אאא

בני הזוג נישאו לפני כעשרים ושלוש שנים והביאו לעולם בן אחד. לפני כחמישה חודשים עזב הבעל את הבית והגיש תביעת גירושין. 

לייעוץ בתחום:

עורך דין משפחה

לטענת הבעל, האישה לא מילאה את חובותיה כרעיה. לא בישלה ולא קיימה יחסי אישות. מזה עשר שנים עקב מחלת שרירים בה חלתה, לא יצאה לעבודה ונשארה ימים שלמים במיטה. לפיכך טען הבעל כי יש להכריז עליה כמורדת שאינה זכאית לכתובה.

האישה התנגדה לגירושין ודרשה שלום בית. לדבריה, אף שלא נותרו בה רגשות כלפי בעלה, היא לא מעוניינת להתגרש כי "הבן זקוק לו". עם זאת, ציינה האישה כי תסכים להתגרש באם הבעל ישלם לה את סכום כתובתה בסך 520,000 שקל.

לדבריה, המחלה פרצה אצלה כתוצאה ממתח נפשי לאחר שתפסה את הבעל כשהוא אינו נאמן לה. האישה הוסיפה כי בעלה אף פעם לא נמצא בבית בלילות, בילה במועדונים ונהג שלא כשורה.

לא יצטרך למכור את שערו

דייני בית הדין האזורי בירושלים, אב בית הדין הרב אוריאל לביאהרב שלמה תם והרב דוד מלכא, דחו את טענת הבעל כי מדובר באישה "מורדת" וכתבו כי הקשיים בחיי נישואי הזוג נבעו ממחלתה של האישה ולא מסירובה לקיים את חובותיה כרעייה.

הדיינים נחלקו בדעותיהם ביחס לשאלה האם יש לחייב את הבעל בסכום הכתובה המלא.

דעת המיעוט הייתה, כי שטר הכתובה מחייב ככל שטר ויש לחייב את הבעל במלוא הסכום שרשם.

שני הדיינים בדעת הרוב הפרידו בין חלק הכתובה המהווה "עיקר כתובה" אותו חייב הבעל לשלם ואין לגביו מחלוקת, לבין חלק הכתובה המהווה "תוספת כתובה" השנוי במחלוקת.

לעניין "תוספת כתובה" נקבע כי הבעל יכול לטעון שמעולם לא התכוון להתחייב בתשלומי כפל – מצד אחד בתשלום "תוספת כתובה" ובנוסף בסכום המגיע לאשה מהזכויות הממוניות שהבעל צבר במהלך הנישואין מכוח חוק יחסי ממון.  

עיקר הדיון נסב סביב חובתו של הבעל למלא אחר התחייבותו לתשלום  סכום הכתובה. לדבריהם, אמנם בגמרא נאמר כי "הבעל חייב במלוא תשלום הכתובה על אף שיצטרך למכור שער ראשו ולשעבד עצמו" אך כוונת הדברים למצב בו הבעל התחייב בסכום כתובה הגבוה אך מעט מהסטנדרט המקובל.

כאשר מדובר בסכום מופרז, הרבה מעבר ליכולתו הכלכלית של הבעל, במעמד החופה ברור לכל כי הבעל לעולם לא יוכל לעמוד בתשלום סכום זה והוא נכתב רק כדי "לכבד ולפאר את ערך הכלה".

במקרה זה, לבעל לא היו טרם נישואיו נכסים, ולפיכך ראוי לפטור אותו מהסכום המופרז שנרשם ולחייבו לפי מצבו הכלכלי בעת הנישואין כך שמחד, ישקף את יכולותיו הכלכליות, ומאידך, לא יהיה נמוך מדי כדי "שלא תהא האשה קלה בעיניו להוציאה".

בנסיבות העניין נקבע כי 120,000 שקל הוא סכום הכתובה הסביר.

לבסוף הודגש כי פסק הדין נכתב ברמה העקרונית ורק לאחר שייערך איזון משאבים בין הצדדים יינתן פסק דין סופי בו ייקבע הסכום שישולם לאישה בפועל, מתוך הסכום בסך 120,000 שקל שנקבע כסכום הכתובה.

  • ב"כ התובעת: עו"ד מיכל קורינאלדי כהן
  • ב"כ הנתבע: עו"ד משה חן

עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת:  עורכת דין וטוענת רבנית ורד רון-טל עוסקת בדיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותבת לא ייצגה בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.