מדי שנה מאובחנים כ-150 חולי חדשים בטרשת נפוצה, נוסף לכ-5,000 חולים קיימים בישראל. זוהי מחלת חיסון עצמי, המלווה את החולים כל חייהם. כיום לא ניתן לצפות את ההתקף הבא של המחלה, את תדירותו, עוצמתו או האזור הנפגע בגוף. פרופ' וקנין, מסבירה מהי טרשת נפוצה ומהן דרכי הטיפול העומדים לרשות החולים.
טרשת נפוצה הינה מחלה אוטואימונית כרונית של מערכת העצבים המרכזית. המחלה פוגעת בתפקוד התקין של תאי העצב במערכת העצבים המרכזית, קרי המוח ו/או חוט השדרה. את שלוחת העצב עוטף מיאלין, אשר מבודד את סיבי העצב ומאפשר הולכה עצבית תקינה ומהירה ממערכת העצבים המרכזית לכל אזורי הגוף. במחלה, ישנה תקיפה לא תקינה של מערכת החיסון, את החומר המבודד ובכך נגרם נזק המתבטא בהסתמנויות נוירולוגיות שונות במטופלים השונים.
מרבית החולים מאובחנים בין גילאי 20-40. באופן אף יותר נדיר יתכן אבחון בגיל הילדות או לחילופין בגיל מבוגר יותר מ-40. זוהי אינה מחלה גנטית, כך שאין סיכון בכניסה להריון או בלידה, אך ישנם מעט יותר מקרים במשפחה בה יש למשהו טרשת. חשוב לומר כי טרשת נפוצה לרוב מתבטאת בהתקפים המתנהגים שונה בין חולה וחולה. קשה לצפות מראש כמה חמורה תהיה המחלה וכן באילו אזורים או תפקודים היא עלולה לתת את אותותיה. התקפים לדוגמא, יכולים להתבטא באבדן ראיה חולף במקרה של דלקת בעצב הראייה, כמו גם הפרעות מוטוריות שונות בהליכה, בשיווי משקל , בתפקודים תחושתיים ועוד.
הרפואה כיום לא יודעת לתת מענה לריפוי מלא של המחלה, אך ישנה התקדמות מחקרית ותרופתית המתמקדת במניעת התקפים והתדרדרות תפקודית, בצורה שתאפשר איכות חיים כמה שיותר טובה לחולים. הטיפולים שפותחו נמצאו בטוחים ויעילים, עם הפחתה של כמות ההתקפים כמו גם עצמתם. כיום למשל, חולים רבים מגיעים לגיל זקנה ללא צורך בעזר הליכה, באופן משמעותי ביחס לעבר. רוב המטופלים נמצאים במעקב במרכזים ייחודיים לטרשת נפוצה. מטרת המעקב והטיפול הינה ראיה כוללנית של צרכיי המטופל ומשפחתו. מבחינת טיפול מניעתי, כיוון שבקרב כל חולה המחלה מתנהגת שונה, מטרת הטיפול בחולים לא מתמקדת רק בהפחתת כמות ההתקפים, אלא גם בהתאמת הטיפול התרופתי באופן זה שיוביל בסופו של דבר להעדר כל רמז לפעילות המחלה. כיום ישנן 9 תרופות המאושרות על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לטיפול בטרשת נפוצה, אשר מאושרות גם בישראל וכלולות בסל הבריאות. בנוסף קיימים טיפולים המכוונים להקלה בתסמיני המחלה השונים כגון טיפולים שיקומיים, טיפולים כנגד שינוי במצב רוח, קשיון שרירים, עייפות, כאב ועוד .
מטבע הדברים, הטיפול בטרשת נפוצה, מותאם אישית פר חולה. עם זאת, יש בארץ ניסיון להגדיר היררכיית טיפולים מוגדרת, לפי קווי טיפול. בקו הראשון, ייעשה שימוש בטיפול בהזרקות, או בכדורים. טיפול בהזרקה, מתבסס על תרופות ממשפחת 'האינטרפרון' - חומר פעיל המווסת את פעילות מערכת החיסון בגוף. למעשה באופן פיזיולוגי האינטרפרון מופרש על ידי תאי מערכת החיסון, והוא אחראי לזיהוי ולתקיפה של מהלכים דלקתיים בגוף. התרופות מוזרקות אל תוך השריר או מתחת לעור, והן נמצאו כמפחיתות באופן משמעותי את תדירות ההתקפים ואת עוצמתם. אבונקס, רביף, קופקסון ובטאפרון הן תרופות אשר ניתנות בהזרקה בתדירויות שונות. אבונקס משמשת כתרופה הנפוצה ביותר, כיוון שהיא מוזרקת אחת לשבוע, בעוד שהשאר מוזרקות בתדירות של כ- 3 פעמים בשבוע .
טיפול נוסף הניתן בקו הראשון הוא טיפול אוראלי, באמצעות כדורים. דרך זו נחשבת לבטוחה וקלה יותר עבור החולה. טיפולים פומיים אלו הוכחו במחקרים קליניים מבוקרים כיעילים בהורדת תדירות ההתקפים ובהתקדמות המחלה. אובג'יו וטקפידרה הן תרופות הניתנות באופן פומי, כאשר את האובג'יו יש ליטול פעם ביום ואת הטקפידרה פעמיים.
כיום יש טיפולים הנחשבים בארץ כקו שלישי מתקדם יותר, אשר ניתנים בתצורה של כדורים או עירוי תוך ורידי. בין טיפולים אלו נמצאות התרופות: גילינה, טיסברי או למטרדה. בעתיד הקרוב צפיות להירשם ב-FDA ובארץ תרופות נוספות לקוי טיפולים אלו, דבר המשפר את יכולת הרופא להעניק טיפול מיטבי לחולה.
כיום ברור כי ישנה חשיבות מכרעת לאבחון מוקדם של המחלה וכן למעקב נוירולוגי על ידי מערכת טיפולית מותאמת במרכזים לטרשת נפוצה. במרכזים אלו ישנה מערכת תומכת המשלבת טיפול רפואי, שיקומי, סוציאלי ופסיכולוגי החשובים ביותר לבריאות המטופל. טיפול מוקדם והתאמתו המרבית לצרכי המטופל הייחודים מגביר באופן משמעותי את הסיכוי לשימור מקסימאלי של היכולות התפקודיות לאורך זמן. חולים רבים מצליחים לקיים שגרת חיים תקינה וכולנו תקווה כי נוכל לקיים זאת עבור מרבית המטופלים .
הכותבת היא פרופ' עדי וקנין-דמבינסקי, נוירולוגית בכירה, המרכז לטרשת נפוצה בהדסה עין כרם.