אאא

אחרי ר' שלמה קרליבך, שיום היארצייט שלו היה ביום חמישי האחרון, זה כנראה השבוע שבו הענקים הולכים מאיתנו. בן ציון שנקר בן ה-92 לא היה עוד אמן, הוא זה שהקליט את האלבום החסידי הראשון ובעצם ממקימי המוזיקה החסידית והיהודית כפי שאנו מכירים אותה היום. אלבומו הראשון הוקלט לפני כ-70 שנה ולחניו הפכו לחלק בלתי נפרד מפס הקול היהודי של המאה השנים האחרונות בכל תפוצות ישראל.

לשנקר הייתה קריירה כפולה, כשכל חלק ממנה מפואר ומוערך מאד בפני עצמו. הוא החל כמבצע ומפיק של שירי חסידות מודז'יץ. בקולו הייחודי הוא ביצע ברגש רב את היצירות המורכבות של החסידות המוזיקלית ששיריה הצליחו בדרך נס לשרוד את אימי השואה. במקביל, טיפח שנקר קריירת סולו כמלחין ומבצע כשרבים משיריו הם נכס צאן ברזל ורבים בטוחים שהם בני כמה מאות שנים לפחות.

כמוזיקאי, הוציא שנקר שירים נפלאים רבים. חלקם זכו להצלחה והכרה וחלקם (במיוחד החדשים יותר) שקעו ולא זכו לכבוד הראוי להם בתוך עומס ה"מאסטרואים" ו"ענקי" הזמר החסידי שמוציאים עוד אלבום שבעוד חודש אף אחד לא יזכור.

כל מי שרואה את עצמו חובב מוזיקה יהודית, חייב לרכוש לפחות את שני האוספים "מדור לדור" - אוסף הקריירה האישית של שנקר ו"מודז'יץ ח"י" - אוסף השירים של מודז'יץ בביצועו של שנקר. המהדרין ירכשו גם את האוסף "שבת במודז'יץ" על ארבע אלבומיו גם הוא בביצועו מלא ההוד וההדר של בן ציון שנקר ז"ל.

מזמור לדוד של ר' בן ציון שנקר (באדיבות אברהם יעקב טיילור)

לפני כחמש עשרה שנה, הוציא שנקר את אחד אלבומיו המצוינים ביותר ומהאהובים עליי - "מבשר טוב" בהפקתו המוזיקלית של הפסנתרן המצוין ירון גרשובסקי המצוין, ובתוכו כמה פנינות ייחודיות מלבד הלהיט "הטוב" שהפך בשנתיים האחרונות לשיר חובה בכל אירוע.

ניתן לציין את "מזמור לדוד" (לא בלחן המוכר והאהוב של שנקר אלא אחד אחר, לא פחות קסום), "מה נאוו" החלומי ועוד - כולם מתוזמרים להפליא ברמה שאנו כמעט ולא שומעים בעידן הפלסטיק שמקיף את המוזיקה החסידית.

ידעתי תמיד שיגיע יום וניפרד מר' בן ציון בן ה-92, אך הוא התעקש להיראות נצחי. לפני כחודש הוא הוציא אלבום חדש נוסף מלחניו, בהפקה צנועה יחסית עם המוזיקאי היהודי זוכה הגראמי, אנדי סטטמן.   

תם עידן. אין תחליף לאיש שיצר כל כך הרבה נכסי צאן ברזל ולא רק כי לא היו לו הרבה מתחרים, אלא כי הוא פשוט היה מרגש, אמיתי וטוב. בעידן בו אין כמעט אנשים שיכולים להלחין אפילו שיר אחד שיחזיק עשור, הישגיו של שנקר נראים דמיוניים.

אין לי אלא להתנחם ששנקר זכה לראות את שיריו מושרים בכל תפוצות ישראל ולמופעי הוקרה שנערכו לו בארץ ובארה"ב. לפני כמה שנים, סיפר שנקר בראיון כי אחד התענוגות הגדולים שלו הוא להתעכב בבית הכנסת בליל שבת כרבע שעה לאחר תחילת התפילה ואז לפסוע ברחוב ולשמוע מכל הבתים שרים את "אשת חיל" בלחן שלו.

יהי זכרו ברוך