אאא

בשנות ה40 היה בארה"ב רב צעיר שהגיע אל רבי יוסף יצחק מליובאוויטש בשאלה, "איני יודע איך למלא את תפקידי כרב בצורה נכונה, אם אעיר לאנשים הם יברחו מבית הכנסת ולא יבואו יותר ואם לא אעיר להם אני מתרשל בתפקידי".

אמר לו הרבי, בזמנו היה באירופה, בבתי המרחץ סאונה מיוחדת, (שוויץ באד) סאונה זו היתה בנויה מדרגות ובכל מדרגה שעלו החום היה גבוה יותר, במדרגה הגבוהה ביותר היה שמש בית המרחץ עומד ומכה לאנשים על הגב עם מטאטא מיוחד ואנשים היו מתענגים וצועקים לו עוד, עוד.

אומר הרבי לרב הצעיר "תאר לעצמך אם שמש בית המרחץ היה פוגש אחד האנשים הללו ברחוב, לוקח את המקל ומתחיל להכות אותם, הם הרי היו כועסים מאוד ואולי אפילו מחזירים לו, אם כן למה בבית המרחץ הם נהנים ומקבלים באהבה? התשובה היא שבבית המרחץ הוא מכה אותם רק אחרי שחימם אותם ורומם אותם למעלה ואז הם מוכנים לקבל, כך גם אתה אם אתה רוצה להעיר למישהו תרומם אותו ותחמם אותו ואז מובטח לך שדבריך היוצאים מן הלב ייכנסו ללבו ויתקבלו בברכה.

בפרשתנו אנו קוראים על יעקב, שמגיע לחרן ופוגש קבוצת רועי צאן, עומדים ליד הבאר ונהנים מהפסקה בעבודה, ההפסקה קצת ארוכה מדי לטעמו של יעקב והוא פונה אליהם ואומר "הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו" אתם מועלים בתפקידכם עוד לא נגמר היום ומדוע אתם מבזבזים את הזמן, ננסה לתאר לעצמנו את הסיטואציה של זר שמגיע לעיר וישר נוזף בתושבים על בזבוז הזמן הרי מיד היו התושבים צועקים עליו ואפילו מעיפים אותו מהעיר וכאן אנחנו רואים שהם מתרצים את עצמם ועונים לו יפה? אלא שיש כאן מילת קסם שאיתה יעקב פותח ובזה הוא גורם להם להרגיש שההערה שלו מגיעה ממקום של דאגה ולא ממקום של סתם ביקורת, יעקב פותח את דבריו במילה "אחיי" ובזאת הוא פותח את ליבם וגורם להם להקשיב לו, ואז הוא מתעניין בהם ושואל "מאין אתם" ורק אחר כך מעיר להם וכמובן כך דבריו מתקבלים.


וזה המסר לכל אחד מאיתנו, לכולנו יש הרבה פעמים מה להעיר ולמי להעיר, אם אנחנו באמת רוצים להעיר והמטרה שלנו היא לתקן, לשפר ולייעל, זה צריך להתחיל במחמאה, בחימום, בלרומם את השני ורק אז כשאנחנו נבקר אין ספק שהאדם ירגיש שהדברים יוצאים מהלב ויכנסו לליבו.

יהי רצון שנלמד לרומם ולחמם אחד את השני וכך גם נקבל בברכה כל הערה והארה שנקבל מהזולת וכנאמר "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".