אאא

נדמה כי אותם אנשים וארגונים הפועלים לעודד את היציאה בשאלה מסרבים להשלים עם כך שלאחת מהן, אסתי וינשטיין, זה נגמר במוות ומתקשים לרדת מהבאזז התקשורתי ומהרוח הגבית כביכול שהעניק להם סיפור מותה של וינשטיין. הם עוברים מראיון טלוויזיוני אחד לכותרת שניה בעיתון במטרה להשמיץ את הציבור החרדי.

גם תמי מונטג בתה של אסתי שהפכה יחד עימה לחילונית נראה כי הפכה לחלק מהמסע התקשורתי העוסק בהשמצת הציבור החרדי, חסידות גור ובני משפחתה.

אחרי שנהייתה כוכבת טלוויזיה ובעוד היא מבלה עם חברותיה בלונדון צפוי להתפרסם מחר ראיון שער של תמי באחד המגזינים, שפרומו ממנו מתפרסם הבוקר (ראשון) בעיתון "ידיעות אחרונות".

במהלך הראיון לא חוסכת מונטג, גרושה ואם לילד, ביקורת ממשפחתה החרדית ומספרת על היום בו החליטה לזנוח הכל מאחוריה ולצעוד יחד עם אמא אל העתיד הלא ידוע.

הנכדה החילונית והסבתא החרדית נפגשו בבית הלוויות (צילום: ישראל כהן, כיכר השבת)

מונטג אומרת במהלך הראיון כי היה רגע בהלוויה שבו רצתה להגיד: "מה זו הצביעות הזו? איפה הייתם? עכשיו כואב לכם עליה?", היא אומרת כי כעסה אך החזיקה את עצמה.

מכתב מרגש במיוחד מפרסמת באותו מגזין הסבתא יהודית ארנשטיין המקדשת שם שמיים ומבטיחה לבתה אסתי כי תדאג לנכדה תמי ובנה פנחס מנחם בתקווה שישובו לכור מחצבתם.

"אסתי יקרה", היא כותבת במכתב שמתפרסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות", "את חסרה לי כל יום, כל שעה, כל דקה. זה לא טבעי שהורים קוברים את בתם, וזה קשה. קשה מאוד. לא ידענו שכל כך סבלת, שהיה לך קשה. תמיד התקשרת להגיד לנו כמה את מאושרת וכמה טוב לך, כי כיבוד אב ואם עבורך היה מעל לכל ולא רצית לגרום לנו צער. לכן מעולם לא חשבנו לחפש את הקלפים שישאירו אותך איתנו. כשבחרת ללכת קיווינו שיבוא יום ותחזרי, התפללנו לראותך כבעבר".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

יהודית ארנשטיין ותמי מונטג, בהלוויה (צילום: יהודה ארגמן)
יהודית ארנשטיין ותמי מונטג, בהלוויה (צילום: יהודה ארגמן)

"ישבנו שבעה עכשיו, ואל הבית הגיעו מאות אנשים ונשים, באו לנחם וסיפרו סיפורי מופת. סיפורים על אישה יקרה. עם לב הזהב שלך, כל הימים נתת במסירות לאנשים אחרים. לצערי לא זכינו שתישארי לצדנו", כותבת האם. "בלכתך סערה הארץ, אנו שילמנו את המחיר הכבד ביותר והלוואי שמעתה לב אחד יבין את השני".

האמא מוסיפה וכותבת: "אמרתי פעם שהיית יד ימיננו. כל יום, כל שעה, אין שבוע שלא התקשרת ואמרת: אבא ואמא, בואו אלינו הביתה לאכול. כששמעת שמישהו מאיתנו מרגיש קצת לא טוב, תוך דקה היית אצלנו. חיפשת רק את הטוב לנו, האהבה שלך אלינו ושלנו אלייך בלתי ניתנת להסבר.

האב בכה: "בתי היקרה, אני מבטיח לומר עלייך קדיש בכל יום" (צילום: ישראל כהן, כיכר השבת)

"אני כותבת אלייך בלב שבור, לא מאמינה שאת לא נמצאת כאן איתנו. היית אישה יפה וחכמה מאוד, אשת חסד ורחמים, הקמת בית לתפארת והיית אם מסורה ומחנכת שגידלה וחינכה את בנותיה בצורה החיובית ביותר. אני מבטיחה לך שנהיה אמא ואבא לתמי שלך ונאמץ אל לבנו את בנה בדיוק כפי שביקשת, ותמיד תוסיף להיות לנו תקווה בלב, שיבוא יום שגם הם יחזרו אל דרכנו. אוהבת, אמא".