אאא

ברגע בו נכנסתי להופעתו של אברהם פריד בהיכל התרבות בתל אביב, זיהיתי את מה שכבר ברור ומפורסם: פריד איבד את הציבור החרדי, ולחילופין - הציבור החרדי איבד אותו.

במה דברים אמורים: מספיק להעיף מבט קל על הנוכחים כדי לגלות, כי רוב המשתתפים בהופעותיו של אברהם פריד הם בני המגזר הדתי לאומי. ניתן לומר, שאולי עשרים אחוז מהמשתתפים כן מגיעים משאר המגזרים - בהם גם כמה חרדים, אך ממש לא מה'הארד קור' של המגזר. אפשר לתלות את איבוד המגזר החרדי בכמה גורמים, אולם דבר אחד בטוח: פריד עצמו לא מפסיד מהמהלך הזה. 

עוד פסיעה בתוך ההיכל ואני מזהה דבר נוסף. רוב הציבור הדתי לאומי שהגיע להופעה הינו בגילאים מבוגרים. כנראה ש"הפכת" ו"כי הרבית" לא מושכים את צעירי הקהל החדש שפריד אימץ. בטח שאין מה לדבר על שירים שהוקלטו לפני כשלושים שנה.

אני מתיישב בכיסא עבורו שילמתי בכסף מלא וממתין לתחילת המופע. בהיכל התרבות - כמו בהיכל התרבות - מופע מתחיל באיחור קל בלבד. המנצח והמעבד יחד עם הנגנים עולים לבמה, מה שנותן את האות לכך שהמופע מיד יתחיל. 

המופע יוצא לדרך עם פתיח מוזיקלי מקסים שעיבד המעבד יובל סטופל, אך הוא מורכב וקשה לעיכול. כשמסתיים לו הפתיח, עולה אברהם פריד על הבמה. משום מה, התחילה בשנים האחרונות תופעה תמוהה בז'אנר המוזיקה החסידית, והיא פתיחת מופע עם שיר שקט. ובהופעה הזאת, זהו לא רק שיר שקט, אלא גם כזה שאינו מהשירים המוצלחים והמוכרים ביותר של הזמר.

ההופעה מתקדמת, כשלפתע, באופן ''ספונטני'' כמובן, מזהה פריד בין יושבי השורה הראשונה את יהודה הישראלי, החייל שעלה לכותרות בשבועות האחרונים עם התרמת ההמונים עבור הפיכת ביתו שבהתנחלות לנגיש עבורו לאחר שנפצע ב'צוק איתן'. פריד מדבר איתו מעט ואז מתחיל בביצוע של השיר ''חזק חזק''. אה, לא: זה היה - כמה צפוי - "עלה קטן שלי'', השיר שפריד מבצע עבור כל חולה ונדכא, זה עשור ברציפות. ידיד לוחש באוזני: פריד חייב את הקריירה שלו לישי לפידות שכתב את השיר הזה, שהחל את מהלך כניסתו של פריד לפני למעלה מעשור לתוככי הציבור הדתי לאומי. אני רק הצעה - אולי באמת הגיע הזמן להמציא שיר חדש ישראלי במיוחד עבור החולים למיניהם...  מכיוון ש'עלה קטן שלי' כבר נדוש למדי, שילבו בתוכו שיר ישראלי בשם ''ילד של אבא'' שכתב ר' דניאל ניב, אבל אז פריד חוזר בריצה לבמה כדי לקרוא את מילות השיר בטלפרומטר המונח לפניו.

פריד שר ליהודה הישראלי (צילום: יהודה קלמן)

כך נמשך לו המופע, ועם הזמן אני שם לב שכשישים אחוז מהמופע האישי של אברהם פריד, גדול הזמר החסידי, הם שירים שאינם שלו שהחליט איכשהו לשלב במופע. אבל כבר נאמר בעבר: גם כשפריד מבצע את ''יונתן הקטן'' כיף לשמוע ולראות אותו ולקנות כרטיס לשם כך. 

המנהג בהיכל התרבות, הוא לשלב הפסקה באמצע המופע. כמה חבל, כשסוף סוף הזמר המופיע מצליח אולי לחמם את הקהל, מגיעה ההפסקה הזו ומקררת אותו בחזרה. בתום ההפסקה, חוזר פריד לבמה עם אנרגיות חדשות, מסתובב בין הקהל בסחבקיות המאפיינת אותו, זו שגורמת לאהבה אליו. ואז, גדול הזמר מזהה בקהל זמר אחר, פחות מוכר, אבל לא פחות מוצלח - אברימי רוט. ופריד כמובן מזמין אותו לבמה לשיר שני שירים (אתם זוכרים? שום דבר לא ספונטני, הכל מתוכנן היטב).

לסיכום: מופע מהוקצע היטב, בסטנדרטים אחרים, חבורה של שמונה נגנים שרצים יחד כמה וכמה שנים עם פריד וזה מורגש היטב. אך ישנן המון נגיעות מחשב ואלקטרוני ופחות ביטוי לנגנים. נדמה, כי לא ירחק היום שיובאו נגני דמה לבמה - רק בשביל התפאורה.