אאא

בעל תבע גט מאשתו בבית הדין הרבני בירושלים בטענה שאשתו הצטרפה זמן קצר לאחר נישואיה ל"כת השאלים", המכונות בלשון העם "נשות הטאליבן".

מאז הצטרפותה לכת היא מנהלת אורח חיים משונה וייחודי, אשר כולל בין היתר הקפדה על כללי צניעות קיצוניים המתבטאת בעיקר בצורת לבוש המעלה גיחוך ולעג בקרב רוב הציבור, מה גם שעל ידי הצטרפותה לכת עסקה כל היום האישה בתפילה ובשל כך מיעטה בבישול ובדאגה לילדים ובכך בעצם אף לא שימשה בתפקידיה ולא עוד אלא הסיתה את הילדים נגד הבעל, ומחנכת את הילדים לא לכבד את האבא בטענה שהתקלקל, ובכל מה שהיה אמור לבוא בפני בעלה הייתה מתייעצת עם אנשי הכת.

וכן כיון שהכת אוסרת על התערבות רפואית, אין האישה מחסנת את הילדים ואינה לוקחת אותם לרופא, ולא עוד שבקיץ אין היא מדליקה מזגן ובחורף אין היא מדליקה חימום, כמן כן  אוסרת האישה בבית  לאכול מוצרי חלב, ועוד דברים אשר לטענת הבעל אין הדעת סובלת, ועקב כך הידרדרו חיי הנישואין שלהם. וכל הקשור לזה, כל זאת  אף שלזוג יש כבר שני ילדים (בני חמש ושמונה).

מנגד האישה הצהירה בכל מהלך הדיונים שהכול שקר ואף הצהירה שהיא רוצה לחיות בשלום ואינה רוצה להתגרש.

ואף הוכיחה והביאה לראיה מכתבים שהבעל כתב לה בזמן שכבר היא לבשה את לבוש הכת שמראים שבעלה המשיך לשמר את חיי הנישואין, בדיון השני בבית הדין, העלה ב"כ הבעל טענות חדשות שלא היו מוזכרות בכתב הגירושין, כמו  עניין לבושה של האישה שעוטה עליה את "השאל" והאישה מנגד טענה שזה לא הפריע  הלבוש הזה לחי הנישואין.

ואמרה שהיא מוכנה לשנות את לבושה כדי שהבעל יחזור הביתה, אך הבעל היה נחרץ בדעתו להתגרש, מכיוון שהאישה חיה את אורח חיים של "כת השאלים" והוא מתנגד לזה וסולד מזה, וב"כ הבעל בא בטענה חדשה "מאיס עלי", וגם טענות אלו  דחתה האישה, וכמו כן ב"כ האישה טען שטענות אלו אינם נכונות מה עוד שהטענות החדשות אינן מוזכרות כלל בכתב הגירושין, אך ב"כ הבעל התעקש שיש פה עילת גירושין של "מאיס עלי", אף אם האישה תסכים להסיר את ה"שאל", ובעיני הבעל היא כבר מאוסה ואין מבחינתו דרך חזרה.

בית הדין בפסק דינו דחה את תביעת הבעל לגירושין, ולא קיבל את כל טענות הבעל כיון שהן הוכחשו על ידי האישה וכלל לא הוכחו, ואף התייחס לטענה שטען הבעל בזמן הדיון שהוא רוצה גט בעילה של  "מאיס עלי" (ואומר בית הדין שאף  שטענה זו לא הוזכרה בכתב הגירושין ויש לראות בהם ניסיון לשיפור עמדות מתוך חשש שהעילות שהועלו בכתב התביעה לא יהיה בהן עילה לחיוב גט, וכמו כן בית הדין נצמד לטענות הבעל המוזכרות בתביעת הגירושין, בטענה שדווקא אלו  המוזכרות בכתב הגירושין רק בהן יש כדי לשקף את כל האמת המסתתרת מאחורי התביעה. ותביעות אלו לא הוכחו, מ"מ בית הדין כן התייחס לזה) עקב לבוש "השאל", שהוא דבר שהבעל מתנגד לו נחרצות, וזה הופך את האישה למאוסה בעיניו, אף שכיום האישה מוכנה להסיר את זה, ודחה בי"ד את הטענה זו.

 בית הדין קבע הגדרה לטענת "מאיס עלי" באופן כזה שטענה זו תתקבל רק אם מדובר בעניין שלא יכול להשתנות ויהי מה, אך אם המאיסות באה בעקבות כעס או סיבה חיצונית אחרת, אין מקום לחייב בגט. משום שטענת "מאייס עלי" היא לא טענה מילולית גרידא כמו שרבים חושבים וטועים בזה, שכן גם בטענה זו חובה על הבעל להוכיח.

וזה שהבעל סולד מבגדים של הכת אין בזה מאיסות פנימית, כיון שהיו גם באותם זמנים שהאישה הלכה עם הבגדים הללו , זמנים שהם חיו טוב,  וזה נותן לנו אינדיקציה שהעניין יכול להשתנות, ועל כן במקרה דנן כיון שהיו שנים וזמנים שאף שהאישה הלכה אם הבגדים המשונים הללו לא היה בזה מניעה לחיים טובים ומאושרים ביניהם, יש לקבוע בוודאות שסלידתו מאופן המלבוש של אשתו, היא סלידה חיצונית, והעובדות שמראות שהיו זמנים טובים גם בזמן שהאישה הייתה לבושה עם ה"שאל" מראות באופן ברור שלא הייתה אצל הבעל כל מאיסות עמוקה בטבעו אלא מיאוס חיצוני,  ועל כן בית הדין דחה את תביעת הגירושין, והורה לזוג ללכת לגורם שלישי כדי להגיע להסכמות על המשך חייהם.

הנלמד מזה כאשר עורכי הדין אוהבים להשתמש בתיקי גירושין בעילת הלכתית עילת ה"מיאוס", צריכים הם לקחת בחשבון גם את הדבר והיפוכו, שטענה זו יכולה להוביל לדבר ההפוך שאם לא הוכח בוודאות שהמיאוס בין הבעל לאשה הוא דבר שלא יכול להשתנות ויהי מה, ידחה בית הדין את תביעת הגירושין בעילה של המיאוס, כמו כן בפסק דין זה למדנו שוב שטענה שלא נכתבה בתביעת הגירושין ורק נטענת במהלך הדיונים, יש להתייחס עליה בזהירות, שהרי אם אכן עילה זו גרמה להגשת התביעה, יש לתמוה מדוע לא הוזכרה בכתב התביעה

עדכון פסיקה זו נכתב ע"י עו"ד לדיני משפחה יהושע דוב פלדשטיין

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.