אאא

נתחיל בפלטפורמה בה הכל התחיל,

מהו טור דעה? טור דעה בדרך כלל נכתב על ידי אדם המבין בתחום מסוים, שמבסס את דבריו על יסודות הגיוניים כלשהם. אם הוא איש מקצוע, אז הוא יוכל להתבסס על כמה דברים שהוא יודע או חקר. כך נראה בדרך כלל טור מכובד.

כשבא עיתונאי פוליטי מקצועי, שעוסק כל יום בפוליטיקה, נפגש עם פוליטיקאים ואנשי מפתח, יושב בשיחות רקע, מקבל עדכונים מיועצים ומקורבים, כל זה לא עוזר לו להימנע מטעויות והערכות חסר שמתפוגגות אחרי יום או שבוע. יותר מזה, בבחירות האחרונות כולנו ראינו שגם אנשים שישבו וחקרו ושאלו עשרות אלפי אנשים לגבי דעתם, טעו בהערכותיהם בצורה שגרמה להם להוריד את הראש במבוכה ולתרץ תירוצים.

וכאן, יושב לו אדם, שמכיר את חב"ד ברמה כל כך שטחית, עד כדי כך שכל אחד מעשרות אלפי המקורבים שביקרו שבוע בבית חב"ד בתאילנד או בהודו, יכול לקחת אותו בקלות לסיור מודרך בחב"ד. אותו אדם כתב טור נבואי על חב"ד, לא סיקור, לא דעה, טור נבואה. נבואה ממש. ולא לשבוע – דור קדימה. תחי תקומת נביאי ישראל.   

אחרי ששמחנו, כדאי גם לבדוק בדחיפות מהו מצבה של היהדות, שהרי אם כך אותה כבר ראוי היה להספיד מזמן. לפי מיטב ידיעתי כבר שנים ארוכות אף אחד לא סיפר שראה את אלוקים בעיני בשר. אפילו לא בווידאו. וכמו התשובה בסיפור הידוע על השכל של המורה הכופר (שגם אותו התלמידים לא ראו), כך גם כאן. המציאות טופחת ותטפח על פני המספידים את ציבור המאמינים ויראי ה', והמציאות תטפח על פני החושבים שחב"ד חיה על זמן שאול. שום דבר רע לא יקרה לכותב הנכבד אם הוא ילמד מנסיונם של המספידים בתשנ"ד שאוכלים להנאתם כובעים.

הסיבה להישרדות של חב"ד לדעתי היא פשוטה: כמו שלכולנו כיהודים יש את תורת משה, שניתנה לפני 3300 שנה ונשארת רלוונטית לנצח, כך חסידות חב"ד היא לא עוד חסידות עם מנהגי לבוש וקצת ווארטים, אלא דרך חיים בעלת עולם תוכן עצום, ומסורת עצומה של 'למות על קידוש השם' ו'לחיות על קידוש השם'. כשם שעל האמונה באלוקים ועל המסירות לדרכי התורה נשפך דם של יהודים קדושים במשך אלפי שנים, כך בכוח דרכי החסידות ואהבת ישראל החסידית שלימד הבעש"ט הקדוש, נשפך דם קדושים במסירות נפש. חסידי חב"ד הקימו מקוואות, נידונו למוות על הקמת 'חדרים', חיתנו יהודים באישון לילה, וכל זה בשעה שהיהדות ברוסיה קרסה לחלוטין. מי שלא מכיר את החומר – מוזמן לקרוא ולקבל השראה.

הכותב על חב"ד צריך לעצור רגע ולהפנים שזוהי חסידות שלקחה ולוקחת על גבה את האחריות הכלל- יהודית בכל דור מאז נוסדה (כולל בדורנו ממש באמצעות מפעל השלוחים). אנשים שפכו פה דם והם לא עשו את זה בגלל שהם ראו או לא ראו את הרבי, אלא רק בגלל שהם האמינו באידיאלים בכל מאודם.

אינני מנסה להסביר היכן טעה הכותב, כי נדמה שהטעות התרחשה עוד טרם נחה ידו על המקלדת, כאשר בחר הוא לכתוב על נושא בו אין לו יד ורגל. הכותב לא ניסה אפילו לבסס את טענתו באיזו ראיה שכלית, למרות שאם הוא חושב שמה שהוא כתב שם מהווה הוכחה למשהו אז מתעוררות תהיות לגבי מקצועיותו בתחום העיסוק המרכזי שלו (מעבר להפרחת בלוני דעות ריקים מאוויר) כעורך דין. 

כל העבר וההווה כמובן לא פוטרים את חסידות חב"ד, על רבניה, מאחריות לדורות הבאים ולדור הנוכחי. האחריות הרבנית מתבטאת בעיקר בשמירה על עקרונות ההלכה והצניעות, בדרכי נועם ובדרכי שלום, או במילים אחרות 'ברגישות ובנחישות'. ואכן, יש רבנים שב"ה עושים את מלאכתם,  והציבור תומך, מאושר ומעודד. סיפורי הבדים ששידכו מושכי הקולמוס לרב הכפר לא באמת מרגשים את לב ישראל ההומה, היות והם קרובים יותר לספרי מתח בז'אנר מדע בדיוני, מאשר לדיווח עיתונאי של כתב חדשות. כולנו יודעים מה אפשר לעשות עם קצת מידע והרבה דמיון. חכמה קטנה מאוד לקחת סיפור על מטפחת חצי שקל שמשאירה חצי ראש מגולה, ולהפוך אותה לסיפור עסיסי של 'אישה שרק רצתה לצאת מהבית עם מטפחת ולא פאה' ו'רב שצועק על נשים'. משום מה, צעקות מפי גברים על נשים לא צנועות ("פריצות" וכו') שומעים יותר חזק בירושלים מאשר בכפר חב"ד. גם שלטים עם פרסומות של נשים בבני ברק מרוססים בעת הצורך ע"י גברים עם חולצות לבנות. 

וחוץ מזה, אם מה שמעלה את חב"ד על סדר היום זו השמירה של רב הכפר על עקרונות ההלכה והיהדות – מסתבר שחב"ד רק מתחזקת ופורחת. יחד עם האחריות, אפשר גם לשמוח.