אאא

בני זוג התחתנו ב-2001 והתגרשו חמש שנים אחרי כן. כשנה לאחר החתונה נולדה להם בת, כיום בת 15. בהסכם הגירושין שאושר בביהמ"ש נקבעו, בין היתר, הסדרי ראייה מדורגים, והוסכם כי כשהבת תגיע לגיל חמש ועשרה חודשים, האב יקבל אותה אליו לכל סוף שבוע שני.

לשאלות על דיני משפחה: פורום דיני משפחה

בפועל, במשך כמה שנים היחסים התדרדרו, הבת לא ישנה אצל האב וכמעט שלא באה. בשנת 2012 הגיש האב תביעה בביהמ"ש למשפחה בתל-אביב, בה דרש לאכוף לאלתר קשר תקין ורצוף של הבת עמו, ולהורות לאם להפסיק להסית אותה.

פסיכולוגית שמונתה על ידי בית המשפט נימקה בהרחבה כיצד האם מערבת את הבת במאבקיה עם האב, גורמת לה ל"קופנליקט נאמנויות" ומשפיעה על דעתה, ואפילו כינתה אותו "שטן" בנוכחותה.

לפני כשנה הגיש האב תביעת נזיקין נגד האם, לפיצויים בסך 270,000 שקל בגין עוולת רשלנות, הפרת חובה חקוקה ולשון הרע.

האב טען בהרחבה כי האם מסיתה את הבת נגדו לאורך שנים. לדבריו, במשך השנים ניסה לאחות את הקרע, נאבק ונלחם ולא ויתר היכן שרבים וטובים כבר היו אומרים נואש, אך יש לכך מחיר נפשי וכלכלי קשה.

כך הוא סיפר: "הקשר שלי היום עם הילדה לאחר 10 שנים שאני נאבק לראותה, הוא קשר טכני... הילדה מגיעה אלי יושבת ושותקת ומתנהגת כאילו היא בעונש... יש לי ילדה באופן טכני בלבד. אין לי ילדה. מי יפצה אותי על 10 שנים של מאבקים? מי יפצה אותי על 3 שנים שלא ראיתי את הילדה?".

מנגד, האם הציגה גרסה שונה לגמרי, במסגרתה טענה כי האב נקט באלימות כלפי הבת, ניתק עמה קשר ומקיים את הסדרי הראייה רק כשנוח לו.

"עשיתי הכול כדי שיהיה קשר לקטינה עם אביה. אני עושה זאת גם היום", טענה האם.

התנהלות זדונית ומכוונת

"יש לעקור מן השורש את תופעת הניכור ההורי. הנזק שהיא גורמת לקטינים ולהורה המנוכר הוא נזק שאין לו שיעור", ציין סגן הנשיא השופט נפתלי שילה.

השופט הגדיר את טענות האם "חסרות שחר", וכינה את התנהלותה "זדונית ומכוונת". הוא ציין כי גרסאותיה נסתרו בחוות דעת המומחית, שלא הטילה דופי בהתנהלות האב.

אדרבא, המשיך השופט, המומחית קבעה שהאב לא תרם דבר למצב שנוצר. בהקשר זה השופט הבהיר כי העובדה שהאב נאלץ לבטל מדי פעם ימי שהות עקב עבודתו בשירותי הביטחון, לא מהווה "אשם תורם". לטעמו, האם הייתה צריכה להסביר לקטינה את חשיבות עבודתו, במקום להשתמש בעניין ככלי ניגוח. 

בסיכומו של דבר, השופט קבע כי לאב מגיע פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הניכור ההורי שהאם יצרה, המהווה הפרה של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

עם זאת, השופט הבהיר כי דברי האם לא מהווים לשון הרע, כיוון שהם נאמרו במסגרת טיפולית סגורה.

לפיכך, השופט חייב את האם בפיצויים בסך 36,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקל. במידה שהאם לא תשלם, האב יהיה רשאי לקזז את הסכום ממזונות הבת.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לעניין גובה הפיצוי, הנמוך משמעותית מסכום התביעה, השופט לקח בחשבון את העובדה שבין האב מתקיים קשר "טכני", ולא ניתוק מוחלט.

  • ב"כ התובע: עו"ד אילן אבירם
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד עוזי הדר

עורדי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן

*הכותב: עורכת דין שירי מלכה עוסקת בדיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותבת לא ייצגה בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.