אאא

הפיוט 'יסד בסודו' התחום בין שתי פתיחות מרכזיות בבקשות "הללויה אודה ה בכל לבב..'" ו "שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים.." הינו אחד מאבני היסוד בסדר הבקשות וללא ספק מהפופולאריים והאהובים שבהם. הוא כמעט היחידי בפיוטי הבקשות שעשה את דרכו אל מחוץ למסגרת 'שירת הבקשות' וזוכה להיות מבוצע בליווי תזמורתי באירועי שירה שלא במסגרת הבקשות כגון מופעי פיוט וכדו'. גם בקרב ציבורים רחבים שאינם נמנים על באי הבקשות הקבועים נחשב 'יסד בסודו' לפיוט בסיסי במסורת המזרחית ורבים מסוגלים לשיר אותו במלואו ועושים כך בהזדמנויות שונות, בין השאר, סביב שולחן השבת וכיו"ב

תוכן הפיוט עמוק, הוא מבוסס על יסודות הקבלה ובהתאם לכך גם כתוב בשפה גבוהה ומליצית.

בניגוד לאופי הטקסט נדמה כי הלחן הינו דווקא בעל גוון עממי, אם כי, בדרכו שלו, מצליח להעביר את משמעותו הכללית של הטקסט, הבאה להביע את גדולתו, עוצמתו ויכולותיו של הקב"ה אשר 'אמר והיה העולם' כפי שנחתמים כל בתי הפיוט.

יחסית לשאר לחני הבקשות זה של 'יסד בסודו' נחשב למפותח יחסית. מפותחות זו מתבטאת בעיקר בכך כי לרוב בתי הפיוט מנגינה שונה וייחודית להם. המנגינות השונות מצטרפות  יחד ללחן אחד ארוך ומגוון מאד מבחינה מלודית.

היחס אל 'יסד בסודו' הינו כאל יחידה עצמאית. הוא מכיל בתוכו את כל המרכיבים הקיימים ברצפי בקשות המורכבים ממספר פיוטים, ועל-כן מתפקד למעשה כמעין "רצף" על אף יחידיותו. זה אולי גם מה שמסביר את שיבוצו כפיוט יחיד בין שתי פתיחות ארוכות יחסית, שכן, אורך הלחן ומבנהו העשיר יוצרים תחושת אורך זמן משמעותית המתקבלת בד"כ  ע"י שירת מספר פיוטים ברצף.

הלחן לפיוט הולך ומתפתח בהדרגה במעלות הסולם המוסיקאלי. כל אחד מן הבתים נשען על הבית שלפניו ובהכרח גם מוביל לזה שאחריו. על מנת לחוות את הלחן במלואו אם-כן יש לשיר את כל בתיו. מסיבה זו בין השאר זוכה פיוט זה להימנות עם קבוצה די מצומצמת בפיוטי הבקשות אותם שרים במלואם מדי שבת.

יש לציין כי מפותחותו של הלחן והעושר המלודי שהוא מציג אינם מעידים דווקא על רמת מורכבות מיוחדת. מתוך כך גם לא נדרשות מיומנויות מוסיקאליות ווקאליות גבוהות על מנת לשמש בו כסולן. המפותחות במקרה זה מתבטאת במלודיה עשירה ומגוונת, המורכבת מהרבה חלקים שונים, אך פשוטים-יחסית לביצוע.

כפי שנשמע בהקלטה המצורפת השירה ברוב בתי הפיוט (למעט השניים הראשונים והאחרון) מתבצעת באופן של 'שירת-מענה' דיאלוג בין סולן לקבוצה. פשטותם של החלקים השונים בלחן ומספר בתיו הרב יחסית מאפשרים לשלב בביצועו משתתפים רבים, כאשר רובם ככולם הינם חברי הקבוצות ולאו דווקא נמנים עם שורת הסולנים המובילים. אחת המשימות המוטלות על ראשי הקבוצות היא לאפשר לכמה שיותר משתתפים לקחת חלק בתפקידי הסולו ובכך לבוא לידי ביטוי אישי. 'יסד בסודו' הוא בהחלט אחד הפיוטים המשרתים מטרה זו באופן מיטבי.

לשני הבתים הראשונים בפיוט מלודיה זהה והם מבוצעים בשירה קבוצתית. שני הבתים הבאים גם הם בעלי מלודיה זהה אך מבוצעים באופן של שירת-מענה. מנגינתם של כל הארבעה נינוחה-יחסית ומסתיימת ברוגע בתחתית הסולם.

למן הבית החמישי "ברא בחכמה.." והלאה יושר כל בית במנגינה שונה, למעט הבית האחרון המושר במנגינת שני הבתים הראשונים. במהלך השירה ניתן לחוש בנקל את ההיגיון הרגשי-המוסיקאלי העומד מאחורי סדר החלקים השונים בלחן. המתח נבנה בהדרגה החל מפסקת הסולו הראשונה "סומך וסועד.." ומתפתח בהדרגה עד לשיאו בבית שלפני האחרון "רם הוא ונעלה..'' המתח נובע בין השאר מגובה הצלילים אליהם מתפתחת בהדרגה המנגינה, מה שגם מגביר את עוצמת הקולות ואת המאמץ הווקאלי לו נדרשים השרים.

בבית האחרון כאמור מתבצעת חזרה למנגינת שני הבתים ראשונים ובכך נפתר המתח ומתקבלת תחושה של סגירת מעגל.

ב'יסד בסודו' אנו נתקלים, לראשונה בסדר הבקשות, בתופעה המתקיימת במספר מצומצם של פיוטים והיא השימוש בלחנים חיצוניים ללחני הבקשות. הבתים "השב שבותי.." ו "רם הוא ונעלה.." מושרים בשני לחנים חביבים ומוכרים השאולים מהמוסיקה הערבית-עממית (לשני הלחנים קיימים פיוטים שנכתבו על-פי מנגינתם "בואי ברינה" ו"נעימה לי עירך" הם מופיעים בספרי הפיוטים מחוץ לקובץ הבקשות ומושרים באירועי שמחה שונים). עם השנים התקבע השימוש בלחנים אלו ב'יסד בסודו' והם הפכו חלק אינטגראלי בביצוע הפיוט.

כל זאת יחד יכול להסביר את חיבת הקהל אל הפיוט וכן את היחס המיוחד לו הוא זוכה במסגרת שירת הבקשות ואף מחוצה לה.

'הדרבי הקדוש'

שתי שבתות לאורך עונת הבקשות נחשבות למיוחדות וחגיגיות במיוחד - שבת-חנוכה ושבת-שירה.

בשבתות אלו נהוג להזמין פייטנים אורחים, כאלו שלא נוכחים לאורך העונה כולה, מה שתורם להגדלה משמעותית של מספר המשתתפים. אווירה זו משפיעה באופן ישיר על אופי השירה ועל המתח הכללי האופף אותה ממילא.

השירה בשבתות אלו חגיגית יותר. הפייטנים ישתדלו להביא את יכולותיהם למיצוי מקסימלי בתפקידי הסולו השונים ובעיקר בקטעי האלתור ה'פתיחות' שם החופש להבעה עצמית הוא כמעט מוחלט. בהתאם לכך עולה גם ההתרגשות בקרב קהל המשתתפים והוא מצידו משיב לפייטנים בשירת-מענה עוצמתית במיוחד.

אחד המנהגים המיוחדים אשר התקיים בירושלים בימים עברו היה אירוח הדדי של בתי כנסת אלה את אלה לשירת בקשות משותפת. במשך עשרות שנים נהוג היה כי בשבת-חנוכה היו בני שכונת נחלאות מתארחים בבית הכנסת 'מוסיוף' שבשכונת הבוכרים ואילו בשבת-שירה היו הבוכרים צועדים באישון לילה לביקור גומלין בבית כנסת 'האורפלים' שבנחלאות. ההתרגשות סביב שבתות האירוח הייתה גדולה מאד. היא החלה כבר במהלך השבוע עם פרסום מודעות החוצות המבשרות על האירוע ובהן, בין השאר, שמות הפייטנים האורחים המכבדים את אותו בנוכחותם. הגבאים היו עומלים על הכנת בתי הכנסת לקליטתו של הקהל העצום וכן דואגים לכיבוד הולם לאורחים. הבוכרים היו מחלקים סופגניות בחנוכה והאורפלים היו גומלים להם בפירות יבשים בשבת-שירה (הקרובה לט"ו בשבט). לצורך העצמת החוויה החגיגית דאגו הגבאים לכלול בכיבוד גם שתיה חריפה זאת בניגוד לשבתות מן המניין בהן הייתה מוגשת רק שתיה חמה.

לצד הפייטנים מובילי הקבוצות האחראים על הביצוע המוסיקאלי ישבו  רבני השכונות האחראים לצד הרוחני של האירוע - הרב רחמים לוי ז"ל רב שכונת נחלאות והרב נעים אליהו ז"ל רב בית הכנסת מוסיוף - שנשאו דרשות חגיגיות בנושאי השבת ובשבח מנהג שירת הבקשות.

הרב רחמים לוי ז"ל הוא שתבע בדרשותיו את המונח "הדרבי הקדוש" זאת, ברמיזה ואולי בהתרסה כלפי ה'דרבי הלא-קדוש' המתרחש כמה שעות לאחר מכן במגרשי הכדורגל ושאליו עשויים היו להגיע גם כאלו שנכחו בשירת הבקשות. יש לזכור כי בשנים עברו חלק לא מבוטל מבאי הבקשות לא נמנו דווקא על ציבור שומרי המצוות באדיקות. בדרשותיהם ניסו הרבנים לקרוא להם בדרכי נעם להתחזק ביראת שמים, לוותר על משחקי הספורט בשבת ולפקוד את בתי הכנסת גם בזמני התפילות ושיעורי התורה ולא רק לשירת הבקשות.

מעניין לציין בהקשר זה כי חלק מפייטני הדור הקודם עשו את דרכם בתשובה דרך שירת הבקשות (חלקם שחקני כדורגל בעצמם). הם הגיעו בגלל המוסיקה, התגלו כבעלי יכולות בשירה, עם הזמן הפכו חלקם אף למובילי קבוצות ובמקביל גם החלו לשמור מצוות.

המונח הייחודי שנטבע אי אז בשנות השבעים נשתמר לו בתודעה לאורך השנים וגם כיום, כאשר מתקיים איחוד בין בתי כנסת לשירת בקשות משותפת, נוכל למצוא בראשי מודעות החוצות את הכותרות המבשרות על הגעתו של "הדרבי הקדוש"

הביצוע המצורף מתוך פרויקט הקלטת שירת הבקשות אשר בוצע בבית הכנסת הספרדי בהר ציון בירושלים ע"י המרכז לחקר המוסיקה היהודית של האוניברסיטה העברית לפני כעשור .בפרויקט זה הוקלטה במשך מספר חודשים שירת הבקשות במלואה והיא כוללת את שירת הפיוטים בשלמותם וללא דילוגים, מה שמפאת קוצר הזמן לא מתאפשר בשבתות. ההקלטות הונצחו על גבי סדרה של שישה תקליטורים הנקראת בשם 'שחר אעיר מתנומות'

על השירה לאורך כל הפרויקט ניצח החזן הירושלמי הוותיק אברהם כספי ז"ל שהשנה הלך לעולמו.

ת.נ.צ.ב.ה

יסד בסודו – מיוחס לר' יוסף קארו

יָסַד בְּסוֹדוֹ בּוֹרֵא לְבִנְיָן       צִוָּה לְעָמְדוֹ עַל מֵי וּמַעְיָן

כִּי הוּא לְבַדּוֹ עֹצֶם הָעִנְיָן     הִמְצִיא בְּחַסְדּוֹ מִקְנֶה וְקִנְיָן

הִתְחִיל וְגָמַר קָרָא לְכֻלָּם     בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם

 

וָוֵי עַמּוּדִים עוֹמְדִים עֲבָדָיו   קַלִּים כְּבֵדִים תְּלוּיִים בְּיָדָיו

כֻּלָּם צְמוּדִים סוֹגְדִים לְנֶגְדָּיו נַפְשׁוֹת יְחִידִים בָּאוּ בְּסוֹדָיו

לִבִּי חֳמַרְמַר לֵידַע גְּבוּלָם    בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם

 

סוֹמֵךְ וְסוֹעֵד לַנֶּחֱלָשִׁים       דַּיָּן וְהוּא עֵד עַל כָּל אֲנָשִׁים

יוֹדֵעַ וָעֵד דַּעַת קְדוֹשִׁים       שַׁבָּת וּמוֹעֵד נָתַן לָאִישִׁים

סַנְסַנֵּי תָמָר צָמְחוּ מְשֻׁלָּם     בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם

 

פִּלְאֵי פְלָאוֹת כָּל נוֹרְאוֹתָיו  רֻבֵּי רְבָבוֹת הֵם צִבְאוֹתָיו

דַּרְכֵי נְעִימוֹת כָּל אָרְחוֹתָיו   אוֹר הַמְּאוֹרוֹת עִם אִמְרוֹתָיו

אֵין קֵץ מַאֲמָר עַל אוֹר הַנֶּעְלָם בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם

 

בָּרָא בְּחָכְמָה אֵשׁ וּמַיִם       תּוֹלֶה אֲדָמָה תּוֹךְ שָׁמַיִם

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

אֲוִיר וְחַמָּה בֵּין מַחֲנַיִם        נוֹתֵן נְשָׁמָה עַל אָבְנַיִם

שִׁכֵּן וְשָׁמַר מִלֶּכֶד רַגְלָם      בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם

 

נוֹרָא עֲלִילָה בָּרוּךְ כְּבוֹדוֹ    עִלַּת הָעִלָּה עֶלְיוֹן לְבַדּוֹ

חוֹזְרִים חָלִילָה גַּלְגַּלֵּי סוֹדוֹ  בִּקֵּשׁ מְחִילָה עַבְדּוֹ מֵחַסְדּוֹ

מִפַּחְדּוֹ סָמַר גּוּפֵי כְלָלָם      בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם

 

הָשֵׁב שְׁבוּתִי תֵּן לִי בָּעוּתִי    קַבֵּל צְלוֹתִי אִשֵּׁי עֲדָתִי

כּוֹסִי מְנָתִי דִּינִי וְדָתִי          זֹאת נַחֲלָתִי עַל אַדְמָתִי

אַל יָשׁוּב הַדַּךְ נֶחְפָּר וְנִכְלָם  בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם