אאא

גל השריפות שפקד את ארץ הקודש בימים האחרונים והעסיק את התקשורת שעקבה אחר התנהגות הניצולים וה"מצילים", העלה בזכרון שריפות שהיו בעבר וטלטלו את הציבור.

העיתון "יתד נאמן" מביא עובדות וסיפורים מרתקים כיצד התנהגו רבותינו גדולי ישראל בזמן שריפה. מה היה חשבון נפשם וכיצד הם פעלו למען אלה שנפגעו.

השריפה והחלום

בחורף תקס"ב נשלח 'כתב רבנות' למרן החתם סופר זצוק"ל ל'עיר חדש' בהונגריה והוא תכנן להגיע לקראת חג הפסח ממטרסדורף שם כיהן קודם לכן. אבל הגעתו לשם התעכבה כפי שהוא בעצמו מספר (שו"ת יו"ד סי' רל"ט) בי"ח אדר ב' יצא אש ומצא קוצים בבית אינו יהודי ונאכל גדיש וקמה בבתי ישראל הרוב ברחוב היהודים. כמנהיג נאמן לא עזב את עדתו ונשאר שם עד שישתקמו מהשריפה ובנתיים בנו בתי מחסה מעץ לכל המשפחות עד שיבנו הבתים מחדש.

באחת הלילות ראה מרן החתם סופר בחלומו סופר שמניח בתים בלי חריצים. הוא לא הבין את פשר החלום והחלום חזר אליו עוד שלוש לילות ואז הבין: הסופר שזה הוא, בנה בתי מחסה וגרים משפחות יחדיו בלי הפרדה בין משפחה למשפחה ומיד ציווה לעשות מחיצה בין בתים ודיורים.

מקום השריפה במטרסדורף היה בבית אחד ממבשלי היי"ש בעיר, גוי שנשכר על ידי יהודי, וכבר כמה שנים קודם לכן הזהיר אותו הרב הקודם שלא יבשלו בשבת ולא שמע לו וכשהרב עזב את העיר אמר שהבית יהיה למאכולת אש וכך היה.

רבי חיים רץ לחלץ ילדים

בתרמ"ו פרצה שריפה גדולה בוואלז'ין והישיבה יחד עם רוב בתי העיר עלו באש. השריפה פרצה בערב שבת לפני הצהריים באמצע הסדר בישיבה ומאות בני הישיבה רצו להציל את החפצים, החום היה גדול, בכל בית בער התנור בהכנות לשבת והמהומה היתה גדולה.

מי שניצח על מלאכת ההצלה היה מרן הגר"ח סאלאוויציק זצוק"ל שרץ מרחוב לרחוב וחיפש ילדים אובדים וכשמצא אותם הרימם על כתיפיו והחזיר למשפחות שלהם. כשהגיעה האש לבנין הישיבה נשמעה זעקה גדולה בעיר: 'אוי אוי, בית המקדש בוער' לא היה איש אפילו יהודי פשוט שלא בכה. כולם צעקו: 'בית המקדש בוער, הישיבה הקדושה עולה בלהבות', שכחו את צרתם הפרטית וכולם עמדו ובכו על שריפת היכל הישיבה.

הגיעה שעת הדלקת נרות, בשבת אסור לבכות. באו לאחד הבתים שניצולו, ביתו של הגאון רבי חיים הלל פריד זצ"ל נכדו של מרן רבי איצלה מוואלז'ין זצוק"ל, והבית התמלא אנשים ושם שהו כל השבת ומיד אחרי שבת הישיבה המשיכה כסדרה בבית כנסת היחיד שנשאר לפליטה.

חמימות ואהבת רע

בשנת תרפ"ו התמנה הגאון רבי גרשון חנוך פישמן זצ"ל חתנו של הגה"צ רבי אליהו דושניצר זצוק"ל לרב העיירה רוטקי - קוסאקי שבפלך העיר לומזא, בשנים אלו זכה להוציא את ספרו הראשון "שמחת הח"ג" אשר פרסם את גדולתו בהיכלי התורה דאז.

במאמר שנמצא בין כתביו כותב רבי גרשון על העיירה: "גם כיום אני מתגעגע לאותה החמימות ואהבת רע שהיו שם בין איש לרעהו, לחיים השקטים בלי שום עצבנות ורגזנות, כל אחד ואחד היה מוכן ומזומן להושיט יד לאחיו הנופל. אני זוכר את השריפה הגדולה שהיתה ברובע של בית הכנסת שם, מי חש להציל את בית הכנסת ולהציל את ספרי התורה וכל דבר שבקדושה, דוקא הבעלי בתים הפשוטים עמדו בתוך האש ממש ושפכו מים, ובזמן שחדר המדרגות כבר בער באש טיפס ר' ניסיל הקצב זכרונו לברכה דרך המדרגות הבוערות ועלה לביתי להציל את הספרים דרך החלונות בסכנה לחייו ממש.

"אחרי השריפה הלכתי אני ור' נחום לשץ ע"ה לקבץ כסף עבור הנשרפים, אל מי הלכנו? הלא אל עניים כמותם הלכנו כי עשירים בכלל לא היו בתוך העיר וכל אחד ואחד נתן יותר מכפי יכולתו והעיקר בסבר פנים יפות, יש לנו מה ללמוד וממי ללמוד ועוד הרבה שנים יעברו עד שנגיע למידות הטובות שהעיירה היתה רגילה בהם באופן טבעי בהחלט".

שישרף כל הת"ת בקלם...

מרן המשגיח רבי ירוחם זצוק"ל סיפר שבבחרותו כשלמד בקלם פרצה שריפה בבתים סמוכים לתלמוד תורה ונשרפו הרבה בתים חוץ מהתלמוד תורה שנשאר קיים. וסיפר לו אז אחד ממצוייני הלומדים שחשב בלבו בזמן השריפה: הלוואי וישרף גם התלמוד תורה! כדי שאוכל לנסוע הביתה ולראות את בני משפחתי...

רבי ירוחם התפעל מכך: "יש ללמוד ולראות שפלות פחיתות האדם עד כמה יורדת, כי להשביע את רצונו לבקר בבית, לא אכפת לו שישרף כל הת"ת בקלם כדי שהוא יוכל לנסוע! נורא באמת!".

זיק של יהדות

כשמרן רבי ירוחם כיהן במיר בתרע"א פרצה שריפה גדולה בעיירה, בניני הישיבה נשרפו כליל והיה צורך דחוף לשקמם ומרן ראש הישיבה הגרא"י פינקל זצוק"ל גייס תרומות וכספים כדי לשקם הכל מחדש.

רבי ירוחם סיפר אחר כך בשיחה שכל הכבאים ממיר התקהלו וגם מערים נוספות באו לכבות את השריפה ולא עזר שום דבר בגלל האש הנוראה שהיתה. בתוך המהומה קם כופר אחד ואמר: אם הרבש"ע היה שולח את הכבאית שלו, אם היה שולח גשם מהשמים... רבי ירוחם מאד התפעל: הרי הוא כופר ומעולם לא האמין לכלום והנה כשהוא לא רואה עזרה משום צד, התעורר בו זיק של יהדות ואז הוא יהודי כמו אבא שלו.

מרן הגר"ד פוברסקי זצוק"ל סיפר שהיתה תקופה קצרה שמרן רבי ירוחם כיהן כמשגיח בסלובודקה ואז פרצה שריפה גדולה וכל הבחורים יחד עם רבי ירוחם יצאו לעזור לכבות את האש במשך כל היום עד שלפנות ערב הצליחו לכבות את האש. הבחורים היו עייפים ונאספו סביב המשגיח שאמר להם: עוד לא למדנו כלום היום, בואו נלמד קצת. הם הסתכלו עליו במבוכה ובאו לישיבה ללמוד שלש שעות ברציפות ורק אחר כך הלכו לאכול ולישון.

כשהסבא קדישא דאג לישע חסרי הבית

בתרפ"ז פרצה שריפה בראדין וכמעט כל הבתים נשרפו. האש נעצרה ליד ביתו של מרן החפץ חיים זצוק"ל ובניני הישיבה שנותרו לפליטה עם עוד עשרים בתים. מרן החפץ חיים יצא לעזרת הנשרפים וסובב עשרה שבועות בערים הגדולות שבסביבה ואסף סכומים גדולים עבור חסרי הבית. הוא גייס לעזרה את רבני העיר ותוך זמן קצר הוקמה העיר על תילה.

הוא גם פנה לאוצר המלוכה שיקציבו עזרה לנשרפים על סמך חוק מיוחד שהיה קיים עוד מימי ניקולאי הראשון ואחרי שנה קיבל עשרים וחמש אלף רובל. גם הגויים תושבי העיירה קבלו עזרה והציעו לו שדות לזרוע בהם בחינם.

השריפה בטלז בארה"ב

בטבת תשכ"ג, פרצה שריפה בארבע וחצי לפנות בקר באחד מבניני הישיבה.תוך עשרים דקות לא שרד דבר. חמישים ושש תלמידים הצליחו להימלט ושניים למרבה הצער נשרפו חיים. התלמידים שנמלטו עמדו בחוץ בקרה ששררה בחוץ רועדים ואנשי הצלב האדום הושיטו להם עזרה ראשונה. כתוצאה מהשריפה, פסלו השלטונות שני בנינים נוספים כפנימיות ונשארו מאה וחמישים בחורים ללא מקום בפנימיה.

היו מהר"מים שיעצו לו לשלוח את התלמידים הביתה אבל רבי חיים מרדכי התנגד ולא נתן רשות לשום בחור ללכת. אבא אחד הגיע לקחת את בנו והוא התלונן שביטל יום עבודה והפסיד כסף ועכשיו לא מרשים לו לקחת את בנו. רבי חיים מרדכי שילם לו דמי עבודתו והשאיר את הבן בישיבה. אח"כ הוא הסביר 'מי יודע מה יקרה לכזה תלמיד אם הוא יסע הביתה? ההורים אינם שומרי תורה. אותו תלמיד כיום אברך מרביץ תורה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אחרי שלושה ימים הכריז רבי חיים מרדכי על מגבית חרום של מליון דולר (סכום עתק מאד בימים ההם) כדי לבנות בנין גדול לישיבה. ההתרמה החלה ברבנים וחברי הכולל ויהדות ארה"ב נענתה לקריאת ההצלה. בחודשי הקיץ החלה הבניה ותוך שנה עמד הבנין החדש על תילו. שיהיה לבחור רווחה שמוחו יהיה פנוי ללימוד. ואז היה חגיגת חנוכת הבית והנחת אבן הפינה לבית מדרש חדש לישיבה. כעבור שנה הוקם בנין מפואר עם בית המדרש הגדול וחדרי שיעורים ואוצר הספרים.

השריפה שהיתה לכפרת עוונות

מעשה מופלא מסופר על הגאון המופלא רבי מרדכי פורגמנסקי זצוק"ל בתקופה ששהה בבאי שבצרפת אחרי המלחמה. היתה משפחה שלא זכו לזש"ק ל"ע וגרו בבית קטן. יום ששי אחד, האשה הניחה סיר עם תבשילי שבת על הפתיליה ויצאה על מנת לחזור בהקדם אבל אחרה ואש פרצה וכל תכולת הדירה עלתה בלהבות. אחד השכנים שאל את רבי מרדכי מה עושים במצב כזה?

הוא אמר: תמתינו לגב' למטה ותאמרו לה שלא תוציא מפיה מילה אחת של צער וטרוניה ושלא תיקח ללב כי זה כפרה ובעז"ה השנה יהיה לה ילד! בני הזוג לא זכו לזש"ק עקב התעמרות הנאצים ימ"ש רח"ל וכבר השלימו עם העובדה הזו.

מספר בנם, רבי נפתלי זילברצוויג שליט"א, אני הבן ויש לי עוד אחות שנולדנו אחרי אותה כפרה....