כבוד אחרון: מאות השתתפו בצהריים (שני) בהלוויתו של השר לשעבר, פרופ' יעקב נאמן ז"ל בבית הכנסת 'היכל שלמה', שהלך אמש לעולמו לאחר שאושפז לאחרונה בשל מחלה ממנה סבל.
הנשיא ראובן ריבלין היה ראשון הסופדים ואמר בדבריו כי "יעקב ידיד נפשי. איש החוכמה והתבונה, העצה והתושיה. דלתך היתה פתוחה לשועי עולם ודלי העם. אחד יחיד ומיוחד. כששמעו במאה שערים על לכתך אמרו שהלך לעולמו פרופסור אבל תלמיד חכם".
ריבלין הוסיף בהספדו: "הדסה יקרה משפחת נאמן שיעקב כה אהב, כגדולתו של יעקב, יעקב ישראל, כן גודלו של החלל, הלב מתגעגע לאדם נדיר שבנה ויצר וחיבר ארץ ושמיים, תורה ועבודה, חסד ומשפט. אמר רבי יוחנן: "יעקב אבינו לא מת" ושואל התלמוד הבבלי והרי מקרא מפורש הוא שמת יעקב, ונספד, ונקבר.
"ועונה התלמוד הבבלי: 'מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים'. אחי הגדול, אחינו הגדול, יעקב ישראל, אתה הולך לעולמך אבל מפעלותיך ועשייתך, הגדולים עד מאוד, חיים עד מאוד. המקום ינחם אתכם ולוואי והרוח הגדולה של יעקב תהיה נר לרגלי הדורות הבאים" סיים הנשיא.
הראשל"צ ורבה של ירושלים הגאון רבי שלמה משה עמאר, שנאמן היה משתתף בשיעוריו השבועיים, ספד לו: "מאוד קשה לעמוד ולהספיד איש גדול, איש ענק ורב פעלים. ונסתלק לעולמו בין 'וישב יעקב ל'ויחי יעקב'. ביום השמיני של חנוכה.
"מה הוא לא עשה בכדי להרבות תורה, לקרב ליהדות, בכדי לגלות את הקץ, הוא ראה בזה תחילת הגאולה. רבי יעקב ישראל המנוח היה בו חכמה נפלאה ובעל ישוב הדעת, בעל מתינות וסבלנות מיוחדת, ורגש. רגש מיוחד, רגש עמוק שממלא את הישוב שלו, ואת כל זה הוא ניתב בנתיבותיה של התורה הקדושה.
"עד המקום הזה", הוסיף הגר"ש עמאר, "בימי שלישי כשהיה בא, היינו לומדים בשיעור ביחד, ותמיד בצניעות ובענווה, ראו את אהבת התורה האמיתית שהייתה לו. תמיד היה מספר שבחופש היה הולך עם הבנים לישיבות. הזמנים שאנשים בחרו לבילויים הוא בחר אותם בישיבות. זו הייתה משאת נפשו, הוא ידע כי מעל לכל החכמה והתבונה - התורה היא המוליכה את הכל".
הרב הוסיף בהספדו: "הוא חיזק בכל מקום שהיה יכול לחזק את אוהלי התורה, רבי יעקב היה איש של משפחה שכולו מסור ומבוסס ומושרש עם המשפחה בכל נפשו. איש של כלל ישראל.
"בכל מקום שהלכתי, גם במקומות רחוקים בעולם, תמיד הזכירו אותו בשבח גדול, בכל מיני עניינים שהתעסק בהם, תמיד מצאו בו עצה וחכמה, תמיד נהנו ממנו, כל מי שדיבר או היה צריך עצה, ידעו מה הכתובת".
הגאון רבי ישראל מאיר לאו, רבה של תל אביב, ספד: "לפני מספר שבועות כשהגעתי ליעקב נאמן ב'שערי צדק', הוא למד עם הנכדים, בבית חולים לומד אתם תורה, עם נכדים ונכדות, הוא מדבר אליהם ומקשיב להם. זעקנו עולמות לרפואתו, אבל הגזירה נגזרה. הוא היה רגיש בצורה בלתי רגילה, פגיע".
"היה לו מתן בסתר, אפילו הדסה לא ידעה הכל, מתן בסתר אמיתי צריך ללמוד מיעקב, איש לא ידע, משהו בלתי רגיל, וזה לצד החכמה והרגש. הוא היה קשוב לסבל של אחרים".
רבה של מגדל העמק הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן ספד: "קשה מאוד להביע בכמה מילים את הקשר הנפשי שהיה מסביב לחסד ורחמים לנו עם רבי יעקב. רק הקדוש ברוך הוא יודע כמה מסרת את עצמך ללמוד תורה, בכל מצב ובכל תפקיד מצאת שעות - לפנות בוקר או בלילה ובטיסות - בכדי ללמוד עוד דף גמרא. לא לוותר יום אחד על דף יומי, משנה והלכות ולשון הרע. היה אצלו על השולחן 'שמירת הלשון'. הוא אמר לי לא פעם 'אני לא מסתכל בעיתון, לא רוצה לשמוע לשון הרע'.
"הוא ניצל את הכישרונות שלו בחכמה לכולם. לגדולים ולקטנים. הוא וויתר ללכת במרחקים בכדי להתפלל במניין, בארץ ובחו"ל. כל ערב ראש חודש היה נוסע עם אחי יעקב לחברון. נוסעים למערת המכפלה. וגמילות חסדים - אני צריך כמה שעות כאן בכדי לספר בדברים שהוא לא רצה שיספרו, כמה הוא היה מסור לנזקקים ושבורי לב, לכל אחד ואחד".
יעל נאמן, בתו, ספדה לו: "אבא, סוף סוף אתה נח, בשלווה ורוגע. כך כך הרבה הספקת, הספקת לגדל שישה ילדים ו-32 נכדים. כן, גם את הנכדים אתה גידלת. ללמוד תורה וגמרא עם הנכדים, לכל מצאת זמן, אבא. היה לך חשוב להזמין כמה שיותר בזמן שהקב"ה נתן לך בעולם הזה".
יעל סיפרה על הצוואה של אביה: "הספקת להעביר לנו את הצוואה לדבוק בדרך התורה ולהיות מאוחדים".
הבת הוסיפה וספדה: "הספקנו להדליק אתך נרות חנוכה ערב ערב, בהתרגשות גדולה ובשירה, הספקנו להיפרד ממך ולומר לך כמה אנחנו אוהבים אותך ולקבל בחזרה אהבה. היה חשוב לך להניח תפילין כל יום, עד יומך האחרון, ולברך כל פעם שקרבנו לך את כוס המים לפה".
