גלידה קרירה מרעננת, אי אפשר כמעט לדמיין קיץ בלעדיה. אותה גלידה, עתירת הקלוריות, מצויה אצל בני האדם עוד מימים עברו, והופכת אותנו מחיות בג'ונגל לבני אדם מאושרים.
קצת היסטוריה
מסתבר שאת הגלידה של הקיץ המציאו בכלל הסינים. התהליך מבחינתם היה פשוט: ערבוב שלג או קרח טחון עם ממתיק וחומרי טעם, וככה נוצר למעשה "הסורבה".
במהלך השנים, פרץ הקינוח הקריר את גבולות החומה הסינית והגיע אל הפרסים והערבים, אשר נהגו לערבב לערבב משקה המורכב מפרות, דבש בתוספת פתיתי שלג. הם קראו לזה "שרבט".
בכל פעם שהקיסר בסין חפץ במשקה קריר, שלחו משלחת מיוחדת למקומות גבוהים ומושלגים, חצבו בהרים עבורו גושי קרח ענקיים להכנת המתכון המנצח והטעים.
לפני 800 שנה בערך, הביא עמו מרקו פולו לאיטליה את "סוד המזרח הרחוק" - צינון נוזלים ללא צורך בקרח, ומה שהתקבל הוא המשקה הברד של ימינו.
בתחילת המאה ה17 הגיעה הגלידה במסעה ההיסטורי לצרפת. אשתו של מלך צרפת, קתרינה, הביאה איתה עשרות טבחות איטלקיים והם לימדו את הצרפתים איך מכינים גלידת פרות אמתית.
הצרפתים פיתחו את המתכון ולאחר כמה שנים המציאו את קרם הבסיס לגלידה שאנו מכירים. הקרם העשיר הכיל חלמוני ביצים, סוכר וחלב או שמנת. מלך צרפת, הנרי השני, כל כך התלהב מהמעדן ושילם לטבח הון על מנת שלא יגלה את הסוד. אולם לאחר מות המלך, פרסם הטבח את המתכון וככה הוא שודרג עם שוקולד, קפה ואגוזים.
לפני 100 שנה, התפתחו בתחום הגלידה שלוש המצאות עולמיות: גלידה מצופה שוקולד, גלידה על מקל, ושלגון קרח שהתחיל את דרכו כלימונדה קפואה. מאז, הגלידה הפכה למוצר האהוב והנצרך, כמעט פריט חובה, בכל מקפיא בימי הקיץ החמים.
אבל מה עם הבריאות?
כל ההורים מכירים את הפחד והחשש שעולה בלבנו: הלוואי והילדים יפסיקו לאכול כבר רק ממתקים וחטיפים, למה הם אוהבים רק גלידות ועוגיות ולא מזונות בריאים אחרים? אולם מצד שני, אם על הילדים יוטלו מגבלות הרי שייגרם אצלם תסכול, והוי! הבכי הנורא שלהם למתוקים.
המודעות לבריאות הילדים בימינו הרבה יותר גבוהה, וחטיפים מתוקים כמו גלידה מצטיירים כמזון לא בריא. הוא עשיר בקלוריות, שומן וסוכר. אז מה עושים? לתת או לא לתת לילד? ואם כן: כמה? מתי? ואיך?
החשיבות בבריאות הילדים מקושרת באופן ישיר לגדילה והתפתחות תקינה. גם דאגה למשקל תקין היא חשובה כדי למנוע השמנת שמקורה באכילת יתר - צריכת אנרגיה מעבר לנדרש לגדילה תקינה, מה שמביא להשמנה השכיחה ביותר בעולם המערבי.
המזון המהיר, הג'אנק פוד, הנגיש והטעים, מהווה את הסיבה העיקרית להשמנה אצל ילדים שעלתה באופן משמעותי בשנים האחרונות. סוגי המזונות האלו מעודדים צריכה גדולה של קלוריות שמגיעות בעיקר מסוכר ושומן, ועל כן גורמים גם להשמנה.
שומן ופחמימות - חשוב מאד אבל מסוכן מאד
לשומן תפקיד חשוב ומגוון בתפקוד הגוף. למרות האסוציאציות השליליות שהוא מעורר, הוא מהווה מקור קלורי גדול, משמש כאבן יסוד במבנה קרומי התאים, מסייע בהגנה על רקמות ואברים שונים בגוף, מגן מפני איבוד חום מהגוף ומסייע בספיגת וויטמינים שונים.
אז חשוב לומר ולהדגיש: אי אפשר בלי שומנים, ואי אפשר שהם לא יהיו חלק מהתצרוכת הקלורית היומית. מה שמסוכן בשומנים הוא עודף מיותר שיכול להזיק לגוף, לכן יש להקפיד על צריכה מתונה שלהם (לא יותר מ30% מסך הקלוריות היומית), וגם חשוב להקפיד על סוג השומן שנצרך.
מחקרים רבים מקשרים בין צריכת שומן גבוהה בתפריט, במיוחד שומן רווי, וצריכת רמות גבוהות של כולסטרול, לבין היווצרות מחלת טרשת העורקים ומחלות לב וכלי דם. בנוסף נמצא גם קשר ביחס בין חומצות שומן טרנס (שומן שמקורו בשומן כבש ובקר כן במוצרי חמאה וחלב. נמצא בעיקר במזונות שמכילים שומנים מוקשים כמו עוגות, ביסקוויטים, מאפים, מרגרינה קשה וממרחים) לבין התפתחות מחלות לב וכלי דם וטרשת העורקים.
גם "חברתו הטובה ביותר" של השומן, הפחמימות, מספקות אנרגיה עיקרית לגוף. הפחמימות מתחלקות ל2 סוגים:
פחמימות פשוטות - שהן למעשה סוכרים פשוטים כמו גלוקוז, סוכרוז, פרוקטוז (סוכר הפרות) ומצויות בדבש, ריבה וממתקים. סוג זה נספג במהירות לדם ומעלות את רמות הסוכר במהירות גבוהה יחסית.
פחמימות מורכבות - עמילנים (הפחמימה המורכבת הנפוצה היותר במזון). זמן עיכולן ארוך יותר ולכן הן נספגות בדם בצורה איטית ומשכך עליית רמת הסוכר גם עולה באופן מואט. סוג זה נמצא בלחם, קמח, אטריות, בורגול, קטניות, תפוחי אדמה, תירס ואפונה.
בכלל הפחמימות נכללים הסיבים התזונתיים, סוג הפחמימות שאינו עובר עיכול וספיגה במעי ולכן לא מספק קלוריות. הסיבים חשובים בשל תרומתם לפעילות המעיים התקינה, לאיזון רמת הסוכר ולהורדת רמת השומנים בדם. נמצא אותם בסובין, דגנים מלאים, שיבולת שועל, אורז מלא, ופרות וירקות.
בחזרה לגלידה
בגלידות השונות נוכל למצוא קלוריות המורכבות בעיקר מפחמימות, שומן ומעט חלבון. שוק הגלידות והשלגונים בישראל הוא תחרותי ומתחדש, ולכן יצרניות הגלידות מטפחות טעמים מקומיים ושיפור הרכיבים התזונתיים, כמו גם הגברת היצירתיות והאיכות.
המטרה העיקרית העומדת ביצירת גלידה היא ביצירת מזון מפנק ומהנה תוך כדי הקפדה על תזונה בריאה ככל האפשר. כך בשוק הגלידות נמצא מוצרים שונים ומגוונים:
ישנן גלידות צמחיות, כמו סורבה, שמבוססות על פרי וטעמן חמצמץ. באותו סוג מוצאים אנו גם גלידות "פרווה" שמכילות תחליפי חלב מלאכותיים, או גלידת טופו בטעמים שונים. סוג נוסף הן גלידות הדיאט, דלות הסוכר והשומן. אך אפשר למצוא גם גלידות עם תזונה מאוזנת, שהן יותר בריאות ועם אחוז נמוך של שומ, סוכר וקלוריות.
בנוסף ניתן למצוא גם גלידות בריאות וחדשניות אף יותר. סוג זה יכיל צבעי מאכל טבעיים בלבד מסלק אדום, בטא קרוטן, כלרופיל ועוד. אחוז שומן הטרנס יהיה קטן, וגם החלפתו בשומן צמחי מזוקק טבעי שלא נעשה בו תהליך כימי. במקום סוכר נמצא את הסוכרלוז שהוא ממתיק חדש וחסר ערך ערך קלורי, אך מתוק פי 600 מסוכר רגיל. ממתיק זה אושר לשימוש והוא היחידי המופק ומיוצר מסוכר לבן (סוכרוז) שאינו עובר פירוק מטבולי בגוף.
ערכים תזונתיים נוספים שנמצאים בגלידות הם הסידן, סיבים תזונתיים, ברזל וויטמינים שונים כמו E ו-C. חלק מהחברות משתדלות להימנע מהוספת צבעי מאכל מלאכותיים וחומרי שימור העלולים להשפיע על התפתחות הילדים.
כמה ומתי?
שאלת השאלות היא: אז כמה גלידה להביא לילד, ומתי? האמת היא שאין הגדרה לכמות מדויקת. מה שחשוב הוא שהגלידות ייתפסו בעיני הילדים כקינוח כייפי, כחטיף ולא כאוכל והיא אינה מהווה תחליף לארוחה או חלק ממנה.
אפשר לתת לילדים ליהנות מגלידה מידי פעם, אך לא בהתניה להתנהגות טובה או למנוע אותה בהתנהגות לא נאותה.
אפשר לאכול את הגלידה כקינוח אחרי הארוחה (ולא לפניה ,על מנת שלא תגרום לשובע) או בין הארוחות כמזון מהנה.
הכתבה נעשתה בשיתוף מאוחדת. המידע בכתבה באדיבות ד"ר שרה קפלן, דיאטנית ראשית, מאוחדת