אאא

במשך 16 שנה תמכו מיכאל (מיכי) וחוה מרק במשפחת בן עמי, שאיבדה בפיגוע את האב אליהו. בנם שלומי אף נשא לאישה את יסכה, בתו של אליהו, וביום שישי איבד את אביו בדרך כמעט זהה לזו שבה הפכה אשתו ליתומה. כל זה קורה שמונה שנים אחרי שהאם חוה איבדה את אחיינה, יונדב הירשפלד, בפיגוע במרכז הרב בירושלים.

על אף הניסיון המר והכאב הכפול, כשאחד החברים בפייסבוק של יסכה ניחם אותה על הירצחו של חתנה על ידי "ערבים רוצחים חלאות המין האנושי", כדבריו, היא הדגישה את העזרה הראשונה שהגישו למשפחת מרק הפלסטינים נוסעי הרכב שנסע מאחוריהם. "אני ממש חייבת לספר לך שמי שהגיע ראשון לאירוע היה רכב פלסטיני עם זוג ערבי שחילץ וטיפל בגיסי וגיסתי, נתן להם פלאפון להזעיק את המוקד והצבא, ונשאר איתם בדקות הקשות האלה", כתבה יסכה מרק. "אני חושבת שכדאי לכתוב מחבלים ולא ערבים כי לא כל ערבי הוא מחבל, ואני אומרת את זה מניסיון".

מרחק קצר מפריד בין שתי זירות הפיגוע על כביש 60, שבו נרצחו שני האבות. מור לייבוביץ', אחותה של יסכה ובתו של אליהו בן עמי ז"ל, שיתפה אתמול את חבריה בפייסבוק בתחושות הקשות. ביום שישי חגגה המשפחה יום הולדת לאם מזל בצפון, וזמן קצר לאחר שיסכה ושלומי, בנו של מיכי, עזבו, יסכה התקשרה לספר לה על הפיגוע.  

"הקול שלה רעד. הייתי בטוחה שהיא מתקשרת להגיד לי ששכחנו משהו אצלם. 'היה פיגוע ליד עתניאל. חווי ומיכי פצועים קשה. אומרים שיש גבר הרוג ואנחנו מפחדים שזה מיכי'. הרגליים שלי קופאות. הנשימה מתקצרת. לא, לא, לא, אלוהים. בבקשה לא. לא עוד פעם. לא מיכי וחווי. הם ההורים של שלומי גיסי, החם והחמות של אחותי. אנשים נפלאים ומדהימים שאני מכירה מילדות, בעתניאל, היישוב שבו גדלתי, כולם משפחה אחת גדולה. 'בבקשה שזה לא מיכי, בבקשה שזה לא מיכי, בבקשה שזה לא מיכי', אני בוכה בשקט. מאוחר יותר התבררה לי האמת המרה. מיכי איננו".

עוד הוסיפה לייבוביץ: "מיכי, האיש שכל כך תמך באימא ובנו מאז שאבא שלי נהרג. מיכי, שרק בחג שבועות האחרון התארחנו אצלם. הקול שלו עוד מהדהד לי באוזניים. מיכי, שתמיד קידם אותנו עם חיוך על הפנים, עם הצחוקים וההומור, האיש עם הלב הענק הזה".

יונדב הרישפלד ז
יונדב הרישפלד ז"ל (מימין) ואליהו בן עמי ז"ל (צילום: חיים הורנשטיין)
הגדלה

בבית החולים הדסה עין כרם עדיין מאושפזת האם חוה שנפצעה בפיגוע. מבית החולים נמסר בצהריים כי היא שבה להכרתה. עוד נמסר כי היא נושמת בכוחות עצמה ומצבה יציב. מנהל יחידת הטראומה בבית החולים, פרופסור אבי ריבקינד, סיפר כי חוה התעוררה, אך עדיין לא מדברת אלא רק מגיבה כשקוראים בשמה.

גם חוה מכירה את השכול מקרוב, לאחר שאיבדה בפיגוע במרכז הרב בשנת 2008 את אחיינה יונדב הירשפלד. צמח הירשפלד, שנשוי לאחותה של חוה ואביו של יונדב ז"ל, נאלץ לבשר לחמותו כי היא שכלה את החתן שלה. "ביום שישי כששמעתי על הפיגוע שלחתי למיכי הודעה 'מה שלומכם?' והוא לא ענה. הייתי בהרגשה לא טובה עד שאח של אשתי התקשר ואמר שהאוטו שלהם נפגע", שחזר. "הייתי צריך לבשר לאימא של אשתי שהחתן שלה נהרג. נכנסנו לשבת כשחווי, אחותה של אשתי, עדיין הייתה בחדר הניתוח, וכל השבת לא ידענו מה מצבה".

הירשפלד סיפר על תחושותיו בעקבות הפיגוע: "יש שתי רמות. ברמה האישית קשה מאוד. המחשבה הראשונה היא 'אוי לא, עוד פעם'. ברמה הלאומית - אנחנו לא עושים מה שאנחנו צריכים לעשות. יש לנו אויבים זה מתחיל מהסתה, אבנים, בקבוקים ונשק חם. נראה לי שהדבר הכי בסיסי לעשות הוא שאויב - אין מקומו איתנו".

ראש המוסד וקרוב המשפחה ספד: "אהבתיך אהבת נפש"

ברגעיה הקשים התגלתה משפחת מרק מעתניאל במלוא אצילותה. את ההספדים קטעו כמה נערים שצעקו "נקמה", והושתקו על ידי ההמונים בבית העלמין. בתגובה, הבן שלומי קרא במיקרופון לנערים, שגם התעמתו עם שוטר, להפסיק וללכת. הנערים המשיכו בשלהם והפריעו למהלך התקין של ההלוויה. אחד הנוכחים במקום התחנן בפניהם להפסיק וצעק לעברם: "תכבדו את המשפחה". 

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

ההספד של ראש המוסד (צילום: אלי מנדלבאום)

בנוכחים היה גם בן דודו של מיכי ז"ל, ראש המוסד יוסי כהן, שנשא הספד מרגש: "מיכי היקר, היה שלום. אהבתי אותך אהבת נפש ואתה את כולנו. תודה שהארת את חיינו, שהרעפת על חיינו חום ואהבה, עם המשפחה: בניך לתפארת הצבא - הקצינים, בנותיך בצבא ובשירות הלאומי. אני מתחייב בשם חבריי, הקולגות שלי במערכת הביטחון, שנמשיך לעשות הכול, מיכי, פשוט הכול כדי לעשות את מדינת ישראל מאוחדת כאיש אחד".

אורית, בתו של מיכאל, קראה בבכי על דוכן ההספדים: "אבא שלי, אני אוהבת אותך. אני לא מאמינה שנפרדים. רק לפני רגע חיבקת אותי ואמרת שלא תעזוב, ועכשיו אלוקים לקח אותך. אתה יודע למה? תמיד אמרנו שאבא שבשמיים לוקח את הכי טובים ואנחנו אוהבים אותך".

הבן יהושע הוסיף: "ככל שהשנים עוברות מתבררים עוד עומקים שלך. אבא איש קבלה, הכלה, נתינה אין סופית ומחשבה. אבא, מה אומר? מתנפץ לבי לרסיסים. טבעתי במצולות חסרונך. לקח אלוהים את מבוקשו, ואנחנו מה? את מי נקלל?"

אחיו נתנאל ספד אחריו: "איש אשכולות, אדם גדול כל כך. כל מה שנגעת בו הפך לזהב. איש חסד כולך, נתת בלי שאף אחד ידע. הכול עשית בצניעות. אפילו את הישיבה שניהלת. ומסרת את נפשך ללמוד תורה. לא ויתרת על לימוד התורה בשביל להגדיל שם ה' בעולם. תראה את המשפחה, תראה איזה מפעל הקמת. איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? כל שבת הייתי מתייעץ איתך ושואל שאלות. ועכשיו את מי אשאל?".