השערים להשתטח בתפלה ובתחנונים".

רבי פתחיה מרגנשבורג בא לי-ם (בין השנים ד' תתקמ"ה –1179 – 1184 לסה"נ) וכה תיאר: "ובירושלים יש שער וקורין לו שער רחמים, ואותו שער ממולא אבנים וסיד ואין שום יהודי רשאי לבוא שמה וכו', ומתפללין שם".

בהמעמר (ג', עמ' 68) מובא שהנוסע האלמוני תלמיד הרע"ב (ה' רנ"ו – 1495 לסה"נ) בא לירושלים (ביום ששי י"ט חשון ה' רנ"ו - 9 לאוקטובר 1495 למניינם), ובמכתבו הוא כותב: "בתוך העיר סמוך לבית המקדש יש מקום פנוי וריקם, ילך כל הקהל אחר התפילה להתפלל נוכח בית המקדש, כי משם יראו המקום הקדוש והנורא, וסמוך אליו יש מדרש שלמה המלך ע"ה" (מובא בספר הכותל המערבי להרב בן ציון עמ' 58).

בספר ירושלים (חלק ה' עמ' 77) מובא על חכם אלמוני (ה'שפ"ה - 1626), במכתבו מירושלים לקרפי שבאיטליה, כתב: "ואין רשות ליהודים להיכנס בתוכו, ורק חוצה לו סמוך  לכותל המערבי להם רשות להתקרב, וזה בשעת שלום".

ר' גדליה מסמיטיץ (אשר בפלך גרודנא, ה'תס"ה - 1705) שבא לירושלים בחבורתו של ר' יהודה החסיד בשנת ה'ת"ס, כתב בספרו שאלו שלום ירושלים: "כותל מערבי הוא בנין ישן ואבנים גדולות מאוד וכו', כשאנו הולכים להתפלל אנו עומדים אחורי כתלנו ממש סמוך לו, ובערב ר"ח ובשאר תעניות הולכים שם להתפלל, ואף שהנשים בוכות בקול מר אין מוחה בידן" וכו'.

רבי משה חגיז בספר פרשת אלה מסעי (עמ' 16) סיפר על סבו הגדול שהיה הולך להתפלל דווקא בכותל: "ומרן הגאון המפורסם אבי אמי מוהר"ר משה גלאנטי זצוק"ל, בערב פסח וערב יוה"כ היה הולך לכותל המערבי עם היות דכוין פתיחין ליה בעליתיה סמיכות ונראות אל הכותל, שכר פסיעות היה מרויח שמה, והיה קורא שם בערב פסח מסכת פסחים ובערב יוה"כ מסכת יומא" וכו'.

ר' מנחם מנדל משקלוב (תקע"ו - 1816) מייסד הישוב האחרון של האשכנזים בירושלים, במכתבו מיום כ"ו שנת תקע"ו כותב: "וגם אנכי, חלילה לי מלחדול להתפלל בעדכם אצל כותל המערבי ושאר מקומות הקדושים שאנחנו הולכים ומתפללים שם בכל ערב ר"ח, ושאר ימי תחנונים".

ר' חיים הלוי הורוביץ (עלה לא"י בשנת ה' תקע"ז ובא לירושלים ה' תקפ"ו – 1825 לסה"נ) כותב בספרו חיבת ירושלים בתחילת מאמר מורא מקדש: "והנה המקום הקדוש הזה והנורא בית מקדשנו ותפארתנו נודע גם היום, והוא שטח גדול באורך וברוחב במזרחית דרומית של ירושלים עיה"ק,  ובכל היקף צד מערב, הוא הכותל המערבי הקדוש הנשאר לנו לפליטה".

בספר הכותל המערבי לר' יהודה יצחק יחזקאל (עמ' 65) כתב: "ד"ר אליעזר הלוי (שהיה מזכירו של מונטיפיורי) עלה לירושלים בשנת תקצ"ד (1833 לסה"נ), כותב: "ביום השלישי ביקרתי הדבר המפורסם בכל הגולה, את הכותל המערבי - זיכרון לימי קדם, וכו' אל מקום המקדש הזה יתאספו היהודים בערבי שבתות לשפוך שיחם אל ה' בעד שלום אחיהם היושבים על אדמת נכר, ואת אנשי חסדם יזכירו איש איש בשמו, ויתפללו בעדו ביחוד".

רבי ישראל משקלוב (תלמיד הגר"א שעלה לא"י והתיישב בה, נפטר בשנת התקצ"ט – 1839) כתב בספרו פאת השלחן (פרק ג' סעיף י"ב): "ועכשיו שאנחנו בחטאינו מבחוץ, נוכל להתקרב לעניין תפילה והשתחוויה עד אותם הכתלים וכן עמא דבר, באים עד אותם הכתלים ומתפללים לאל ית"ש לפני אלו השערים, וכבר ביקש שלמה המע"ה מהאל יתברך שתקובל תפילת המקום ההוא (כפתור ופרח פ"ו).

מכל העדויות הללו, ראינו שבמשך למעלה מאלף שנים כולם הגיעו להתפלל לפני הכותל, בהבינם שהוא שריד חומת הר הבית וממילא קדושה יתירה יש בו, ולא סתם קיר חסר קדושה.

בנוסף לכל הנ"ל, אינני מצליח להבין כיצד ניתן לטעון שזהו קיר תמך ולא חומת הר הבית, שהרי ידוע ששטחו של הר הבית היה 500 אמה על 500 אמה, וידוע שמהכותל המזרחי למערבי יש פחות או יותר את המרחק הזה, ולשיטתם הרי אבן הצ'כרה, דהיינו אבן השתייה נמצאת בתוך מסגד אלאקצא, א"כ חייבים לומר שהכותל המערבי ממוקם פחות או יותר במיקומו הנוכחי, אז איך ניתן לומר שהכותל הוא קיר תמך, ואם הוא קיר תמך אז היכן עמד הכותל המערבי של הר הבית.

כמו כן, לאלה הטוענים שהכותל המערבי שעליו דיברו מדרשי חז"ל והזוהר איננו קיים, מה יענו לדברים המפורשים של חז"ל "שלעולם אינו חרב"? ומה יענו לכל עדויות גדולי ישראל שהעידו שזהו הכותל המערבי של הר הבית?

לאור כל הראיות הללו שהבאתי, אנו רואים חד משמעית שהכותל שדיברו עליו חז"ל הוא יכול להיות רק הכותל המערבי שבימינו, שעליו העידו כל גדולי ישראל באלף וחמש מאות השנים האחרונות שהוא קיים והם עומדים לפניו, ושהוא למעשה הכותל המערבי של חומת הר הבית.

דרך אגב, ישנה דיעה נוספת המחמירה יותר, הטוענת שלמעשה הכותל המערבי הוא למעשה הכותל המערבי של העזרה, דהיינו כותל מכותלי בית המקדש עצמו, והיו שחששו לה ולכן לא הגיעו עד הכותל ממש, ולא נגעו באבני הכותל מחשש שמא זהו באמת הכותל של העזרה, וממילא אסור להגיע לכותל רק לאחר טבילה וכד'. הראשון שהעלה זאת היה הרדב"ז (חלק ב' סימן תרצ"א), ובעקבותיו הלכו מספר פוסקים מהאחרונים, ומהם: ארץ חיים (חיו"ד סימן רי"ז סעיף ל"ט), ספר חיבת ירושלים (עמ' רנ"ו), החכמת אדם בספר שערי צדק – שערי משפטי הארץ (פרק י"א סעיף ח'), בשו"ת שאילת דוד בקונטרס דרישת ציון וירושלים, וכן כתב רבי צבי הירש קאלישר בכבוד הלבנון תרכ"ג.

אך הסכמת רוב ככל האחרונים היא שהכותל המערבי אינו כותל העזרה, אלא כמסקנת כל הראשונים דלעיל שהכותל הוא כותל מחומת הר הבית. כן פסק בספר עבודה תמה (שער ב' דף ט"ו ע"ד) שכתב: "היו פה זה מקרוב אנשים נאמנים ונכבדים ות"ח מירושלים עיה"ק תובב"א ובתוכם היו מופלג גדול בתורה, ודיברתי עימם אודות הכותל המערבי וכולם ענו פה אחד ואמרו שאין להם שום ספק כעת, והוא מוסכם אצל כולם בין ספרדים בין אשכנזים שהכותל המערבי אינו לא מן ההיכל ולא מן העזרה רק מהר הבית", וכן פסק בספר דרך הקודש (דף ו'), וכן פסק בספר פאת השולחן, וכן בספר תבואות הארץ (עמ' קנ"ו) וכן פסק רבי יהושע לייב דיסקין כמובא בספר משכנות לאביר יעקב (חלק ב' סימן א'), וכן הביא בחלק ב' דף ז' ודף ט' בשם רבי שניאור זלמן אב"ד לובלין ובשם האדר"ת, וכן פסק האבני נזר (יו"ד סימן ת"נ, וכן בשו"ת תפארת צבי (יו"ד סימן כ"ז), וכן פסק הגרי"מ טיקוצ'ינסקי בספרו עיר הקודש והמקדש (חלק ד' עמ' כ') ושם הביא שמונה הוכחות שהכותל הוא כותל הר הבית, וכן פסקו כל אחרוני דורנו.

לגבי קדושת הכותל ואבניו, עלינו לדעת שאבני הכותל יש בהם קדושה, כיוון שהר הבית התקדש ועובי הכתלים כלפנים כמובא ברמב"ם (הלכות קרבן פסח פרק ט' הלכה א'), וכן מפני שנבנו משיירי תרומת הלשכה כמובא במשנה שקלים (פרק ד' משנה ב').

דבר אחד מוסכם על כולנו, בוודאי שקדושת הר הבית ובית המקדש גדולה מהכותל המערבי, אך לדבר בזלזול ובביטול על הכותל המערבי, ישתקע הדבר ולא יאמר יותר. גם אם ישנו ספק מסוים, עדיין הספק (ובמקרה דנן הוודאות) שזה קיר מחומת הר הבית הוא גדול, וחז"ל העידו שלא זזה השכינה משם, אז כיצד ניתן לדבר כך בצורה בזויה כזו על מקום שהשכינה נמצאת בו? האם כדי להצדיק את הטירוף הזה של עלייה להר הבית הותר לבזות את הכותל מקום השכינה היחיד שבימינו? האם הלאומיות דוחה את קדושת הכותל המערבי? האם אג'נדה של אנשים מסוימים שבנו קריירה מהר הבית מתירה להם לפגוע בקדוש ביותר כיום לעם היהודי? האם דעת הארכיאולוגים עדיפה יותר על פני דעת גדולי ישראל לדורותיהם?!.

ובהיותי בזה נזכרתי בגמרא במסכת שבת (דף ל"א ע''ב) על עונשם של המזילים בדיבורם את מקומות הקודש, וזה לשון הגמרא: "תניא רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: בעוון שני דברים עמי הארצות מתים. א. על שקורין לארון קודש - ארנא. ב. ועל שקורין לבית הכנסת - בית עם", והוא לשון ביזוי, שכביכול הינו מקום קיבוץ אנשים גרידא.

בזמנו סיפרו לאדמו"ר מקלויזנבורג, שיהודים לוקחים אבנים מהכותל לסגולה. הרב אמר שמעשיהם גרועים יותר משל טיטוס, כי מה שטיטוס לא הצליח לעשות היהודים הללו עושים בפגיעתם בכותל. לצערי הרב, מה שלא הצליחו הרומאים להחריבו בכל מיני דרכים, הרי שאלו המתקראים נאמני הר הבית מנסים להחריבו ולהשכיחו מליבותיהם של ישראל במעשיהם ובדבריהם, אך ב"ה דרכם לא תצלח.

על הגאון מבריסק הגרי''ז זצל מסופר כי שמע פעם חסיד המקורב אליו האומר כי הולך הוא לבקר בכותל. הזדעזע הצדיק ופנה אליו: ''לכותל הולכים לבקר ?! לכותל הולכים להתפלל..'' .

ישמע חכם ויקח לקח איך הצדיקים נזהרו אפילו בלשונם בקדושת המקום ונזהרו שלא לבזותו, על אחת כמה וכמה כשמבזים אותו בפיהם נותנים כוח לסט''א להשפיל את כוח הקדושה. ועל כך מתאונן הנביא ירמיה (פרק ז' פסוק כ"ח): ''אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם'', כי על ידי שבפיהם מזלזלים בקודש ואמונתם נהיית רופפת, כל זה קורה להם כי ''נכרתה מפיהם'', כי חוטאים בפיהם שאינם מעריכים את הקדושה.