אני עצובה ונסערת, בוכה בלי דמעות. ולראשונה, ידיי אינן נעות מעצמן בתגובה מהירה. זה לא חדש לי, ידעתי שזה מה שהוא הרגיש, אבל הוא צדק, לקרוא את זה שחור על גבי מסך זה אחרת. זה צועק, זה מאשים, זה נוגע... קשה לי לחשוב על שינוי, זה לא נראה לי מעשי, אבל גם לא להמשיך ככה. בינתיים אני משתפת אתכם במכתב - ווטסאפ אישי שבעלי שלח לי כי הוא מדבר מלב כל הבעלים אל ליבן של כל הנשים המכורות למסך הקטן (זוגיות)