ראש הממשלה שלנו גילה השבוע רגישות יוצאת דופן כלפי תושבי עמונה. וכך אמר האיש הרגיש עד מאוד: "אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי בחירות 99 סילקו אותנו מהמעון הרשמי, נאלצנו לעבור למלון שרתון פלאז'ה"...
כה אמר האדם שבדרך כלל לא מרגיש את רחשי העם, אבל במקרה של תושבי עמונה יצא מגדרו. דמעות נקוו בזווית עיניו כששמע על צו הגירוש לתושבי עמונה. הוא הפגין השתתפות והזדהות בצערם הרב. באותו הרגע החלטתי, שזה האיש שאני רוצה שיוביל את המדינה, לאורך שנים רבות.
עד כדי כך, שריחמתי על האמריקאים שלא זכו לכזה ראש ממשלה אציל, רחום וחנון. שקלתי בדעתי לפנות לממשל בוושינגטון ולהציע להם עסקת חליפין: קחו את ביבי, והבו לנו את דונלד טראמפ - שיזכו גם הם לרגישות שלו, במדינה הידועה במהגרים הרבים בה ממקום למקום הזקוקים למנוח לראשם.
הנס כריסטיאן אנדרסן, סופר דני ידוע שכתב הרבה אגדות עם, מספר על נסיך שכשהציעו לו שידוך, את אחת הנסיכות באותו הזמן, רצה לדעת האם בעורקיה זורם דם כחול, עם גנטיקה מלכותית משובחת. לשם כך ביקש מאמו לשים גרגר אפונה מתחת ל-20 המזרונים עליה ישנה, ולבדוק האם הנסיכה המיועדת תצליח להירדם. בבוקר שאלה אותה ה"שוויגער"/המלכה: "כלתי לעתיד, איך עבר עלייך הלילה?". ענתה הנסיכה האצילית: "לא נרדמתי כל הלילה, הרגשתי איזו שהיא בליטה של גרגר מתחת למזרונים, ומרוב שהיא בלטה, נוצרה לי חבורה בגב". חייכה המלכה מאושר, על הכלה הנאה והחסודה לו זכה בנה הנסיך מדנמרק.
כנראה שגם בעורקו של ראש ממשלתנו זורם דם כחול, עם גנטיקה מלכותית משובחת, לפי הרגישות האחרונה שהוא גילה כלפי תושבי עמונה. כי גם הוא המסכן כשסולק מה"מעון", נאלץ לישון בסוויטה הנשיאותית של מלון שרתון פלאז'ה.
אתם יודעים קוראים יקרים כמה זה קשה; כמה לילות ללא שינה עברו עליו עד שהווילה בקיסריה היתה מוכנה לקלוט את 'ביבי מלך ישראל'? תוך כדי חוסר השינה ובעיניים טרוטות, הוא עוד המשיך לנהל את המדינה, להזמין צוללות מגרמניה, ולעזור לשרה ללכת כל יום למכולת השכונתית כדי להחזיר את הבקבוקים הריקים למחזורית.
אדם רגיל ניכר בכוסו, כיסו וכעסו. אבל ראש ממשלתנו, נסיך מבטן ומלידה, ניכר במעונו, מיטתו ורגישותו. לא סתם אזרחי מדינת ישראל בחרו בו פעם אחר פעם. כנראה שהאיש הזה ניחן במידות תרומיות, שאף אחד מתושבי עמונה לא ניחן בהם. מה שרואים ממעונו של ראש הממשלה, לא רואים בעמונה.
"בנימין - אשר בך אתפאר".