אאא

עשרת אלפים תומכי ש"ס השתתפו במפגן שנערך בברכת הסולטן. רובם, סוג כזה או אחר של בני ישיבות. המפגן היה על טהרת יוצאי עדות המזרח. גם הזמר. גם הנכבדים. גם עשרת אלפים איש. כאן נעוצה הבושה הגדולה.

עוד בחרדים

המארגנים הגדירו את זה כהקבלת פני רבו. אם הייתה שם בכלל הקבלת פנים, זו הייתה של עסקני ש"ס. את הרב אלישיב הקבילו בסוכתו, ולא באצטדיונים. אבל הם הגדירו את המפגן המביש הזה, כהצלחה רבתי. אלא שכבר מזמן לא היה מפגן מפלג, שלא לומר גזעני כזה.

נתאר לעצמנו שבאצטדיון כלשהו בארץ, היו נאספים עשרת אלפים יוצאי עדות המזרח ישראלים לאקט פוליטי. גם הזמרים. מה היו אומרים על זה? היו מדברים על גזענות. על פלגנות. על שנאה. אבל אצל החילונים או הדתיים הלאומים זה כבר מזמן לא קורה.

הקהל באירוע של ש''ס (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
הקהל באירוע של ש"ס (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
הגדלה

דווקא בציבור בני הישיבות החרדי, זה לא רק קורה אלא מתעצם. עשרת אלפים בני עדות המזרח, שמתאספים באצטדיון לצעוק – אנחנו והם. אנחנו הספרדים והם האשכנזים. מפגן שנערך על טהרת אלפי בני עדות המזרח, נקי מאשכנזים, רק כדי לומר הבה ונתבדל מהם.

ולזה הם קראו הצלחה רבתי. זה רק מוכיח שלש"ס, כפי שהיא מתעצבת כיום, אין כבר זכות קיום. כי המזרחיים המסורתיים, שהצביעו בעבר לש"ס בהמוניהם, כבר אינם שם. הם היו רק בגלל הרב עובדיה. הוא היה עממי. רבם של ההמונים. כיום הם בליכוד, אצל כחלון או בבית היהודי. כי ש"ס של היום הרבה פחות עממית. מועצת החכמים, בתודעה יותר אשכנזית. ש"ס שווה לא יותר מחמישה מנדטים. גם לאירוע המפלג, הגיעו רובם כדי לבלות. נשאר רק גרעין מסוים של בני ישיבות ספרדים.

(צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
(צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
הגדלה

זו הסיבה שלש"ס אין כבר זכות קיום. כי היא הרי לא הוקמה כדי לפלג את הציבור החרדי. המפגן המביש, הוכיח את הסכנה הטמונה במפלגה, בעיקר במנהיגותו של העסקן העומד בראשה. היא באה ליצור שסע בעולם החרדי. פילוג. משדרת מסר גזעני. אנחנו הספרדים מתנתקים מהאשכנזים. אנחנו בכלל שונאים אותם. רוצים אירועים על טהרת הספרדים. נקי מאשכנזים.

בשנת תשע"ו, אין כבר אח ורע לסוג פלגנות שכזו על רקע עדתי. רק בש"ס. ובש"ס עוד מעצימים את זה. קוראים לזה הצלחה. ככל שיגבר הפילוג, כך יבואו בני עדות המזרח החרדים על סיפוקם. זה פשוט לא יאומן שהמקום היחיד שזה קורה בעידן זה, הוא דווקא אצל בני תורה.

מפגן הבושה בברכת הסולטן הוכיח, שאת הפלגנות והגזענות מוביל דווקא המגזר החרדי. כי ההצלחה היחידה של המפגן הייתה, הזעקה שעלתה משם – אנחנו והם.