אאא

בתקופה האחרונה הציבור שלנו עובר כל מיני פרשיות גרועות יותר, טובות פחות. הן חוצות מגזרים, עדות, חסידויות, חצרות, אין בית שאין בו מת, כשהסיפורים יוצאים החוצה.

בשביל העיתונות החילונית הפרשיות האלה הן דלק, הן דרייב של הסטרא אחרא, אפשר לחשוב שאצלם הכול אוויר הרים צלול כיין, הרי כל הפוסל במומו פוסל, וכל מה שהם כותבים עלינו, הם נגועים יותר, אבל בשביל עיתונות רדודה וצהובה כשלם -  כל סיפור כזה הוא אייטם ממדרגה ראשונה.

הרי כל פעם, לצערי, כשהייתי הולך למילואים, אני הייתי הנציג של המגזר החרדי עלי אדמות. היו שואלים אותי, על חב"ד, ש"ס, על דרעי, גאוטה לא היה אז, על גור, על המריבות בפונבי'ז, כאילו דא, מה נסגר.

בכללי, אני לא אוהב פוליטיקה, ובטח לא פוליטיקאים, שנים חשבתי שביבי נתניהו הוא ראש ממשלת אוגנדה, והשבוע כשראיתי את תמונתו לוחץ יד לראש ממשלת אוגנדה, הבנתי שצדקתי....

בבית שגדלתי בו, לימדו אותנו, לכבד את כולם. אבא שלי למד בפונבי'ז, בכל חול המועד פקד את ביתם של אדמו"רי גור, התפלל וטבל כל בוקר בשטיבל של סאטמר בבני ברק, ומאוד שמח כשהתקבלתי לישיבה קטנה רוז'ין שהייתה בראשות הרב יעקובזון, ובנשיאות האדמו"ר מסדיגורא זצ"ל.

לרגל היארצייט של הרבי מחב"ד, אזכיר כאן אנקדוטה. כשנסע פעם אבי ז"ל לבקר את אחי בניו יורק, נכנס להתוועדות של הרבי זצ"ל, וחזר לארץ כולו נפעם, מגודלו בתורה. אני אישית הופתעתי מגודל התרגשותו, שאלתי אותו: אבא כתלמיד ישיבת פונבי'ז, מה הנקודה שהכי הכי תפסה אותך ברבי? ענה לי: הקשבתי לו במשך ארבע שעות והוא לא חזר על דבר אחד פעמים.

כך שגדלתי על המושג, אלו ואלו, דברי אלוקים חיים, כולם אהובים כולם ברורים כולם גיבורים, וכמו שבכל וילה הכי מפוארת שתהיה יש בה פח זבל, ובתוך הפח יש זבל אורגני, כך בכל ציבור יש כלל, ויש יוצא מהכלל.

גם במצרים היו ערב רב, גם לאלישע הנביא היה גיחזי, ובכל מהלך ההיסטוריה היו כאלו ששנו ופירשו, ואני גאה על כך שהעיתונות החרדית לא עוסקת בנושאים שהשתיקה יפה להם, כי החשוב מכל לשמור על והיה מחניך קדוש.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אחת הדוגמאות היפות לאג'נדה עיתונאית חרדית: המבקר של אחד העיתונים, פסל מודעה שהיה כתוב בה - יבוא בגדים מפריז, ביקש לשנות, ליבוא בגדים מצרפת, ונימק, פריז היא עיר האורות, בלשון עדינה, ואנחנו לא צריכים לכתוב את שמה של העיר הזאת, עם המדינה אין לנו בעיה.

גם אם מי שקרא שורות אלו, לא מסכים איתי, או עם הנאמר פה, שיתאפק, ויקבל על עצמו, להרבות באהבת חינם, ולא להתחבר לצד של השנאת חינם.

כל פעם שיש בי איזה ביקורת פנימית על משהו מסוים במגזר, אני חושב לעצמי, תגיד אבי, אם היית הולך עכשיו לגדול הדור, ר' חיים קנייבסקי, והיית משתף אותו בביקורת הזו, מה הוא היה אומר?

ב99 אחוז מהמקרים, הרגשתי שהוא היה זורק אותי מהמדרגות. כנראה שדעתי אינה דעת תורה, והשקפתי צריכה עדיין חיזוק, ואני משתף אתכם בהגיגי, ולא בעומק דעותיי, כי העומק שלי, למרות גילי המופלג, עדיין טעון שיפור, לכן אני משתדל להרבות באהבת חינם, ולא בשנאת חינם.

תקנו אותי אם אני טועה.