אאא

אני מאלה הסבורים שאסור להגרר אחרי הפרובוקציות של הרפורמים ו'הנשים הכתלניות'. עם כל הכאב והקושי, צריך להבליג מול קורבנות ראשי החודשים, ה'פגאניים' וה'פוגעניים', שהם מקריבים, אחת לחודש, ברחבת הכותל, ולהתעלם מהם.

סוגיית התפילה בכותל הרי תוכרע, בכל מקרה, בסופו של דבר, על ידי שופטי הבג"צ, כנראה כהחלטה שתחתום את תקופת כהונתו של סגן הנשיא, חובש הכיפה, אליקים רובינשטיין. כל תגובה מצדנו, רק תספק לשופטים עילה נוספת, להחליט בכיוון שהם כבר רמזו עליו. אין לנו ענין להיות שותפים סמויים גם להחלטה האומללה הזו, שכבר גובשה, כמו שחלק מנבחרינו, מצאו עצמם ב'מתווה הכותל'.

אסור לנו לשחק לידיהם.

גם את רמיסת הסוביודיצה, וההשפעה על השופטים, נשאיר לרפורמים בלבד. הם עושים את זה טוב מאד, גם ללא סיוע שלנו, ומבלי שאיש במערכת המשפט הבכירה בישראל, שהסוגיא הלוהטת הזו הונחה לפתחה מחדש ולבקשתה רק לפני חודש, ימחה על מסע הלחץ הפסול המופעל עליו.

אם משהו דורש, בכל זאת, נחישות מיידית ולא סבלנית, זוהי הפגיעה הבוטה בקדושת ספרי תורה ובזיונם. הכותל, יסלח לנו וימתין עד שגורלו יתלה על גלימה, ולא רק על להטוטיהן של כמה נשים בתחפושות, אבל את כבודם הרמוס של ספרי התורה צריך להחזיר, ומיד. ללא השתהות.

בקדושת הכותל אין מי שיפגע יותר. החרפה כבר נעשית, ולא חשוב כמה פעמים, וההמתנה להכרעת בית המשפט העליון, רק מאריכה במעט את הזמן עד שתוסר.

אבל בקדושת ספרי התורה, שתריסר מתוכם שימשו ב'הצגה' של הנשים הכתלניות, 'אפקט הדומינו' כבר פועל וחזק.

ב'שמחת תורה' התארחתי בשכונת קטמון בירושלים. התפללתי בבית הכנסת ה'כללי' הרב תחומי וגווני, רקדתי ב'אי' המרהיב של האדמו"ר מערלוי, התבסמתי מחסידי חב"ד המבושמים, והשתתפתי במניינו של הרב שטרן רבה של ירושלים, בבית ספר 'חורב'.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

היה מרשים.

בין לבין ואחרי כל אלה, עברתי בין בתי כנסת רבים שנמצאים תחת המכנה המשותף הנקרא ה'ביצה' (בחיריק). בעיני זו הגדרה מדוייקת, אולי לא מהסיבה שהיא ניתנה להם מלכתחילה, אלא משום שמצאתי עצמי טובע ותובע בהם.

טובע, בביצה הבוצית החדשה שלא הכרנו כמוה, של קהילות, הנותנות ספרי תורה בידי נשים, ללא אבחנה, תחילה להקפות, ואחר כך הן נקראות גם לעלות לתורה.

תובע, את עלבונה ובזיונה של תורה.

זה קורה כבר לא רק בקהילה יוצאת דופן אחת או שתיים, זה כבר לא נעשה בהסתר, כמו פעם, אלא מופיע באופן רשמי לצד זמני התפילה, ל 'יזכור' ו'תפילת גשם'.

אין ספק, שההתעצמות הבלתי נתפסת של התופעה, שאינה מוכרת במהירות התפשטותה, היא השתקפות של העננה והצל הכבדים שמטילות נשות הכותל בפרובקציות שלהן. השכינה שמעל הכותל יודעת להתמודד עמן, הכותל בעוצמתו יודע לעמוד יציב מול גחמותיהם, אבל מי ישיב את כבודם האבוד של ספרי התורה המבוזים?