לפני כעשר שנים, העירייה הודיעה לדיירים כי מדובר ב"מבנה מסוכן" ודרשה מהם לבצע שורה של תיקונים.
בנקודה מסוימת בשנת 2009, אביו של אחד הדיירים, העוסק ביזמות נדל"ן, חתם איתם על מסמכים לביצוע פרויקט תמ"א 38 (תכניות הגשה לקבלת היתר בנייה ותכניות "קונפסט" פרטניות לדירות) ביחד עם יזם נוסף הנמצא בארה"ב.
לייעוץ בנושא:
המו"מ לגיבוש הסכם פורמאלי (שגובש אך מעולם לא נחתם) נמשך עד שב-2012 הדיירים החליטו לסיים אותו והודיעו שהם רואים את עצמם רשאים להתקשר עם כל גורם אחר למימוש פרויקט תמ"א 38 בבניין.
בעקבות זאת הגישו היזמים תביעה בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, בה ביקשו לאכוף את טיוטת ההסכם משנת 2012.
התובעים טענו כי קיימת התקשרות מחייבת בינם לבין הנתבעים שאף החלה לצאת אל הפועל, בין היתר לנוכח העובדה שהנתבעים חתמו על תכניות "קונספט", מרביתם גם חתמו על הבקשה לקבלת היתר בנייה, ובאסיפת הדיירים אף אישרו את הפרויקט.
משכך התובעים טענו כי הצדדים גמרו בדעתם ליצור קשר משפטי מחייב ביניהם. לשיטתם, הנתבעים עברו את "נקודת האל חזור" וההגינות מחייבת אותם לבצע את הפרויקט.
מנגד, הנתבעים טענו בין היתר כי כלל לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים. לשיטתם, לא ניתן לאכוף את אותו "הסכם פורמאלי" מ-2012 כי הוא מעולם לא גובש סופית וחסרים בו פרטים מהותיים רבים (למשל בטוחות, לוחות זמנים ועוד).
עוד נטען כי התובע ידע שהמשא ומתן לא הושלם, וכי הוא איבד את אמונם בכך שנהג בחוסר תום לב ובניגוד עניינים, כאשר ייצג אותם בהליך ובו זמנית שימש כיזם הפרויקט.
הנתבעים אף פירטו אירועים נוספים שיצרו חוסר אמון בינם לבין התובע, למשל העובדה שבשנת 2006 הבניין הוכרז "מבנה מסוכן" בעקבות פנייה של התובע עצמו לעירייה (מבלי שהם ידעו על כך), וכן החתמתם על מסמכים ותוכניות תוך הבטחה כי מדובר במסמכים "קונספטואלים" בלבד.
לא מעשי
השופטת צילה צפת דחתה את התביעה וחייבה את התובעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 150,000 שקל.
לאחר שניתחה את הדברים לעומקם, השופטת סברה כי לא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, שכן לא התגבשה אצלהם כוונה וכן לא סוכמו כל הפרטים הדרושים. בלשון המשפטית, השופטת סברה שלא הייתה "גמירות דעת" מצד הצדדים להתקשר בהסכם ולא הייתה "מסוימוּת" בהסכם עצמו.
בנוסף, השופטת קבעה כי גם אם תתקבל טענת התובעים שלפיה נכרת הסכם מחייב, הרי שאין אפשרות מעשית לאכוף את ההסכם המקורי בין היתר לנוכח שינויים בחקיקה בתחום ההתחדשות העירונית, וכן משום שהדבר מצריך שיתוף פעולה הדוק ויחסי אמון בין הצדדים, שלא יכולים להתקיים במקרה זה.
עוד נכתב כי "הנזקים שייגרמו לנתבעים, בעלי הזכות הקניינית בדירות, כתוצאה מאכיפת ההסכם בניגוד לרצונם עולים לאין שיעור על העוול שייגרם לכאורה לתובע אם תדחה דרישתו לאכיפה. מדובר בנזקים שיגרמו לנתבעים שאינם רק כלכליים גרידא, זאת בניגוד לנזקיו של התובע הניתנים לאומדן כספי".
בתוך כך, ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, השופטת נתנה לתובעים היתר ל"פיצול סעדים", כלומר התובעים יוכלו להגיש תביעה לפיצוי כספי באותו עניין.
- ב"כ התובעים: לא צוין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שפינדל, עו"ד הדס, עו"ד לנצ'נר.
עורכי דין תמ"א 38 • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין שי הררי עוסק בתמ"א 38
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.