אאא

"מוזיקה חסידית" - מושג שהומצא בחמישים השנים האחרונות להגדרת שיר שמילותיו מהמקורות והוא מבוצע בדרך כלל בידי זמר ששר בהברה אשכנזית. ההגדרה ההגמונית הזו הביאה לפריחה גדולה מאד של המוזיקה הזו החל מקרליבך דרך מרדכי בן דוד ואברהם פריד שגידלו דור שלם שהאזין לפופ אמריקאי לא מעודכן בעליל (ציון עובדה, מבלי לקבוע אם זה טוב או לא), שדחק הצידה כמעט כל שירה דתית אחרת כולל מסורות מוזיקליות עתיקות הרבה יותר שהגיעו מארצות המזרח ונזנחו לטובת המוזיקה החסידית שבינה לבין חסידות אמיתית אין מאומה.

אני מוכן להעניק את התואר מוזיקה חסידית ליצירות המפוארות והעתיקות של חסידות מודזיץ' או למרשים המרשימים והוותיקים של חסידות גור. לקרוא למוזיקה בת 50 ומטה שאין בינה לבין חסידות מאומה היא פשוט הגדרה מגוחכת ומגיעה ככל הנראה מהגדרה של חילוני שההבנה שלו ביהדות ובמוזיקה שלה מקבילה להבנה שלי בהנעה של טילים גלקטיים בדלק גרעיני.

בתור אשכנזי שגדל על המוזיקה ה"חסידית", הופתעתי לגלות בגיל מבוגר יותר, שיש עוד עולם מוזיקלי עשיר מאד ומלא מסורת שלא נחשפתי אליו כלל. השתלטנות של המוזיקה החסידית גובתה גם בתמיכתם של הרבנים בישיבות שהתייחסו בבוז תהומי לכל דבר שהוא לא מה שהם רגילים אליו, למרות שהוא חסר כל בסיס יהודי. פיוטים מזרחיים נחשבו בכלל מחוץ לתחום. מי שהאזין להם היה באופן רשמי יכול לקבל תעודת "עוף מוזר". גם אם מדובר בפיוט בן 500 שנה ולחן בן לפחות 200 הוא נחשב בקרב הציבור החרדי לפחות יהודי או בהגדרה המוזרה "חסידי", מאשר איזה גרעפס של זמר אמריקאי ששר ברוקנרול שלושה מילים, אבל היי... בהברה אשכנזית לקול גיטרות חשמליות ונגני רוק וג'אז נוכריים.

הראשונים שפתחו לי את הראש לעולם המוזיקה הפיוטית המרהיבה והעמוקה היו להקת הלווים של נגן הגיטרות וכלי המיתר המעולה, אליהו דגמי. הלהקה הייתה להשפעה אדירה גם על זמרים ישראלים שחלקם היו ונמצאים בתהליכי התקרבות למסורת כברי סחרוף, אהוד בנאי ועוד. דגמי וחבריו לקחו את הפיוטים העתיקים והמזרחיים וקירבו אותם לאוזן המערבית באמצעות שימוש בהרמוניות מערביות ובכלים דוגמת גיטרה חשמלית ובס לצד הכלים העתיקים והמסורתיים.

מאז הספקתי להאזין לעוד כמה דברים מהסוג הזה ולהכיר עוד עשרות פיוטים נפלאים. אינני יכול לומר שאני מאזין לאלבום פיוטים מזרחיים אותנטי, זה עדיין כבד עליי. אך אני בהחלט נהנה להאזין לגרסאות התיווך שיוצרים אמנים שמבינים את האוזן המערבית ולוקחים את הפיוטים גם לשם.

אלבום הבכורה של נגן הקמנצ'ה, יגל הרוש ואנסמבל שיר ידידות הוא דוגמא מצוינת לאלבום כזה. הרוש שמתמחה על נגינת כלי המיתר המזרחי המיוחד שדומה בצלילו לכינור רתם למלאכה את חברו, נגן הגיטרות, אילן קינן, שהעניק לפיוטי הבקשות המרוקאיים גוון מערבי יותר מבלי לוותר על  שמירת האותנטיות של הפיוטים (את זה אני קובע אחרי שהתייעצתי עם פייטנים שאישרו).

 

תוכלו לשמוע את פיוטי הבקשות בליווי הגיטרות החשמליות של הזמר והיוצר ארז לב ארי ובשילוב חצוצרה וסקסופון, שני כלים שאינם חלק מהתזמורת המזרחית המוכרת ושולבו על ידי הרוש וקינן ליצירה החדשנית-עתיקה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

כדי לעזור גם לאשכנזים להאזין לפיוטים העתיקים עם מילות הזהב שלהם מארח הרוש שגם הוא בעל קול ערב מאד, שני קולות זהב – האיש שאי אפשר לאחרונה לאלבום עם אירוח בלעדיו, הכוכב העולה, ישי ריבו, שמלטף בקולו את הפיוט בן האלף (!!!) שנה "שער פתח דודי" של רבי שלמה אבן גבירול. האורח השני הוא הזמיר, דוד ד'אור שגם הוא התכבד בפיוט בן יותר מאלף שנה "עת דודים כלה" של רבי חיים בן סהל שכתב אותו בירושלים.

נקודה קטנה, הייתי שמח למצוא בחוברת האלבום יותר הסברים על כל פיוט וכותבו ומתי נוהגים לשיר אותו ולא רק את שם המשורר ושנת הכתיבה שלו.

לסיכום, ההגמוניה האשכנזית של "כור ההיתוך" שמדינת ישראל הפעילה בשנותיה הראשונית השפיעה רבות גם על המוזיקה או יותר נכון על שכחת המוזיקה המפוארת של יהדות המזרח. לא צריך להיות מרוקאי או עיראקי כדי ליהנות מהמוזיקה המעולה הזו במיוחד שמביאים אותה לאוזניים המערביות ברוב כישרון וחן רב.

האלבום "אעירה שחר" של יגל הרוש ואנסמבל ידידות הוא דוגמא מצוינת לאלבום שכמותו צריכים רבים כדי לשמר את אוצרות המוזיקה היהודית מהעבר. את המוזיקה האשכנזית הישנה איבדנו ברובה בשואה וכמעט ולא נשתמרו שירים בני יותר מ-100 שנה, דווקא משום כך עלינו לשמר וגם ליהנות מהמוזיקה היהודית של ארצות המזרח אותה מיטיבים לבצע הרוש וחבריו.