מנטליות גלותית // אריאלה פישר

ברור שלאחר אלפי שנות גלות, שנים של רדיפות, גזירות, פוגרומים, התבוללות, רסיסי העבר ומנטליות גלותית קיימים חזק בתודעה היהודית. בין התפיסה הכללית הרווחת שעל מנת לשרוד, עלינו לאמץ את נימוסי המקום וחוקות הגויים לבין תפיסת ההסתגרות בגטו, שדגלה בהתבודדות והסתגרות, עד ניתוק מוחלט מהסביבה.

הציונות החילונית, בחתירתה להשיל מעליה כל זכר וסממן גלותי, והקמת מדינה חזקה, עצמאית המכלכלת את עצמה, שמה לעצמה מטרה לייצר סוג של 'יהודי חדש'. המשחררת את היהודי מעול התורה והמצוות. אך מהר מאוד התברר כישלונה ושבכך היא דווקא מנציחה את המנטליות הגלותית. הציונית החילונית היא חיקוי עלוב של הציוויליזציה המערבית על כלל סטיותיה, ללא מערכת ערכים פנימית משלה, ללא אג'נדה וכנות. ולא, פוליטיקלי קורקט אינו ערך. המרדף אחר מדינה "דמוקרטית" היא פאתטית בעיסוקה האובססיבית להפטר מכל סממן יהודי, היסטוריה ומורשת. במילים אחרות, מנטליות גלותית בהתגלמותה, חסרת שורשים והתבוללות חברתית וממשלתית.

בצד השני של המטבע קיימת תופעה חיה ובועטת, גטואיזציה. קבוצות של יהודים, חרדים, משכילים ומוכשרים אשר התיימרו להקים מחדש את הגטו היהודי המבודד פה במדינת ישראל. כשאר הבדלי גטאות מבוססות על הבדלי מנהגים ומקומות יישוב, שהם בעצמם מקורם בגלות. במטרה לשמר את ייחודם וזהותם שנרכשו באלפי שנות גלות, הם דוחים את כל מה שזר. במקום לשמוח ולקחת חלק בבנייה של אומה חזקה ועוצמתית, להאמין ביכולתו לעצב מדינה עם ערכים יהודיים אמיתיים, היא בוחרת להתבדל ועסוקה השכם וערב במלחמות סרק נגד יהודים אחרים. מה שקודם לרבים מהם, הם לא ערכי התורה של טרום גלות, אלא ערכים שנרכשו בגלות, כמו הבדלי עדות, הבדלי כובעים וצבע גרביונים. יתרה מכך בחינה מדוקדקת של המניעים מוצאת שלמעשה מדובר במידות רעות, גאווה שחצנות, אמונה שאחרים הם תת אנוש ואין צורך להתחשב בהם וברגשותיהם, ובאצטלה של שמירת מסורת אבות גלותית, עוברים על איסורי תורה חמורים, הלבנת פנים ושפיכת דמים. וזה אצל אנשים שאמורים להנהיג להדריך ולהורות.

ח"כ אייכלר הזכיר תופעה רבת דורות של אנטישמיים יהודים. משחר קום המדינה ביטויים מחרידים של אנטישמיות נשמעו מהצד הראדיקלי בציונות החילונית. חיים וייצמן התבונן בהמונים היהודיים של פולין, והתמלא ייאוש. ב-1937 הוא כינה אותם "אבק אדם". הציוני הידוע ביותר בפולין (עד עלייתו לארץ, ב-1933), היה יצחק גרינבוים, חבר הפרלמנט הפולני, לימים מראשי ההנהלה הציונית ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל. הוא דיבר במפורש על "המיליון המיותר" של יהודי פולין, אלה הנמצאים מחוץ להישג ידה של המהפכה הציונית, ללא תקווה, ללא תוחלת, ללא תועלת.

אלו ראו ביהודי האורתודוקסי איום על עצם קיומה של המדינה היהודית, אוטואנטישמיות קלאסית.

רבים מהוגי הציונות הגיעו עצמם מתוך השטעטל עצמו בגטו הפולני וידעו את כל השניטים והניואנסים החברתיים, ובחרו להתכחש וליצור יהודי חדש. מה הם ראו ורעדו כל כך מהיהודי החרדי הטיפוסי, מהי הנקודה הפנימית שראו בה איום ממשי על המשך דרכם שלהם?

ניתן אולי לספק כל מיני הסברים ליהודים שהם עצמם שונאי ישראל, ייתכן שזו תופעה פסיכולוגית גרסה המונית של תסמונת שטוקהולם, הזדהות עם אנטישמי העולם כאמצעי להיות מקובלים בעיניי העולם.

הציונות פחדה מהחרדים, שמהווים איום על מדינתם. האם הם טעו? עד כמה הצלחנו להוות אור לגויים, עד כמה הצלחנו במשימתנו להוות מודל לחיקוי לחברה איתנה ומאוחדת, עם אהבת חינם.

התבוננו נא בתופעת שנאת האחים המגיעה אל היהודי החרדי מכיוון היהודי הציוני. איך אפשר לבא ולומר שאין זו מראה גדולה שהוצבה בפנינו. הפן האמיתי הוא מה אנו משדרים כחברה איזה מסר אנו מעבירים שאנו בעצמינו נגועים בשנאה עצמית ובהרס עצמי, שאיננו מסוגלים להכיל את כל מה ששונה.

כשאנו מסננים ערים, שכונות ומוסדות על טהרת הגזע האשכנזי, עם וועדות אכלוס, אפס רצון לקבל את אלו העושים צעדים של מסירות נפש לחזור בתשובה, בקבלה וחיבוק משפחות חד הוריות. כחברה הניזונה מצהובונים, רכילויות, לשון הרע, שיפוטיות, מהם ערכינו?

בפרקי אבות כתוב – את דאטפת אטפוך!!!

עד מתי המגזר החרדי ימשיך לחטוף עוד ועוד, עד כמה הוא יצטרך להמשיך להיאבק על זכויותיו, עד שיבינו ששנוי גישה, פתיחות, אומץ, אמונה בדרך שלו, מקומו בחשבון נפש פנימי עמוק, שיוביל לשינוי אמיתי ויהיה סוף סוף דוגמה תוך הנחלת ערכים אמתיים למדינה, שינוי תודעתי לא גלותי, הם יהוו גאולה אמתית.

אריאלה פישר פעילה חברתית וחברה בעמותת 'נבחרות'