אאא

סיפור הזוי במיוחד שמשלב שרשרת שקרים, זיופים, אי-הבנות ובירוקרטיה סבוכה שגרמו כי במשך כמעט ארבע שנים שהתה בכלא אישה ישראלית שהתעקשה להציג את עצמה כאזרחית זרה המבקשת לצאת מהארץ. לכל אורך אותה תקופה איש ברשויות לא הצליח להצליב מידע ולגלות שמדובר באזרחית ישראלית וגם עתה לא ברורה הסיבה שהביאה אותה להתחזות.  

על פי הסיפור שהובא ב-ynet, זה אף הפך למוזר עוד יותר מבחינת המשטרה, גם כשהתבררה זהותה, המשטרה לא מיהרה לשחרר אותה, אלא הגישה נגדה כתבי אישום בעבירות שונות, ואף ביקשה להמשיך ולהאריך את מעצרה עד סוף ההליכים. הפרשה הגיעה לאחרונה לבית משפט השלום בראשון לציון, והשופט אברהם הימן שם סוף לסאגה והורה על שחרורה.

רבים מהפרטים בפרשה הזאת עדיין אינם ברורים לחלוטין, והפתרון לחלק מהתעלומה נמצא ככל הנראה במניעיה הנסתרים של האישה, שבנקל הייתה יכולה להשתחרר מהמעצר לו רק אמרה אמת. בכל מקרה סבר השופט כי לא הייתה שום הצדקה לשהייה כה ארוכה של חפה מפשע מאחורי סורג ובריח.

תחילתו של הסיפור המוזר הזה באוקטובר 2012: האישה, אז בת 55, ניגשה לעובד משרד הפנים בנמל חיפה והציגה את עצמה בכזב כרבקה סוקולובסקיה, תושבת טשקנט שבאוזבקיסטן. היא סיפרה לו שנכנסה לישראל כתיירת, אבל איבדה כל מסמך מזהה וביקשה לשוב לארצה.

העובד ערך כמה בדיקות, אך לא הצליח לאתר את זהותה של האישה והיא הועברה לרשות ההגירה כדי להתחיל הליך גירוש, אלא שדי מהר התברר שאין אישה בשם הזה באוזבקיסטן. מאז, במשך כמעט ארבע שנים, בחרה המדינה להחזיק אותה במתקן כליאה גבעון בתנאי משמורת, וכל הזמן הזה היא ניסתה לברר את זהותה האמיתית.

האישה, מצדה, התעקשה להציג את עצמה בזהות בדויה, אפילו בפני בית הדין לביקורת משמרות שוהים. עד כה לא ברור מה גרם לה לפעול כך, וההערכה היא שהיא מבקשת לעזוב את הארץ על רקע סכסוך משפחתי.

הפרשה הייתה יכולה להסתיים הרבה יותר מהר כאשר זהותה של המתחזה נחשפה. זמן קצר לאחר שנעצרה דיווחה בתה למשטרת עכו על היעלמותה. אלא שלדברי גורמים במשטרה, האם אותרה טלפונית בכלא, שוחחה עם בתה, אמרה לה שהכול בסדר והמשטרה סגרה את תיק ההיעדרות והפסיקה את החיפושים אחריה. אותם גורמים ציינו שממילא הקשר של האישה עם משפחתה בארץ היה רופף, והם לא שבו אל הכלא בשנית.

וכך היא נשארה שנים במתקן הכליאה. רק לאחרונה, בעקבות התאמת בדיקת DNA שנעשתה לה, התברר שמדובר באזרחית ישראלית. אלא שבמקום לשחררה, החליטה המדינה לעצור אותה, בין היתר על התחזות, ושלחה אותה לכלא נווה תרצה. המשטרה אף הגישה נגדה כתב אישום על הפרעה לעובד ציבור ולשוטר במילוי תפקידו (בנוסף היא הואשמה בצביטה ויריקה על אשת שב"ס שהובילה אותו לתא הדיונים בבית משפט, ובקללות לעבר סוהרת).

המדינה לא הסתפקה באישומים הללו, אלא ביקשה גם להשאירה במעצר עד תום המשפט. בבקשת המעצר הסביר נציג תביעות המשטרה שהיא שוהה "על דעתה" במתקן הכליאה של שב"ס, בזהות בדויה, כדי להימלט מהארץ, וכי בעניינה "מתקיימים דיונים ברשות האוכלוסין וקונסולים מאוזבקיסטן מבקרים אותה".

התיק התגלגל לידיו של סגן נשיא בית משפט השלום בראשון לציון, אברהם הימן, וזה החליט לשים סוף לפרשה. "במשך ארבע שנים שהתה במתקן כליאה ואיש לא בירר את נסיבות הימצאה והעילה להימצאה?", הוא תהה. "שמעתי מפי המדינה כי האישה מסכימה לשלול את חירותה. אני דוחה תזה זו. אף על פי שהתנהלותה מוזרה, אין בכך כדי להגיע למסקנה כי היא מסכימה שתישלל חירותה לארבע שנים. מוטלת הייתה החובה על המדינה לבחון משמעות רצונה התמוהה לשלול חירותה".

השופט הימן מתח ביקורת קשה על התנהלות המדינה ועל היעדר הקישור בין תיק הנעדרת לבין האישה ששהתה במתקן הכליאה, ולבסוף החליט לשחרר אותה ממעצר.

עו"ד קטי צווטקוב מהסנגוריה הציבורית, שייצגה את האישה, מסרה בתגובה: "לצערנו, המערכת בכללותה כשלה בצורה זו או אחרת, ואישה נותרה מאחורי סורג ובריח במשמורת כמעט ארבע שנים. הטענה שזה היה על דעתה לא מתקבלת על הדעת. לא ייתכן שאדם יישב במשמורת על דעתו ללא סיבה חוקית".

מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה: "ככלל, לא ניתן לשחרר מעוכב שאינו מוכן להזדהות. מדובר במי שעוכבה והציגה עצמה כזרה אך סירבה לשתף פעולה או להזדהות בפני הרשויות, ובנסיבות אלה לא ניתן לשחרר אדם ממשמורת".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "שהותה במתקן הכליאה הייתה בראש ובראשונה עקב כך שטענה כי היא נתינה זרה וסירבה למסור את זהותה כישראלית. כך הייתה חוסכת מעצמה שנים של מאסר ומונעת את הצורך של רשות ההגירה ושב"ס לעסוק שנים בזיהויה.

מבירור הנסיבות והטיפול המשטרתי במקרה זה עולה כי מדובר בנאשמת אשר תלויים נגדה כתבי אישום, בין היתר בגין אלימות כלפי עובדי ציבור. הנאשמת שהתה בתקופה זו במתקן כליאה 'גבעון' נוכח שימושה בזהות בדויה וסירובה להזדהות. במהלך שהותה במתקן זה נקטה אלימות כלפי עובדי ציבור אשר היו אמונים על שמירתה. הבקשה למעצר הוגשה בין היתר לצורך חוות דעת בעניינה".