אאא

מתוך ההיסטוריה הפוליטית של ארה"ב מזדקרת רשימה של למעלה ממאתיים נשים שהציבו עצמן כמועמדות לתפקיד. חלקן באופן רשמי מטעם אחת המפלגות הגדולות, חלקן מטעם מפלגות קטנות יותר, ואחרות מטעם עצמן. אך אף אחת מהן לא זכתה בכרטיס הכניסה לבית הלבן. במובן זה יתכן שבעוד מספר שעות תקבע היסטוריה, כשלראשונה תוכתר אישה לנשיאת המעצמה הגדולה בעולם.

מאז ומתמיד נתפשה הפוליטיקה כמקצוע גברי, כוחני, עוצמתי, שלטוני. לאורך המאות והעשורים האחרונים, נתקלו נשים במחסומים טכניים ואידיאולוגיים שהקשו על התמודדותן לראשות הממשלה. בארה"ב, עד שנת 1920 נשים כלל לא הורשו להצביע בבחירות. גם לאחר שנפרצו מחסומי האפליה הרשמית, נשים לאורך השנים התקשו מאוד להתקבל למשרות פוליטיות בבית הנבחרים או בסנאט - משרות שלמעשה מהוות את תהליך הבישול האיטי, כהכנה להתמודדות על הבית הלבן.

אך כמה נשים יוצאות דופן שבלטו מתוך המציאות שניסתה להדירן מהמחנה הפוליטי, לימדו על הכלל שנלמד עם הזמן: נשים לא נופלות ביכולתן ובכישוריהן מהגברים. גם בכל מה שקשור לפוליטיקה.

במאה האחרונה חל שינוי. מדינות סקנדינביה ופינלנד בולטות במספר המרשים של נשים בפוליטיקה, נשים מכהנות בראשות ממשלה ואפילו אצלנו כבר נרשמה גולדה אחת.

המהפך המהותי שהתחולל במעמד האישה וזכויותיה, נזקף לדורות של פעילות התנועות הפמיניסטיות שקמו במאה האחרונה והכשירו את הקרקע למציאות בה אישה יכולה מבחינה חוקית וחברתית לכהן כראש ממשלה. תקופת הזריעה הפמיניסטית היתה ארוכה ואיטית, ודרשה פעילות עקבית ואינטנסיבית שעקרה - צעד אחר צעד - סטיגמות מיושנות ותפישות חברתיות מגבילות, גם לאחר שהמחסום החוקתי נפרץ.

בדומה להילרי קלינטון שזכתה לחשיפה ציבורית הודות לקריירה הפוליטית של בעלה, היתה אישה נוספת בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב שהצליחה לבלוט ולהתקדם בפוליטיקה האמריקאית בעיקר בזכות בעלה, שהיה חבר בבית הנבחרים. שמה היה מרגרט צ'ייס סמית. כשנבחרה סמית' לנציגת מדינת מיין בקונגרס, זעקה הכותרת ב'בוסטון גלובס': "מדינת מיין שולחת לקונגרס עקרת בית!".

בשנת 1964 היא הפכה לאגדה מהלכת ברחבי אמריקה כשנבחרה גם לסנאט וגם לבית הנבחרים. אך כשבאותה שנה ממש הכריזה על ריצה לנשיאות ארה"ב, הפכו התגובות האוהדות למטח עלבונות גורף שהציג אותה כ'זקנה המאבדת את שפיות דעתה'.

ויקטוריה וודהול, האישה הראשונה שניסתה להיבחר לנשיאות ארה"ב, בשנת 1873, התנבאה שביום מן הימים תעמוד נשיאה בראשות ארה"ב. שנים חלפו וחזונה לא התממש. דווקא בארה"ב - המעצמה הבולטת על פני הגלובוס כדוגלת יותר מכל בשוויון וחרות האדם - לא זכה עד כה המעגל הפמיניסטי לסגור קצוות.

סקירה היסטורית ופוליטית קצרה ממרקרת את העובדה כי בניגוד לארה"ב, מדינות רבות בעולם כבר זכו לפנות אל ראשי הממשלה שלהם או לנושאי תפקידים בחירים אחרים - בלשון נקבה, ולסגור מעגל אחרי עשרות שנות מאבק.

מרגרט הילדה תאצ`ר, המדינאית הבריטית שנודעה בכינויה "אשת הברזל", כיהנה בראשות ממשלת בריטניה בין השנים 1979-1990 . במהלך שלוש תקופות הכהונה שלה, הובילה רפורמות כלכליות אשר הפכו את מבנה הכלכלה הבריטית מהדומיננטיות של האיגודים המקצועיים ששלטו בה לדומיננטיות הפרט. המהפך שחוללה העלה את רמת החיים בבריטניה בתרופת כהונתה ובזו שאחריה.

בשנת 2010 הפכה ממשלת שוויץ - שהיתה אחת המדינות האחרונות באירופה שהעניקו לנשים זכות הצבעה - לבעלת רוב נשי. יחס הכוחות בממשלה, שעמד על ארבע נשים לעומת שלושה גברים, הפך את שווייץ למדינה החמישית בעולם שבממשלתה יש יותר נשים מגברים. המדינות האחרות הן קייפ ורדה, פינלנד, נורווגיה וספרד. רות דרייפוס, חברת קבינט לשעבר, שב-1999 שימשה הנשיאה הראשונה של המדינה, הגיבה על ההישג המיוחל: "השגנו את המטרה אחרי מאבק שנמשך מאה שנים".

בגרמניה נודעת כ'גברת הברזל של אירופה', קנצלרית המדינה אנגלה מרקל, שמכהנת ללא עוררין כשליטה החזקה של האיחוד האירופי זה הקדנציה השלישית ברציפות. אחיזתה האיתנה בעתיד הכלכלי של גוש היורו קיבלה השנה משנה תוקף כשמנהיגי העולם בישרו, כל אחד בתורו, על סופו של מטבע היורו. מרקל נאבקה בציפורניה כדי לשמור אותו במחזור ולדאוג למצבן הכלכלי של עמיתותיה באיחוד האירופי.

ולסיום, הגיבורה מבית: גולדה מאיר, שכיהנה כראשת הממשלה הרביעית של ישראל בין מרץ 1969 ליוני 1974, וזכתה ביושר להגדרה המפורסמת של בן גוריון שתיארה אותה כ"גבר היחיד בממשלה".

אמנם המהפך נראה מזהיר, ודומה שמאבקי הדורות על מעמד האישה נשאו את הפרי המיוחל, אך עדיין, תמונת המחזור של ראשי הממשלה בעולם רחוקה מלשקף שוויון בין נשים וגברים. הנשים נטמעות ברוב גברי מוחלט, כששיער השיבה של מרקל מבצבץ מידי פעם.

בסך הכל, מתוך כ-196 מדינות בעולם, רק כ-17 מדינות מונהגות בידיים אמונות של ראשות ממשלה. ביניהן: ליבריה, ארגנטינה, ליטא, בנגלדש, קוסטה ריקה, ברזיל, טרינידד וטובאגו, קוסובו, ג'מייקה, דנמרק, לטביה, נורווגיה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, צ'ילה, פולין ומלטה.

האם בארצות הברית, היום הוא היום...?  ימים - בעצם, שעות - יגידו.