אאא

עשרות עיתונאים חרדים, בהם עורכי אתרים ועיתונים, שדרנים וכותבי טורים, פרשנים וכתבים פוליטיים, נקבצו ובאו אל משרד ראש הממשלה בירושלים, לפגישת תדרוך ישירה ובלתי אמצעית עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

להפתעתנו ולהפתעת צוות לשכתו המורחב - אותם הציג בצורה מתוחכמת, כשהוא לועג לתקשורת שתקפה את המינויים החדשים הן של יואב הורוביץ והן של רן ברץ ואחרים - הפגישה ארכה למעלה מחמש שעות, עם הפסקה קלה באמצע, לתפילת מנחה, העלאת עשן וטעימה ממגשי הפירות שהוגשו בכניסה לחדר הישיבות, בו מתכנס בדרך כלל הקבינט המדיני-ביטחוני, הצמוד לחדרו של ראש הממשלה.

בצעדים בטוחים וחיוך מתוח צעד ראש הממשלה לעבר מקומו, כשהוא מנופף לקבוצת העיתונאים החרדים שלא ממש הבינה בתחילה לשם מה הוזמנו למעמד הגדול הזה ולכבוד מה ראש הממשלה מפנה את זמנו העמוס (עד כמה עמוס? עד כדי שלפתע נראה במסדרון ראש המוסד יוסי כהן ועל פניו הפתעה למראה עשרות החרדים בלשכה המסוגרת) כדי לשבת ולהציג את עשייתו ומשנתו.

[במאמר מוסגר נציין כי משום מה, בניגוד לכלי התקשורת הכלליים, שם הוזמן כל כלי תקשורת לבדו לפגישת התדרוך עם ראש הממשלה, הרי שהתקשורת החרדית, על כל גווניה ומרכיביה, הוזמנה יחד, זה לצד זה. יש בכך טעם לפגם ותחושת זלזול - גם אם מרבית המוזמנים בחרו לכבד את ראש הממשלה והתייצבו לפגישה, וגם אם המשתתפים נהנו והוקסמו].

בפנינו התגלה כמובן "נתניהו הקוסם", זה שמלהטט בדיבורו ובורר במילותיו כדי להציג את ה"אני" שלו. או-הו כמה "אני" שמענו שם, רק "אני" ו"אני", מבלעדי נתניהו - שום דבר לא היה נראה כמו שהוא היום, הכל היה יותר גרוע - לדבריו כמובן.

ראש הממשלה שלט היטב בחומר שהציג בפנינו - לא לפני שהוא ביקש שיהיה אוף דה רקורד אמריקאי ("לחכות שנתיים") ולא אוף דה רקורד ישראלי ("שמחכים שעתיים") - ציטט פרוטוקלים, הציג גרפים, נעמד שוב ושוב כשהוא משרטט בטושים צבעוניים על הלוחות שמאחוריו אי אלו תרשימים, תהליכים, עוצמות ומדיניות.

אין ספק, נתניהו נתן הופעה מרשימה. מרשימה מאוד. כל ניסיון לדמיין פוליטיקאי אחר מבין אלו הקיימים בשוק יושבים על הכסא הזה ומפיקים הופעה דומה - מעורר בין גיחוך לשטף צחוק מתגלגל.

במשך חמש שעות וחצי, ראש הממשלה הפגין עירנות יוצאת דופן, וצלח את כל המעידות. הכל תוכנן היטב, הלגלוג על אי אלו פוליטקאים - בהווה ולשעבר, עיוותי הפנים כלפי שמות שצצו ועלו, חיקויים של אחרים, הדפיקות על השולחן, הרמת הקול והנמכתו, חיוך וקשיחות שימשו להם בערבוביה על פניו - אותן לא היסס לאייר כקריקטורה על הלוח מאחוריו, כולל האף הגדול ושתי טיפות זיעה גדולות.

עשרות פעמים שמענו אותו לועג על כך שמציירים אותו בתקשורת כ"מזיע" ש"מבקש רק לשרוד". במשך כל שעות התדרוך, הוא לא הזיע - למרות הסימפוזיון, ההליכה בחדר והשאלות הלא קלות שהונחו לפתחו. הוא הצליח לשרוד את התדרוך הארוך ולהישאר עירני עד הרגע האחרון.

הרגע בו היה ניתן להתחבר אליו באמת, היה כאשר הסביר את הכאב הגדול שחווה עם רעייתו שרה מול הפשטת עורה בכלי התקשורת כדי לפגוע בו ולהביא להדחתו. קשה שלא להסכים איתו כי מדובר בצעד נוראי ומכוער, ברדיפה שאינה במקומה, כזו שראוי לה שתיעלם מהתקשורת.

מנגד, קצת קשה לקבל את זה שבכל ההחלטות שקיבל - לפחות אלו שהוצגו בפנינו - לאחר מחלוקת מול הדרג המקצועי, הפוליטי או הצבאי, הוא תמיד צדק, הוא תמיד זה שיודע מה הכי טוב למדינה וכולם טועים. קשה לקבל זאת, כי הרי מקובלנו שמי שלא עושה - הוא זה שלא טועה.

בשורה התחתונה, נתניהו הציג תמונת מצב נהדרת. הכל טוב, כל הנתונים, כל המספרים, כל התרשימים. מאז דרכה כף רגלו על מפתן לשכת ראש הממשלה, אי שם לפני 20 שנה ועד ימינו אנו. כשהוא שם, בלשכה, הכל מסתדר לטובה, כשהוא היה "לשעבר", הכל נעצר - ואת הכל הוא מגבה בגרפים ממוחשבים.

כל כך טוב פה - לפי ראש הממשלה, שלא ברור איך יש כאלו שפשוט רע להם, שלא מצליחים לגמור את החודש למרות היותם אנשים עובדים. כל כך טוב פה - לפי נתניהו, שלא מובן איך עד היום בודדים האנשים שהיו מודעים למציאות היפה הזו.

ואם הכל כל כך טוב, מה קרה שראש הממשלה החליט פשוט לשתף אותנו בזה? יש לא מעט הסברים ופרשנויות. לכאורה, לאחר שצלח את שעת השאלות במליאת הכנסת וקיבל שבחים על ההופעה המרשימה, הוא נזכר בכוחו התקשורתי והחליט להשתמש בו גם מול העיתונאים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אלא שכנראה, הסיבה האמיתית והמכריעה היא - התקשורת. בסקירה מהירה של התדרוך ניתן למצוא את החוט המחבר בין כל הנושאים השונים - וזו התקשורת. מה דווח, איך נאמר, ולמה. אז נכון שנתניהו הפגין זלזול ו"אי-פחד" מהתקשורת, אבל בסוף, בסוף, זה מה שהכי חשוב בשבילו. ולכן הוא מפנה את סדר יומו כדי לנסות לשנות את השיטה.

נתניהו, ביקש להעביר מסר של קרבה לציבור החרדי. הן בשל עבודת רעייתו במוסדות חרדיים בירושלים והן בשל לימוד התורה של בנו. אלא שלמרות זאת, היה קשה להוציא ממנו חרטה על הממשלה שהקים עם לפיד-בנט או התחייבות שממשלה דומה לא תוקם בעתיד. הוא לא אשם בכך ולא יהיה אשם - לטענתו - זה הכל המציאות הפוליטית שמכתיבה את המהלכים הקואליציוניים. גם העצה שנתן לעיתונאים החרדים, מתוך מטרה שלא להביא להגדלת כוחו של לפיד, נועדה בראש ובראשונה לשמור על כוחו ומעמדו האישי ורק אחר כך, אולי, מתוך דאגה לציבור החרדי.

לזכותו של ראש הממשלה יאמר כי במהלך התדרוך הוא התוודע לראשונה על ידי העיתונאים החרדים לחילול השבת החמור הצפוי בתל אביב בחסות הממשלה בראשה הוא עומד ומיד לאחר מכן התגייס כדי למצוא פתרון ולמנוע את חילול השבת תוך שהוא משוחח בנושא עם ח"כ משה גפני.

מנקודת מבטנו, קשה לדעת עד כמה כל מה שהוצג בפנינו אכן משקף נאמנה את המציאות והאם ניתן לפרשן אחרת את המספרים. אך למרות זאת, נתניהו הוכיח שליטה, שידר מנהיגות והשתדל להעביר את התחושה שבכסא קבלת ההחלטות יושב האיש הנכון שלא מתכוון לפרוש בשיא - פשוט כי הוא עוד לא הגיע אליו.