אאא

הפתיחה משבוע שעבר 'ואני אשיר עוזך' שמסתיימת בפסוק 'ברון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלוקים', מובילה אותנו לפיוט "אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר בְּרָן-יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר". הפסוק האחרון בפתיחה מתכתב עם כותרת הפיוט שמגיע לאחריה.

מבחינת הטקסט של הפיוט, בניגוד לרוב פיוטי שירת הבקשות, הוא פיוט של חשבון נפש של הסתכלות פנימה, פיוט אפשר לומר של תוכחה. הוא פונה באופן ישיר לנשמה:

שִׂימוּ לֵב עַל הַנְּשָׁמָה

לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה

וְאוֹרָהּ כְּאוֹר הַחַמָּה

שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר         

 

וכן הלאה בבתים הבאים:

מִכִּסֵּא כָבוֹד חֻצָּבָה

לָגוּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה

לְהַצִילָהּ מִלֶּהָבָה

וּלְהָאִירָהּ לִפְנוֹת בֹּקֶר

 

עוּרוּ נָא כִּי בְכָל לַיְלָה        

נִשְׁמַתְכֶם עוֹלָה לְמַעְלָה

לָתֵת דִּין חֶשְׁבּוֹן מִפְעָלָהּ

לְיוֹצֵר עֶרֶב וָבֹקֶר

 

כל בית מסתיים במילה 'בוקר' כמובן, והבית האחרון מסתיים בנימה אופטימית כמו הרבה פיוטים:

 

נֹעַם ד' לַחֲזוֹת

נִזְכֶּה וּבַשָּׁנָה הַזֹּאת

בִּשְׂמָחוֹת תַּחַת רְגָזוֹת

בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר

 

הפיוט מבחינה מוזיקלית, כאמור, מושר בלחן במקאם סבא, הלחן החאלבי. צריך לומר שלפיוט הזה הרבה לחנים במסורות ישראל השונות במזרח וממערב.

הפיוט נכתב במאה ה-16 במרוקו על ידי רבי שמעיה קוסון ומשם נדד לקהילות ישראל השונות ברחבי העולם וזכה ללחנים רבים ומשונים.

צריך לומר שמבחינת הלחן הוא פשוט יחסית, אפשר לומר במרכאות אפילו מונוטוני, כלומר, הוא לא מתפתח יותר מידי. מה גם שלפיוט הזה יש את הזכות להיות מושר במלואו מידי שבת בניגוד לרוב פיוטי הבקשות שבהם מדלגים מהבית הראשון לאחרון. הוא מאד מרכזי בבקשות ולכן המנגינה הפשוטה החוזרת על עצמה יוצרת צורך לגוון בין הבתים השונים.

נוכל לשמוע בהקלטה שבכל בית יש סולן אחר ויש לו שני תפקידי סולו. בתפקיד הסולו השני הוא תמיד יעלה לצליל הכי גבוה של הסולם, הצליל השמיני בסולם וירד בהדרגה לצליל הראשון.

אפשר לעשות את הירידה הזו בצורה פשוטה, אך כדי לעשות את זה מעניין ומגוון כל סולן יעשה את זה בצורה קצת שונה. כל סולן ימצא את הסלסול והקישוט האופייני לו אותו כאמור הוא יוצר על המקום ויעשה את הירידה הזו בצורה אחרת, מה שנותן חיות ועניין ללחן ולוקח אותו למחוזות אחרים.

בכל שבת אפשר לשמוע צורות שונות של ירידה בסולם ולכן זה גם מה שמאפשר לנו לשיר בשירת הבקשות החאלבית מידי שבת לשיר את אותם השירים אותם טקסטים ואותם לחנים כיוון שזה אף פעם לא נשמע אותו הדבר.

בנוגע למקאם עצמו, מקאם סבא נחשב למקאם של חשבון נפש, מי שיקשיב לגוון שלו לצבע שנוצר מהמרווחים שבין הצלילים שלו, יכול לשמוע שיש פה משהו קצת נוגה, מתכנס ומתבונן פנימה ובהקשר הזה ניתן לומר שיש פה מתאם מוחלט בין הטקסט למנגינה.

בבית האחרון 'נועם השם לחזות' שהוא כאמור קצת אופטימי יותר, הלחן משתנה נפסקים תפקידי הסולואים ופה מיובאת מנגינה מהמוזיקה הערבית העממית שמולבשת על הבית האחרון אותה שרים כולם יחד בנימה יותר קצבית מה שגורם לפיוט להסתיים בנימה אופטימית ורעננה יותר.

יצוין, שהפיוט 'אודה לא-ל' הוא אחד הפיוטים הראשונים בו נותנים גם לילדים רכים לשיר תפקיד סולו ראשון בשירת הבקשות, מעמד מרגש מאד עבור הילדים האלה, דבר שניתן לשמוע בהקלטה המצורפת.

ההקלטה מתוך פרויקט הקלטת שירי הבקשות של פייטני קהילת ארם צובא חאלב בברוקלין שבניו יורק, שלפני כעשר בערך ישבו והקליטו את כל שירת הבקשות באולפן בלוויי כלי נגינה.

טקסט הפיוט:

אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר        

בְּרָן-יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר

שִׂימוּ לֵב עַל הַנְּשָׁמָה

לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה

וְאוֹרָהּ כְּאוֹר הַחַמָּה

שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר

 

מִכִּסֵּא כָבוֹד חֻצָּבָה

לָגוּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה

לְהַצִילָהּ מִלֶּהָבָה

וּלְהָאִירָהּ לִפְנוֹת בֹּקֶר

 

עוּרוּ נָא כִּי בְכָל לַיְלָה        

נִשְׁמַתְכֶם עוֹלָה לְמַעְלָה

לָתֵת דִּין חֶשְׁבּוֹן מִפְעָלָהּ

לְיוֹצֵר עֶרֶב וָבֹקֶר

 

יִמְצָאוּהָ מְטֻנֶפֶת

בַּעֲוֹנוֹת וּבְתוֹסֶפֶת

כְּמוֹ שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת

תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

 

יִמְצָאוּהָ מְחֻדֶּשֶׁת

(מְקֻדֶשֶׁת) (יִמְצָאָהּ מְקֻשֶׁטֶת)

בְּזָכִיוֹת וּבְתוֹסֶפֶת

בְּמִצְוֹת וּבְתוֹסֶפֶת/בְּטַלִית וְטוֹטֶפֶת

כְּמוֹ כַּלָּה מְקֻשֶׁטֶת

תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

 

הַנֶּאֱמָן בְּפִקְדוֹנוֹ

יַחֲזִירֶנָּה לוֹ כִּרְצוֹנוֹ

אִישׁ לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר

 

מִדַּת רַחֲמִים מְתוּחָה

קוּמוּ כִּי [לֹא] זֹאת הַמְּנוּחָה

שׁוּבוּ כִּי יָדוֹ פְתוּחָה

לְכָל מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר

           

וְשֵׁנָה אַל תֶּאֱהָבוּ

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

לְהַקְדִישׁ לָאֵל אֱהָבוּ

 הָבוּ לַה' הָבוּ

כָּבוֹד וְהָיָה הַבֹּקֶר

             

סָלּוּהָ כְּמוֹ עֲרֵמִים (עֲרוּמִים)

נֶפֶשׁ בְּהֵמוֹת נִרְדָּמִים

 יַעַן לְמִשְׁטַח חֲרָמִים

לְסֵדֶר עוֹלַת הַבֹּקֶר

 

וְהַחֲיוּ הָעֲנִיָּה

יְחִידָה תַמָּה וּנְקִיָּה

 וַאֲשֶר נַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה

אֵיךְ יִזְכֶּה לְאוֹר הַבֹּקֶר

             

נֹעַם ד' לַחֲזוֹת

נִזְכֶּה וּבַשָּׁנָה הַזֹּאת

בִּשְׂמָחוֹת תַּחַת רְגָזוֹת

בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר