עשרת הנסיונות, שהתנסה בהם אברהם אבינו, מציינים את מכלול ההתמודדויות שיש לאדם כאן בעולם הזה – רעב, מלחמה, עקרות, וכו', אבל הנסיון הראשון וההתחלה של כל ההתמודדויות האלו, זה: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית, יב, א).
למה? מה יש בעצם היציאה ממולדתו ומבית אביו, שיכול לשמש בסיס לכל הנסיונות בהמשך הדרך?
בספר הקדוש, ליקוטי מוהר"ן, ישנה תורה, קצרה ועוצמתית, שהושמטה ברוב ההדפסות ונקראת "אחד היה אברהם", המתווה לנו דרך שלימה בהנהגת החיים: "שֶׁאַבְרָהָם עָבַד הַשֵּׁם – רַק עַל יְדֵי שֶׁהָיָה אֶחָד, שֶׁחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא רַק יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא הִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁסָּרִים מֵאַחֲרֵי ה' וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ... וְזֶהוּ: 'אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם'. וְכֵן כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְנֹס כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינָה זוּ, שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁאֵין בָּעוֹלָם כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם אָדָם הַמּוֹנְעוֹ, כְּגוֹן אָבִיו וְאִמּוֹ אוֹ חוֹתְנוֹ וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכַיּוֹצֵא, אוֹ הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ מִשְּׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, הַמַּלְעִיגִים וּמְסִיתִים וּמוֹנְעִים מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ".
אחד היה אברהם. לחשוב שאתה יחידי בעולם.
האמירה הזאת מופנית אליך, אם גדלת בבית שאין בו זכר לקיום תורה ומצוות, ואומרת לך – אל תסתכל על אף אחד! תהיה אחד! תבחר את הדרך שלך – אל השם.
אבל האמירה הזאת פונה אליך, גם אם גדלת בבני ברק או בירושלים, בבית חרדי למהדרין המדקדק על קוצו של יוד, ולמדת בישיבה הכי נחשבת. גם אז אומרים לך – אל תסתכל על אף אחד! תבחר את הדרך שלך!
וזה לא כזה פשוט.
את זה שאברהם אבינו היה צריך לבחור לו דרך, אנחנו יכולים להבין. הוא בא מהבית של תרח, מתוך מוזיאון הפסלים הענק בחרן. הוא, באמת היה צריך לבחור!
אבל אחרי שהוא בחר, אחרי שהוא סלל את הדרך אל השם, ההמשך כבר ברור, לא? הוא היה צריך להיות אחד ויחידי. אבל אנחנו? לנו כבר יש דרך!
הבעל שם טוב הקדוש שואל על המילים בתחילת ש"ע: "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב", למה לא כתוב בפעם אחת: "אלוקי אברהם, יצחק ויעקב"? למה הפירוט הזה?
ללמד אותנו, שלא רק אברהם בחר בהשם. גם יצחק בחר בהשם. גם יעקב בחר בהשם. כל אחד מהאבות הקדושים חיפש ומצא את הקשר המיוחד שלו עם השי"ת. כל אחד עבד את השם באופן המיוחד לנשמתו וגילה דרך רוחנית לעולם כולו. כי זה לא משנה אם אתה הבן של תרח או של אברהם, אתה צריך לבחור את הדרך שלך!
אז מה זה אומר לי, לבחור? ואם אני חרדי מבית, אני צריך לעזוב הכול, להסתופף בצילם של תרח ואנשיו, ומשם לבחור?
חלילה!
אז מה כן?
-כל יהודי בא לכאן לעולם כדי לגלות משהו חדש. אצל השם יתברך אין כפל מבצעים ואין עודפי ייצור. כל יהודי הוא יצירה חד פעמית נדירה באיכותה, שאין כמוה בכל העולם. אתה נבראת כדי לעבור דרך שהיא רק שלך, דרך שנועדה להוציא מהכוח אל הפועל כוחות שניתנו רק לך. אתה מדהים. מיוחד. ואין כמוך.
ומה אנחנו עושים עם המדהימות החד פעמית שלנו?
קוברים אותה בנורמות חברתיות, בציפיות הסובבים אותנו, בניראוּת חברתית, ב"כולם עושים" "כולם אומרים" "כולם קונים".
מתי זכרנו מה אנחנו באמת רוצים? כמה מתוכנו הלכו ללמוד את מה שהם באמת-באמת רוצים ולא את מה שחשבו שאבא/ סבא/ דודה/ חבר/ שכנים שלנו – מצפים מהם? כמה מתוכנו גרים איפה שהלב שלהם רוצה? מתי בכלל פגשנו את הלב שלנו? מתי שמענו את הקול האמתי של נשמתנו?
לעתים נדירות מאוד...
בא רבי נחמן, הצדיק שהקדיש את החיים שלו בשביל להניח יד על לב של כל יהודי ולעורר אותו, ומגלה לנו – הסוד של אברהם אבינו היה בזה שהוא היה אחד. ממש אחד! הוא לא סחב על גבו את צרכיו, מחשבותיו ורצונותיו של אף אחד בעולם! הוא הכיר את עצמו. הוא חיפש את עצמו. הוא ידע איפה הגבול בינו לבין זולתו. הוא היה אברהם העברי – הוא עמד מעבר אחד של הנהר, כשכל העולם כולו מהעבר השני.
רק כך הוא מצא את השם. רק כך הוא נהיה – הוא. רק כך הוא התגלה לעצמו ולעולם ונעשה אבי האומה הקדושה.
ורק כך, נזכה גם אנחנו בעזרת השם לגלות את הייחודיות הנדירה שלנו, בתוך האחדות של הכלל. על ידי שניקח לעצמנו פסק זמן קבוע, חצי שעה ביום, עשר דקות, או המובחר – שעה ביום, ונחפש את עצמנו. נשאל אותנו מי אנחנו ומה אנחנו רוצים. נערוך הכרות עם עצמנו, טיפין טיפין, עד שנמצא את השביל המיוחד שלנו אל האלוקים.