בעל רפת התקשר עם אגודת "קדם" בהסכם לבניית קונסטרוקציה לרפת בצפון הארץ. קדם העבירה את העבודה לקבלן משנה, ולבקשתו, בשל מחסור במסגרים, שלחה עובד שלה לקחת חלק בעבודה.
לייעוץ בענייני ביטוח:
באחד הימים ביקש הקבלן מאותו עובד לעמוד על גג הרפת, אלא שלפתע הגג קרס, והאיש נפל ונחבט בקרקע. הוא נפצע ונותר עם נכויות שונות. ביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה והחל לשלם לו תגמולים.
בעקבות התאונה הגיש העובד בבימ"ש השלום בעכו תביעה נגד ארבעה גורמים: קדם וחברת הביטוח שלה מנורה, וכן נגד הקבלן וחברת הביטוח שלו הראל.
התובע, באמצעות עוה"ד נסרין סוסאן, טען כי הנתבעים התרשלו בכך שלא סיפקו לו אמצעי בטיחות בסיסיים ולא הדריכו אותו כיאות.
קדם, שיוצגה על ידי עוה"ד ארז בלוך, טענה שאינה אחראית מאחר שלא הייתה לה מעורבות או שליטה כלשהי על עבודת התובע ביום התאונה.
הקבלן טען, בין היתר, כי התובע אשם או לפחות תרם משמעותית לתאונה, בהיותו עובד מנוסה.
השופט אברהים בולוס הטיל 75% מן האחריות לתאונה על הקבלן, ו-25% על חברת קדם, ודחה את טענות האשם התורם. השופט הדגיש כי הקבלן הפר את חובותיו לספק הדרכה כלשהי או אמצעי זהירות ובטיחות, כמו למשל רתמת מגן ומערכת לבלימת נפילה. ולגבי קדם נקבע שלא פיקחה על העבודה וסמכה בעיניים עצומות על הקבלן.
לאחר שניתח את נזקיו, השופט קבע פיצוי בסך כ-519,000 שקל, בין היתר עבור הפסדי שכר, כאב וסבל. אלא שהפיצוי כולו נבלע בתקבולי ביטוח לאומי שעמדו על כ-686,000 שקל. משכך, בהתאם לחוק ביטוח לאומי נקבע שהתובע זכאי ל-25% מסך הפיצויים – כ-97,000 שקל.
לטובת הצד החלש
מבחינה משפטית, הנקודה החשובה הייתה בשאלת הכיסוי הביטוחי של הקבלן. בעוד שהראל ניסתה להתחמק מאחריות לפי הפוליסה, הקבלן, אותו ייצג עוה"ד מוטי כהן, טען שקיים כיסוי בפוליסת חבות המעבידים שלו, שכן יש לפרש את חוזה הביטוח "נגד המנסח", באופן רחב ובהתאם למטרתו.
הראל, שיוצגה על ידי עוה"ד עבד אל קאדר, טענה שהתובע כלל לא היה עובד של הקבלן, והפוליסה מכסה רק נזקים שנגרמו לעובדים בשירותו הישיר ובשכיר. הראל הצביעה על כך שעל פי חוזה הביטוח, המהווה חוזה אחיד, הכיסוי יחול על "אדם שהוא בשירותו הישיר של המבוטח, המקבל שכר ממנו".
השופט קבע שעמדת הקבלן היא הנכונה. "מקום שהנוסח אינו בהיר דיו ובפני הפרשן קשת של אפשרויות פרשנויות, שלכולן אחיזה ועוגן בלשון, ראוי לפרשו נגד המנסח ולבחור באופציה הפרשנית שמגשימה את ציפיותיו הסבירות והלגיטימיות של הצד החלש, שהינו המבוטח", כתב השופט.
"הפרשנות בה אוחז הקבלן היא שמגשימה את ציפיותיו הלגיטימיות של כל מבוטח סביר וגם מתיישבת עם התכלית וההיגיון העומדים ביסודו של ביטוח זה", הוסיף. לטעמו, העיקר הוא שהקבלן כן נשא בעלות העסקתו של התובע, גם אם בעקיפין. אופן התשלום פחות חשוב, ואת הניסוח העמום בפוליסה יש לזקוף לחובתה של הראל.
לפיכך, התביעה נגד קדם ומנורה נבלעה בתגמולי ביטוח לאומי. התביעה נגד הקבלן והראל התקבלה, והם חויבו בפיצוי בסך כ-97,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% והוצאות משפט בסך 8,000 שקל. בנוסף לכיסוי הנזקים, הראל חויבה לשלם לקבלן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד נסרין סוסאן
- ב"כ הנתבעת 1 ו-3: עו"ד ארז בלוך
- ב"כ הנתבע 2: עו"ד מוטי כהן
- ב"כ הנתבעת 4: עו"ד עבד אל קאדר
- ב"כ צד ג': עו"ד מיכאל לב ואח'
עורכי דין דיני ביטוח • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבים: מערכת פסק דין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.