אאא

שני שותפים בחלקה של כ-1,300 מ"ר בחדרה מכרו בתחילת שנות ה-90 שניים מבין שלושת המגרשים בחלקה תמורת 65,000 דולר. המגרש השלישי נותר בבעלותם והוקם עליו מבנה מסחרי.

לייעוץ בתחום:

עורך דין מקרקעין

המשפחה שרכשה את שני המגרשים הקימה על אחד מהם בניין בן 6 קומות ובו 9 דירות. המגרש השני שרכשה נשאר ריק שכן הוא היה מיועד להפקעה על ידי עיריית חדרה על פי התב"ע (תוכנית בניין עיר).

בין לבין נפטרו בעלי החלקה המקוריים ובנותיהם ירשו את המגרש שלהם והבניין המסחרי שעליו. כשביקשו הקונים לרשום את הבית המשותף שהקימו, כפי שהתחייבו כלפי רוכשי הדירות, סירבו היורשות לחתום להם על תשריט החלקה והם לא יכלו להשלים את הרישום בטאבו.

היורשות טענו בפניהם כי התשריט אינו משקף את הזכויות האמיתיות בחלקה שכן לטענתן, הפקעת המגרש השלישי בוטלה וייעודו שונה לחנייה לרווחת כלל בעלי המגרשים. במילים אחרות, הן טענו כי המגרש שעמד ריק לא שייך רק לרוכשים.

בנסיבות אלה נאלצו הקונים להגיש תביעה בה ביקשו שבית המשפט יצהיר כי המגרש שבמחלוקת שייך להם ויחייב את היורשות לחתום על מסמכי רישום הבית המשותף.

התובעים סיפרו כי ההפקעה בוטלה בעקבות מאמציהם לשנות את התב"ע כדי למקסם את הפוטנציאל הרווחי שלהם. ואכן, ב-1993 התב"ע שונתה  ‒ עיריית חדרה חזרה בה מהתוכנית להפקיע את המגרש שבמחלוקת וייעודו נקבע כ"שטח חנייה משולב בגינון".

לטענתם, הורי הנתבעות מעולם לא טענו כנגד בעלותם במגרש והנתבעות מנסות להסתמך על טעות בניסוח התב"ע החדשה בה נכתב כי המגרש יהיה בבעלות כל בעלי המגרשים בחלקה.  

הנתבעות מצדן הגישו תביעה שכנגד בה ביקשו להצהיר כי המגרש שייך להן ולתובעים במשותף. לדבריהן, כשהתובעים הסדירו את אישורי הבנייה לבניין שהקימו, העירייה התנתה את הבנייה בהסדרת חנייה לשני הבניינים בחלקה. לטענתן, התובעים הגיעו להסכם עם העירייה שבמסגרתו היא ויתרה על בעלותה במגרש הריק בתנאי שישמש את כלל בעלי הזכויות בחלקה.

הנתבעות הוסיפו כי לתובעים אין זכויות במגרש מכיוון שהוא היה "חסר ערך" בזמן שהסכם המכר נחתם והם לא שילמו עליו למעשה. הצדדים לא צפו מה יקרה אם ההפקעה תבוטל ומדובר בלקונה (חסר) בהסכם.  

טעות בכדאיות העסקה

השופט ד"ר מנחם רניאל מבית המשפט המחוזי בחיפה ציין כי לשון הסכם המכר ברורה ביותר ועל פיה התובעים רכשו מאבותיהן של הנתבעות את שני המגרשים. אמנם במועד החתימה המגרש שבמחלוקת היה מיועד להפקעה אולם הצדדים ידעו על כך ויש להניח שלקחו בחשבון שלא יופקע בסופו של דבר.

השופט הוסיף כי אין כל חסר בהסכם ולכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה מצד המוכרים – שאינה עילה לביטולו.

השופט הדגיש כי הוכח שהאבות לא התנגדו מעולם לשימוש הבלעדי שעשו התובעים במגרש שבמחלוקת.

בהתייחס לנוסח התב"ע החדשה כתב השופט כי הוכח שמדובר בטעות ובכל מקרה רשויות התכנון אינן מוסמכות לשנות זכויות קנייניות בשטח אלא בדרך של הפקעה או איחוד, מה שלא נעשה במקרה זה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לפיכך התביעה התקבלה ונקבע כי התובעים הם הבעלים הבלעדיים של המגרש. הנתבעות חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 46,800 שקל.

עורכי דין דיני מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עורך דין פינחס קובן ממשרד גרייף את קובן עוסק במשפט אזרחי מסחרי ומייצג בתיקי מקרקעין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.