אאא

לטענת התובעת, ב-1982 שכר ממנה הנתבע חנות ברחוב ביאליק בחיפה בשכירות מוגנת למטרת הפעלת "חנות צילום, דברי חשמל, בגדים או נעליים". לפני כשנתיים, כשביקרה בבניין היא נדהמה לגלות כי הנתבע עורך בחנות שיפוץ מסיבי. זמן קצר לאחר מכן גילתה כי הוא השכיר את החנות לשני אנשים המנהלים במקום מסעדה.

לטענתה, דמי השכירות שמקבל הנתבע מהשוכרים, כ-1,500 שקל, מהווים 375% יותר מדמי השכירות אותם הוא משלם לה בפועל (400 שקל). התובעת הוסיפה כי מאז מלחמת לבנון השנייה (אמצע שנת 2006) הנתבע משלם לה על דעת עצמו רק כמחצית מדמי השכירות עליהם סוכם בחוזה.

בנסיבות אלה דרשה התובעת כי הנתבע ושני השוכרים שלו יפנו את הנכס תוך תשלום דמי שימוש ראויים.

הנתבע טען להגנתו כי השכיר את הנכס בידיעת התובעת. לדבריו, היא לא התנגדה למהלך ואף נהגה לסעוד במסעדה בכל פעם שהגיעה לבניין.

הנתבע אישר כי מאז 2006 הוא משלם רק מחצית מדמי השכירות אך טען כי הדבר נעשה בהסכמה בעל פה בינו לבין התובעת בשל שינוי נסיבות באזור עקב עזיבת משרדי הממשלה אשר שימשו לו מקור פרנסה כצלם. לדבריו, השיפוצים בנכס נעשו גם הם בהסכמת התובעת, לאחר שביקש לפתוח במקום מזנון (אשר נסגר עקב קשיים כלכליים).

שוכרי המשנה, שצורפו גם הם כנתבעים, טענו כי היו בטוחים שהתובעת מסכימה לעסקה והדבר גם צוין כתנאי בהסכם השכירות בינם לבין הנתבע.

בניגוד גמור להסכם

השופטת מירב קלמפנר נבון מבית משפט השלום בחיפה קבעה כי מחומר הראיות עולה שהנתבע הסב את הנכס מחנות צילום למסעדה ובכך עשה בו שימוש החורג מהמטרה שלשמה הושכר לו.

עוד לקביעתה, הנתבע לא הביא "בדל ראיה" לכך שהתובעת אישרה לו בעל פה לבצע שינויים בנכס. היא הדגישה כי בכך הפר הנתבע את תנאי השכירות, מה שמבסס עילת פינוי לפי חוק הגנת הדייר.

השופטת כתבה עוד כי הנתבע הודה בתצהירו כי השכיר את הנכס בשכירות משנה ללא ידיעתה ואישורה של התובעת. בכך, הוא פעל בניגוד גמור להוראות הסכם השכירות המוגנת והפיק רווח בלתי הוגן.

בנוסף קבעה השופטת כי העובדה שמזה כ-9 שנים הנתבע משלם לתובעת רק מחצית מדמי השכירות שהוסכמו אינה בבחינת "איחור קל ופעוט" בתשלומים ומצדיקה גם היא את הפינוי.

בסיכומו של דבר קבעה השופטת כי כלפי הנתבע עומדת יותר מעילת פינוי אחת ולכן היא מקבלת את התביעה. השופטת הורתה לנתבע ולשוכרי המשנה לפנות את הנכס לאלתר.

הנתבע חויב לשלם לתובעת את דמי השכירות שלא שילם – 48,594 שקל וכן 5,655 שקל על הרווח שהפיק כתוצאה משכירות המשנה. 

הנתבע חויב בנוסף בהוצאות של 2,000 שקל ובשכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.

  • ב"כ התובעים: עו"ד שמעון צח
  • ב"כ הנתבעים: עו"ד כמאל כמאל, עו"ד פייר הלון

עורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עו"ד עמית אמויאל ממשרד דן עופר ושות' עוסק בדיני מקרקעין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.

**המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.