אאא

פרשה "קורח", מציבה בשמה ובמרכזה את דמותו השלילית של איש אחד, דומיננטי במיוחד, ומתמקדת במאמציו לערער על מנהיגותו של משה רבנו.

קשה להתעלם מן העובדה, שלמרות הכישלון שלו - בסופו של דבר, בכל זאת, הוא הצליח ללקט סביבו מאתים וחמישים אנשים "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם". כיצד הוא עשה זאת? מה היה סוד כוחו?

מקריאת הפסוקים והמדרשים, מתבהרת התמונה: כוחו של קורח הוא בתעמולה.

הוא הקים במדבר את "התנועה לאיכות השלטון", והתמקד ב"זכויות הכלל". סִיסְמַתוֹ הייתה: "כִּי כָל הָעֵדָה - כֻּלָּם קְדֹשִׁים! וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל השם" (במדבר ט"ז). כלומר, הוא "חרת על דגלו" את ה"דֵּמוֹקְרַטְיָה" (שלטון העם), ומייחס למשה ואהרן את ה"דִּיקְטָטוּרָה" (שלטון יחיד). בדרך זו, הוא רכש את לב הקהל.

כוחו של קורח היה בפיו, וביטוי ל"כישרון" שלו, נוכל למצוא בתיאורי חז"ל. הוא הסית נגד משה ואהרן - בשיטות שונות, אחת מהן היא - "דֵּמָגוֹגְיָה", המפורטת במדרש תהילים (פרק א):

"וּבְמוֹשַׁב לֵצִים - זה קורח, שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרן. מה עשה? כינס כל הקהל, שנאמר: "וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה". התחיל לומר "ליצנות", ואומר להן:

אלמנה אחת הייתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות, והייתה לה שדה אחת. באתה לחרוש, אמר לה משה: "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו" (דברים כ"ב). באתה לזרוע, אמר לה משה: "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא י"ט). באתה לקצור ולעשות ערימה, אמר לה: הניחי לקט שכחה ופאה. באתה לעשות גורן, אמר לה: תני תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני.

הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה? מכרה את השדה ולקחה שני כבשׂות ללבוש מגיזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה, תני לי את הבכורות שכך אמר לי הקב"ה: "כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ" (דברים ט"ו). הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. הגיע זמן גיזה וגזזה אותן, אמר לה: תני לי "ראשית הגז" שכן אמר לי הקב"ה: "וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ" (שם י"ח).

אמרה: אין לי כח לעמוד באיש הזה הרי אני שוחטת אותן ואוכלתן. כיון ששחטתן, אמר לה: תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה לו: אפילו ששחטתי אותן לא נצלתי מידו, הן עלי חרם. אמר לה: תנה לי שכך אמר הכתוב: "כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה" (במדבר י"ח). נטלה והלך לו. הניחה בוכה היא ושתי בנותיה - כך עלה לעלובה זו! כל כך הם עושים - ותולין בהקב"ה! מכאן, שהיה (קורח) ליצן".

 מדרש זה, ממחיש את כוחה של הדֵּמָגוֹגְיָה - לעוות את המציאות:

ראשית, על מנת ליצור הזדהות ורחמנות-אוטומטית בלב השומעים, קורח משתמש לצורך הסיפור, באישיות "מסכנה" וחלשה - מעצם טבעה: דמות נשית, אֵם חד הורית, אלמנה ויתומות.

שנית, על מנת לרכוש אמון, הוא מספר שהאלמנה ובנותיה גרים בשכונה שלו - הוא מכיר אותן באופן אישי. כלומר, זהו סיפור אמיתי - מכלי ראשון.

בנוסף, הוא מתייחס לדוגמה ספציפית מאוד, צירוף מקרים כמעט בלתי מסתבר - המתייחס לאיש פרטי - במקרה חריג, שאולי נפגע מהחוק, בלי לציין את הטובה הצומחת - מאותם מצוות בדיוק! הוא לא מתייחס למשל, לכהן חסר הרכוש, העובד במשכן בוקר וערב ומאכיל את ילדיו הרכים מהתרומות הללו.

ובעיקר, הוא לא מתייחס כלל לעוּבְדה - שאילו לא היה לה לאלמנה רכוש, היא בעצמה הייתה נהנית מכל אותם חיובים של לקט שכחה ופאה, כמו שאומרת התורה(דברים כ"ד): "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה", "כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה". כלומר, קורח מתעלם לחלוטין מכך, שדווקא התורה - שנמסרה על ידי משה, דורשת לשמור מכל משמר, על זכויותיהם של האלמנה והיתום.

יתירה מכך, בדבריו, קורח מְנַכֵּס לעצמו את התואר "מגן החלשים והנדכאים", הוא מינה את עצמו לדובר של "שכבות המצוקה". כאשר בפועל, "קורח העשיר" לא נמנה על המסכנים הללו, הוא מעולם לא מונה לתפקיד הזה, ועדיין לא הוכיח את עצמו בתחום הזה.

לא בכדי, חז"ל מכנים את קורח "ליצן". כי הדמגוגיה - כמו הליצנות, מציגה "מציאות מעוותת" ולא אמיתית, על מנת למשוך את הקהל. נראה אם כן, שמעשיו של קורח קולעים להגדרה של דֵּמָגוֹגְיָה: "לקיחת לב ההמון במליצוֹת המכוּוָנוֹת אל רגשותיו ויצריו" (מילון אבן-שׁוֹשָׁן).

יותר מכל, קורח הפּוֹפּוּלִיסְט, הסתיר את מניעיו האמיתיים. הוא עשה שימוש פּוֹלִיטִי ציני בקְלִישָאוֹת, כמו: "שוויון זכויות והזדמנויות", הוא התחבא מאחוֹרֵי הדמות של "לוחם צדק" - למען האזרחים, אך המניע האמיתי שלו, הוא טובתו האישית.

משה מטיח זאת בפניהם: "וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה", ובכך הוא "קורע את המסכה" מעל פרצופו, וחושף את המניע שלו: קורח אינו לוחם למען הכלל, "הכלל" משמש אותו רק כאמצעי - למען מטרה אישית אחרת, להשיג לעצמו תפקיד בכיר - כהונה גדולה!

מעניין לציין, שהפוליטיקה - לא השתנתה. הנה לנו פוסט שהתפרסם לפני כשלוש שנים, על ידי מי שהיה עד לא מזמן שר האוצר:

"אני רוצה שנדבר על גברת כהן," אמרתי לבכירי האוצר לפני כמה ימים. "ריקי כהן מחדרה", הסברתי, "היא בת 37, מורה בבית ספר תיכון. הבעל שלה עובד בחברת היי-טק במשרה לא בכירה, והם מרוויחים ביחד קצת יותר מעשרים אלף שקל בחודש. יש להם דירה והם נוסעים פעם בשנתיים לחו"ל, אבל אין להם שום סיכוי לקנות בעתיד דירה לאחד משלושת הילדים שלהם".

"אנחנו יושבים פה," אמרתי, "יום אחרי יום, ומדברים על איזון התקציב, אבל התפקיד שלנו הוא לא לאזן גיליונות אקסל, אלא לעזור לגברת כהן".

"אנחנו צריכים לעזור לה," המשכתי, "מפני שהיא זאת שעוזרת לנו. בזכות אנשים כמו הגברת כהן המדינה מתקיימת. היא זאת שמייצגת את מעמד הביניים הישראלי - אנשים שקמים בבוקר, עובדים קשה, משלמים מיסים, שאינם שייכים לשום סקטור אבל מחזיקים על גבם את כל הכלכלה הישראלית. מה אנחנו עושים בשבילה? האם אנחנו זוכרים שאצלה אנחנו עובדים?"

דיברנו על החינוך שמקבלים הילדים של גברת כהן (ועל זה שאין יום לימודים ארוך בבית הספר שהיא מלמדת בו), דיברנו על טיב השירות שהיא מקבלת בכל פעם שהיא נכנסת למשרד ממשלתי, על זה שהילדים שלה כבר לא בטוחים שהם רוצים לחיות בישראל, על העובדה שמערכת הבריאות סביבה קורסת ושאין לה אפשרות לקנות כרטיס-משולב לתחבורה הציבורית. היא מרגישה כמו מטומטמת מפני שכולם סביבה מעלימים מיסים ורק היא משלמת הכל.

מבחינתי הגברת כהן מחדרה היא הסיבה שבשבילה באתי לאוצר". עד כאן לשונו.

מדהים לגלות, את המאפיינים הזהים בין "הפוליטיקה הישנה" של קורח, כפי שהוא מצטייר בטקסט שנכתב לפני יותר מאלף שנים (אולי אלפי שנים), לדבריו של מי שהתיימר להציג "פוליטיקה חדשה":

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

גם פה מדובר בדמות נשית דמיונית, אבל בעלת שם פרטי ומשפחה ועיר מגורים (כולל עיסוק). כביכול, הכרות ממקור ראשון.

גם פה משתמש הפוליטיקאי התורן, בתעמולה הכי אפקטיבית - כסף. הוא מציג שוב את "משלם המיסים", המרגיש מנוצל דווקא על ידי מי שאין לו, ואינו יכול לשלם מיסים כלל.

 ובעיקר, גם פה מדובר בפוליטיקאי שלא הגיע מהשכבות החלשות והוא "לוקח לעצמו" את תפקיד הדובר שלהם, ומתיימר לייצג אותם.

יש דבר אחד יותר גרוע מלהתעלם מהסבל של הזולת, והוא, לעשות שימוש ציני במצוקה של מישהו אחר, על מנת לשרת את האינטרס האישי שלך - לצורך פוליטי.