אאא

בית הדין הרבני הגדול גזר עונש מאסר של חמש  שנים על סרבן גט חרדי בנוסף לשורה של הגבלות. הדיינים הרב אליהו היישריק, הרב אהרון כץ והרב מיכאל עמוס, קיבלו את בקשת האישה לאכיפת גט על הבעל בדרך של הטלת מאסר.

לפני כשנה קבע בית הדין כי הבעל חייב בגט לאחר פסק דין ארוך ומנומק שניתח את העילות ההלכתיות שהביאו למסקנה זו. הבעל הוזמן לסידור גט אך סירב ליתן גט לאשתו. לפני ארבעה חודשים הטיל בית הדין צווי הגבלה על הבעל הכוללים שלילת דרכון, סגירת חשבונות בנק ועוד'.

אף על פי כן עמד הבעל במריו ואף אמר "אני לא אתן גט לעולם. גם אם היא תחזיר לי את הרכוש והדירה, התפילין והטלית, גט היא לא תקבל".

חברי בית הדין הרבני הגדול כתבו פסק דין ארוך ומנומק בו גזרו על הסרבן 5 שנות מאסר.

בשולי פסק הדין שיגרו הדיינים מסר לכל סרבני הגט תחת הכותרת 'בעת נעילת שער' וכתבו: "שליחת אדם למאסר בבית כלא אינה מן הדברים הקלים ונחשבת לפעולה חריגה וחריפה. אין ספק כי חתימה על פסק דין אינה יכולה להיעשות ב'יד קלה' והיא נעשית אכן ב'יד כואבת'.

"מאסר אדם יש בו לא רק את שלילת חירותו הפיסית אלא מעבר לכך את חירותו הנפשית, דבר שיש בו רק כדי להכביד על בית הדין בטרם מתן החלטה כזו. אך כאשר הבעל אינו מותיר לבית הדין כל אפשרות אחרת שכן מול היד הכואבת של בית הדין בהטלת מאסר עומדת מנגד ההלכה המסורה לחכמי ישראל, המחייבת את בית הדין לעשות כל אשר לאל ידו לגאול אישה מעגינותה. אין ספק שהגדרתה של אישה זו הוא כ'שבויה', שידיה כבולות בכבלי העיגון".

"גאולתה של אישה זו מבעלה היא מצוות 'פדיון שבויים' על כל המשתמע מכך ובית הדין הוא זה שעליו מוטלת חובה קדושה זו. אותה התורה וההלכה שקבעה לנו כלל מסירת גט ומונעת הטלת כפיה ללא בסיס על הבעל, היא אותה התורה שבמקרה שלפנינו לא זו בלבד שאינה מונעת – אלא אדרבה היא המחייבת אותנו להציל אישה עלובה זו בכל דרך שנוכל לפעול לפטור אותה בגט פיטורין מתחת יד בעלה, אם ברצון ואם תוך הטלת כפיה על הבעל ובהקדם".

אשר על כן פוסק בית הדין: "1. על פי הסמכות המוקנית לבית הדין בהלכה ועל פי דין תורה ועל פי חוק בתי הדין הרבניים בית הדין מוציא בזה צו מאסר נגד הבעל למשך 5 שנים, וזאת כל עוד לא יתן גט לאשתו. 2. צו המאסר יהיה מושהה למשך עשרה ימים כדי לאפשר לבעל אפשרות אחרונה ליתן גט לאשתו מרצונו וללא כל תנאי. במידה והבעל יתמיד בסירובו ולא יתן גט יופעל צו המאסר בתום עשרה ימים ללא כל צורך בדיון או בהחלטה נוספת.

"בית הדין פועל אל הבעל לסיים פרשה עגומה זו במשך אותם עשרה ימים ולנצל את 'גלגל ההצלה' שניתן לו טרם יופעל המסר ובכך לפעול בדרכי התורה ש'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", סיימו הדיינים.