בני הזוג נפרדו בשנת 2011. הבעל עזב את דירתם המשותפת על רקע טענות לאלימות שלו כלפי האישה. לפני כשנתיים הם התגרשו בבית הדין הרבני, לאחר כ-35 שנות נישואין.
במהלך השנים 2011-2012 הוצאו נגדו שלושה צווי הגנה לתקופות שונות, שבמהלכן נאסר עליו להתקרב לדירה המשותפת. האחרון שהם ניתן לאחר תקרית שהתרחשה באירוע משפחתי, במהלכו רדף אחרי גרושתו ואותת כלפיה באצבעו, כך שחשה מאוימת, ברחה לרכבה ונעלה אותו.
מסוכסכים על הדירה?
האיש תבע בביהמ"ש לענייני משפחה דמי שימוש מן האישה, שהמשיכה להתגורר בדירה הצנועה המוערכת בקצת יותר מחצי מיליון שקל. התובע סיפר שבחמש השנים האחרונות הוא מתגורר אצל אחיו, והאישה עושה מאז שימוש בלעדי בדירה. לטענתו, אין לו יכולת לשכור דירה.
הנתבעת טענה כי לאורך השנים התגוררה בבית הצדדים עם שני ילדיהם, וסוכם שהאב – התובע – לא חויב בתשלום מדור. לשיטתה, אין לקבל סיטואציה שבה מצד אחד יתאפשר לה ולילדים להישאר בדירה כתחליף לחיוב האב במדור, ומצד שני לחייב אותה בדמי שימוש בגין אותו שימוש בלעדי בדירה.
בהקשר זה היא סיפרה שבין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים בהם נפסקו מזונות לקטינים בסכום הנמוך מהמקובל. עוד נטען, בין היתר, כי לא היתה כל מניעה שהבעל ישוב להתגורר בדירה.
לא יכולה גם וגם
סגן הנשיא השופט אסף זגורי פירט את השיקולים השונים שיש להביא בחשבון בתביעות בני זוג לדמי שימוש. במקרה הנוכחי, לעמדתו, בכל מהלך תקופת צווי ההגנה התובע מנוע מלתבוע אותם, מה גם שהוא לא הוכיח כי ההרחקה לא הייתה מוצדקת.
"מנגד, אני בהחלט מוצא בהתנהלות האשה משום טעם המצדיק חיוב בדמי שימוש ראויים, לפחות מאז תקופת הגירושין", קבע השופט.
אחת הסיבות לקביעה זו הייתה היות שהתובע העלה מצדו בכל ערכאה אפשרית את רצונו בפירוק שיתוף (כלומר מכירת הדירה וחלוקת שווייה בין הצדדים), ואילו הנתבעת מסרבת ומעכבת את העניין.השופט הבהיר כי מצב זה מחזק את הנטייה לקבל את התביעה לדמי שימוש.
כמו כן, השופט הבהיר כי ההסכמות שעליהם דיברה האישה לא הגיעו לידי הסכם שאושר בבית משפט, ונעשו על רקע תיק צו ההגנה ולא במסגרת התביעות הרכושיות. משכך, הן אינן חוסמות את התובע מלהגיש ולזכות בסעד של דמי שימוש.
השופט אף ציין כי טענת האישה שלפיה לא הייתה מניעה מצד האיש להיכנס לדירה מהווה חוסר תום לב. אותה אשה שרצה לבקש צו הגנה לא יכולה להישמע בטיעון כאילו הצדדים יכלו לחיות יחדיו, הסביר.
בסיכומו של דבר, השופט קבע כי התובע זכאי לדמי שכירות ראויים מהאישה החל מיום הגירושין – אפריל 2014, בסך הכל כ-20,600 שקל. גובה דמי השכירות נקבעו בהתאם לחוות דעת שמאי.
בתוך כך השופט הבהיר כי "על האב לשאת ב-1/3 מהוצאות מדור חליפי של הקטין ועל ב"כ הצדדים לייתר התדיינות בעניין המזונות ו/או הגדלתם ולהגיע להסכמות בעניין זה במסגרת התחשבנות שיערכו בפני כונסת הנכסים כאשר תימכר הדירה לצד ג' ותימצא דירה בשכירות אליה תעבור האשה".
לא נפסקו הוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד חן וייס גלר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שלומית ברנס
עורכי דין דיני גירושים • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין דניאל כהן עוסק בדיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.