אאא

במארס 2011 פגע נהג אוטובוס באורח קשה בהולכת רגל, ילידת 1988, וכתוצאה מהפגיעה נאלצה הצעירה לשהות במשך שנה באשפוז יומי במוסד השיקומי בית-לוינשטיין.

לייעוץ בתחום:

עו"ד תאונות דרכים

כשנה לאחר מכן, הגישה הצעירה תביעה נזיקית לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד הנהג וכנגד מבטחת האוטובוס חברת הביטוח "איילון". לאור חילוקי הדעות בין הצדדים  בנוגע להיקף הנזק שנגרם לנפגעת, מינה בית המשפט מומחים רפואיים מטעמו לקביעת הנכות הרפואית שלה.  

המומחים מצאו כי בנוסף לפגיעה אורתופדית, הצעירה סובלת בין היתר מקשיי ריכוז, הפרעות בזיכרון, כאבים וחרדות, והעמידו את נכותה הרפואית הכוללת על 35.4%.

הצעירה ביקשה מבית המשפט להעמיד את שיעור הפגיעה התפקודית שלה (נכות תפקודית) על 60%. היא הגדירה את התאונה כקו שבר בחייה וסיפרה כי בעקבות התאונה נבצר ממנה להתחיל ללמוד לימודי ביו-טכנולוגיה באוניברסיטת בר-אילן (אליהם נרשמה עוד קודם התאונה), ובסופו של יום היא נאלצה לעבור ללמוד משאבי אנוש וגם זאת היא עושה בקושי רב.

מנגד, חברת הביטוח ביקשה להעמיד את הנכות התפקודית של התובעת על 20% בלבד. לטענתה, הצעירה הגזימה בתיאור מצבה ושניים מהמומחים אישרו זאת. המבטחת הראתה כי לאחר התאונה התובעת הצליחה להגיע להישגים לימודיים מרשימים וסיימה לימודי נהיגה בהצלחה. 

ויכוח נוסף בין הצדדים עסק בסוגיית הפסדי ההשתכרות של התובעת בעבר. בעוד שהתובעת ביקשה לחשב את הפסדיה לפי השכר הממוצע במשק, חברת הביטוח ביקשה לחשב אותם על פי שכר נמוך יותר, שכן לטענתה, לולא התאונה התובעת הייתה לומדת באוניברסיטה ועובדת לכל היותר במשרה חלקית.

איזון בין העמדות

השופטת חדווה וינבאום-ווילצקי התרשמה לחיוב מעדותה של התובעת בנוגע למצבה, אך לא התעלמה מחוות דעתם של שניים מהמומחים שציינו כי מצבה של הצעירה השתפר מאוד מאז האירוע.  

בנסיבות אלה השופטת החליטה כי הנכות התפקודית תהיה זהה לנכות רפואית ותעמוד על  35.4%.

בנוגע להפסדי ההשתכרות לעבר, השופטת קיבלה את טענת התובעת כי ביחס לתקופה הראשונית שלאחר התאונה בה הייתה מאושפזת ולא מסוגלת לעבוד כלל, יש לערוך את החישוב לפי השכר הממוצע במשק.

"התובעת הייתה בתחילת דרכה כשבכוונתה לרכוש השכלה אקדמית. עובר לתאונה עבדה בעבודה שאפשרה לה להשלים בגרויות וללמוד למבחן הפסיכומטרי, מכאן שלא ניתן להביא בחשבון את שכרה בתקופה זו כבסיס לשכרה בהמשך" כתבה השופטת.

השופטת הדגישה כי למרות שהתובעת לא הייתה קטינה במועד התאונה עדיין קיימת עמימות לגבי שיעור ההשתכרות אליו הייתה מגיעה לולא התאונה, ולכן יש לערוך את החישוב לפי השכר הממוצע במשק גם ביחס להפסדי השכר בעתיד.  

יחד עם זאת, בנוגע לתקופה שמתום אשפוזה של התובעת ועד ל-3 שנים לאחר התאונה, השופטת ערכה את החישוב על בסיס עבודה בחצי משרה, ובכך קיבלה את טענת המבטחת כי בשנים אלה ממילא הייתה אמורה הצעירה ללמוד לתואר ראשון, ובכל מקרה לא הייתה פנויה לעבודה במשרה מלאה.   

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לבסוף פסקה השופטת לתובעת פיצויים עבור הפסדי פנסיה, הוצאות רפואיות ונסיעות, הוצאות עזרה וכאב וסבל. בסה"כ נפסקו לטובת התובעת 1,479,665 שקל. לאחר ניכוי תגמולים שקיבלה התובעת מביטוח לאומי, נותר לחברת הביטוח לשלם לה 752,665 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לפי התעריף הקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

  • ב"כ התובעת: עו"ד אורי ירון ואח'
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד משה עבדי ואח'

עורכי דין דיני תאונות דרכים • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עורך דין גיל עמיר עוסק בדיני נזיקין 

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.