אאא

    פרשת וישב מהווה את 'יריית הפתיחה' בעלילה שתלווה אותנו לאורך הפרשות הבאות, סיפור יוסף ואחיו. ואירועים אלה, מציבים לפתחנו את פָּרָדוֹקְס 'הידיעה והבחירה' במלוא עוזו.

    הבה נעיין בפסוקים הבאים:

    "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ. וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן" (בראשית ל"ז פסוקים י"ג - י"ז)

    הנה הסיכום: יוסף תועה בדרכו אל אחיו, הוא פוגש אדם זר, מנהל אתו דו-שיח, ובסופו, האיש מכוון אותו אליהם. רמב"ן מתקשה - מדוע ראתה התורה לנכון להאריך ולספר על אירוע שנראה לא-משמעותי? מדוע נחוץ לנו המידע הזה?

    לדבריו, יש פה מסר חשוב: "להודיענו עוד, כי "הגזרה אמת - והחריצות שקר! כי זִמֵּן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו - להביאו בידם".

    רצונו לומר, אמנם לאורך כל הפרק המספר על מכירת יוסף לא מוזכר שם ה' - אפילו פעם אחת! מכל מקום, למרות היותו 'נִפְקָד' מן הכתוב, הרי האלוקים 'נוֹכֵחַ' מאוד בפרשה. אחד הביטויים לכך, היא הפגישה המקרית לכאורה בין יוסף לאותו האיש שמוצא אותו בשדה, האיש הזר פונה אל יוסף - מיוזמתו, ושואל אותו: "מַה תְּבַקֵּשׁ?" גם הקורא התמים לא יוכל להתעלם מכך, שאין פה 'צירוף מקרים', אלא יד נַעֲלָמָה מכוונת את יוסף ישירות לאחיו, לְהִזָּרֵק לבור ולְהִמָּכֵר לעבד, כי כך רוצה הבורא - שיִקְרֶה!

    רש"י שופך אור, על התכלית המאורעות המתוארים בפרשה: "וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן - והלא חברון בהר, שנאמר (במדבר י"ג): וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן, אלא מעצה עֲמוּקָּה של אותו צדיק הקבור בחברון - לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (בראשית ט"ו): יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם".

    הנה לנו הסיבה האמיתית: גזרת ה' המסורה לאברהם - בניך עתידים לרדת למצרים. ומעתה, כל הדרכים מובילות למצרים!

    אך זו לא הגזרה היחידה, יש גזרות נוספות העתידים להתקיים, ביניהם - חלומותיו של יוסף שהוא ימלוך על אחיו. וגם כאן נִוָכַח לדעת ש"אֵין חָכְמָה, וְאֵין תְּבוּנָה, וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד השם" (משלי כ"א).

    אמנם, אחי יוסף עושים הכל על מנת שלא יתקיימו חלומותיו של אחיהם, אך "צחוק הגורל", על משקל הכתוב (תהלים ב): "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ", למעשה, דווקא הם - במו ידיהם! מובילים אותו למקום בו הוא עתיד להיעשות מלך עליהם. בלא ידיעתם, משמשים האחים כשליחי ההשגחה העליונה, להמליך את יוסף.

    וכן כתב רש"י (פסוק כ): "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו - הם אומרים: נַהַרְגֵהוּ, ורוח הקודש אומרת: וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, נראה דבר מי יקוּם - או שלכם או שלי?"

    במדרש תנחומא בפרשתנו (סימן ד) מחדד: "זהו שאמר הכתוב: לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹקִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם (תהלים ס"ו), אמר רבי יהושע בן קרחה: אף הנוראות שאתה מביא עלינו - בעלילה אתה מביאן.

    משל למה הדבר דומה - למי שמבקש לגרש את אשתו, כתב גט, נכנס לביתו והגט בידו מבקש עלילה ליתנו לה, אמר לה: מזגו לי את הכוס שאשתה, מזגה לו, כיון שנטל הכוס מידה אמר לה: הרי זה גיטך, אמרה לו: מה פשעי? אמר לה צאי מביתי- שמזגת לי כוס פּשׁוּר! אמרה לו: כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פּשׁוּר? שכתבת הגט והביאתו בידך".

    כך אמר לו אדם הראשון לקב"ה: הרי עוד קודם בריאת העולם - כתבת את התורה, ובה כתוב: "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר י"ט). אם כן, מראש התקנת מוות לבריות, ומדוע אתה תולה בי - שהבאתי מיתה לעולם, על ידי חטא עץ הדעת?!

    על אותו משקל, אומר המדרש:"היה הקב"ה מבקש לקיים גזרת 'יָדֹעַ תֵּדַע'. והביא עלילה לכל דברים אלו, כדי שיאהב יעקב את יוסף, וישנאוהו אחיו, וימכרו אותו לישמעאלים, ויורידוהו למצרים, וישמע יעקב שיוסף חי במצרים וירד עם השבטים, וישתעבדו שם". והמסקנה: "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה (בראשית ל"ט) - אל תקרי 'הוּרַד' אלא 'הוֹרִיד' את אביו והשבטים למצרים".

    נמצאנו למדים, מעשי האדם ידועים ומתוּזְמַנִים מראש. אך עובדה זו מעוררת תהיה: אם אכן 'הַכֹּל צָפוּי' (אבות ג), כיצד זה ש'הָרְשׁוּת נְתוּנָה'? אם כולם מוּבָלִים על ידי האלוקים, איזה משקל יש לבחירה החופשית, ומדוע האדם אחראי לפעולותיו?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

    שאלה זו, כבר שאלו גאוני עולם. די לנו אם נעמוד על דברי הרמב"ם (שמנה פרקים - פרק ח), שתהה על העונשים שהשית ה' על מצרים, הרי ה' ציוה אותם להתעלל ביהודים במה שאמר לאברהם (בראשית ט"ו): "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", אם כן "הלא תראה שגזר על המצרים שיחמסו זרע אברהם, ולמה ענשם?"

    ותשובתו: "שזה העניין דומה כאילו אמר השם יתברך שהנולדים לעתיד יהיה מהם מורד ועובד, חסיד ורע, וזה אמתי, ולא מפני זה המאמר התחייב פלוני (זה) הרע להיות רע על כל פנים, ולא פלוני (זה) הצדיק להיות צדיק על כל פנים, אבל כל מי שיהיה מהם רע - יהיה בבחירתו, ואילו היה רוצה להיות צדיק - היה יכול, ואין מונע לו. וכן כל צדיק וצדיק אילו היה רוצה להיות רע לא היה מונע לו מזה, כי הדברים שאמר הקב"ה לא אמרם על איש ידוע, עד שיאמר כבר נגזר עליו, ואמנם באו הדברים בכלל ונשאר כל איש ואיש בבחירתו בעיקר יצירתו. וכן כל איש ואיש מן המצרים אשר חמסו והונו אותם היה בבחירתו שלא יחמסם אילו היה רוצה, כי לא נגזר על האיש בפרט שיחמסם".

    אם הבינונו נכון את דבריו, נדמה את האירועים ל'מַחֲזֶה' של הצגה, שבה יש דמויות של רעים וטובים, וכל 'שחקן' משוחרר לבחור לעצמו את התפקיד שלו, דמות של האיש הטוב או האיש הרע, וממילא, כל אחד ייבחן על פי בחירתו.

    אף על פי שהאלוקים מתכנן את האירועים, הרי זה מבחינה כללית, האדם הפרטי בוחר איזה חלק הוא עצמו ייטול בתכנית הזו, טוב או רע, רשע או צדיק.