חנן וייל: "זהו שיר שמדבר על הסתירה שבנו, על המקום שיש בנו גם כן וגם לא, גם טובים וגם רעים, גם שמחים וגם מדוכאים.
שיר שמדבר על פעמים בהם אני בטוח שאני פועל מתוך צדקת דרכי, כשלמעשה אני מתעלם מהפחדים שמובילים אותי מבפנים.
שיר שמדבר על הפחד לעצור, להסתכל על עצמי ולשאול – אולי אני טועה? אולי אני סתם פוחד להשתנות? לא תמיד ישנה תשובה, אבל אישית, אני פשוט מרים את העיניים לשמיים שבתוכי ומודה באמת– שאיני מבין דבר".