אאא

באחת מערי אירופה, היה מושל שתחת חסותו זכו היהודים לשקט ולרוגע. המושל הזה היה אוהב שוחד, וכך היו היהודים קונים לעצמם שקט וביטחון. יום אחד הוחלף המושל, ומחליפו הודיע שהוא בשום אופן לא ייקח שוחד. היהודים נבהלו וחששו מאוד שהנה מצבם עלול להתדרדר. באו לרב ופרשו לפניו את חששותיהם. הרב חייך ואמר להם: "אל תדאגו, יהיה טוב, בעזרת ה'".

הרב ביקש פגישה עם המושל החדש, ונקבעה לו פגישה בעיצומו של הקיץ. הרב מגיע לפגישה לבוש בבגדי חורף כבדים, מעיל פרווה, מגפיים, צעיף צמר וכובע פרווה גדול. המושל רואה את הרב, מתחיל לצחוק ושואל: "מה קרה לך, כבוד הרב? מה פשר הבגדים האלו?".

והרב בשיא הפשטות אומר לו: "עוד מעט ירד שלג". המושל צוחק ואומר לו: "שכחת שאנחנו באמצע הקיץ?" והרב עונה: "אני יודע שאנחנו בקיץ, ובכל זאת ירד שלג. אני מוכן להתערב אתך על כך".

ואכן המושל מחליט להתערב עם הרב על חמשת אלפים רובל. הרב מפקיד את הכסף בידי נאמן ויוצא לביתו שמח. כשהגיע הביתה, הוא אמר לאנשי קהילתו: "אין מה לדאוג, המושל קיבל שוחד, חמשת אלפים רובל, הכול יהיה בסדר".

פרשתנו מתחילה במילים: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". התורה מזהירה את השופטים: "לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד כי השוחד יעוור" - כשאדם מקבל שוחד, דעתו מתעוותת, והוא, גם בלי משים, פוסק לטובת זה שממנו קיבל טובת הנאה.

בחסידות מוסבר שאצל כל אדם קיימים שערים הדורשים שופטים - העיניים זקוקות לשופטים כדי לדעת מה לראות ובמה לא להסתכל, האוזניים צריכות להיזהר ולדעת מה לשמוע ומה לא, והפה צריך להיזהר בדיבורו. והתורה אומרת לנו שעלינו להיזהר שלא להיות משוחדים במשפט, ולבדוק היטב כל דבר שנכנס בשערים אלו או יוצא מהם.

חודש אלול, החודש שהתחלנו בימים אלו, הוא חודש חשבון הנפש של כולנו, ובו אנחנו משחזרים את אשר היה במשך השנה, ובודקים אם השופטים שעומדים בשערינו אכן עושים את עבודתם נאמנה.

ההתבוננות ודאי תביא אותנו למסקנה שיש מה לשפר, וההחלטות לעשות את השינוי הנדרש יעזרו לנו לחיות בעולם טוב יותר וייתנו לנו את הזכות להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ומאושרים, חיים של גאולה וישועה.