בעיצומה של סערת הרוחות בעניינו של "החייל היורה", מתוך ניסיון להפריד בין תחושות ובין עובדות מוצקות ולאחר עיון קל בהכרעת הדין בעניינו, עולים הדברים הבאים.
האווירה הציבורית סביב גל הטרור בשנה שעברה, שאף נתמכה באמירות של בכירים במערכת הביטחון כדוגמת השרים לבטחון פנים אהרונוביץ וארדן הייתה חד משמעית "מחבל טוב הוא מחבל מת" תוך שהם מביעים תמיכה מפורשת בחיסול המחבל כצעד ענישתי לכאורה, מבלי להסתפק בנטרולו.
ברור כי אלו לא היוו הנחיות ברורות אלא מעין המלצה לנתקלים באירוע טרור.
להוציא את הרמטכ"ל אייזנקוט שדיבר מפורשות על הצורך להימנע מלפרק מחסניות על ילדות בנות ארבע עשרה, כלשונו, אף אישיות ציבורית לא סייגה את הדברים. וברור כי רוח המפקד הייתה כי היתקלות עם מחבלים מוטב שתגמר במותם המוחלט.
רישיון להרוג
אזריה, שככל הנראה איננו מגיע מרקע משפחתי וסביבתי של מתנדבי בצלם, כמו רוב אזרחי המדינה, קלט לתוכו את המסר הברור, וישם אותו הלכה למעשה, גם אם באיחור קל של כמה דקות, שבניגוד לעולה מהכרעת הדין, הנו חסר משמעות שכן המדובר בזירה חמה ופעילה שמימד הזמן בה שונה בתכלית, מציר הזמן הנורמטיבי שבו עשר דקות הן פרק זמן לחשיבה מסודרת.
אין ספק שאלאור איננו מתכוון לירות בגופה, הוא מתכוון להרוג.
אין ספק כי אילו היה אזרח ולא חייל, לא היה נפתח הליך פלילי כלפיו.
אין ספק שבמעשה הירי היו מעורבים שיקולי נקמה.
גם טענתו על הקריאות סביבו לגבי מסוכנותו של המחבל צריכות להתקבל בזהירות המתבקשת, ברור כי רמת הסיכון שחשו בסביבת המחבל לא הייתה הגבוהה ביותר, והיריות שירה היו קרוב למדי ניטרול של סכנה פוטנציאלית, יותר מאשר סכנת חיים ודאית.
הימור מסוכן
לעומת זאת לחיצות הידיים עם האזרחים לאחר הירי, אינן מעידות בהכרח על תכנון מחושב של ירי במחבל מנוטרל כפי שניסו להדביק להן, הן מעידות יותר על השמחה שבהשלמת המשימה בנטרול המוחלט של הסכנה.
אין ספק כי אילו היה יורה במחבל בזמן שאין שום מקום להניח כי הוא מהווה סכנה כגון לאחר בידוק או איזוק של המחבל, היה מקום להחמיר עמו.
אין ספק כי גם ללא חיסולו המיידי של המחבל הוא לא היה שורד את הפגיעה הראשונית.
אין ספק כי אלאור אינו גיבור ישראל, אלא בחור צעיר חסר ניסיון, וחסר מזל. (ע"ע מצלמה)
הניסיון המנומק והארוך של השופטים במשפטו לשפוט את מעשיו מתוך לשכתם הממוזגת והנינוחה היה חסר סיכוי מלכתחילה.
העובדות היבשות אמנם מעידות על ירי על מנת להרוג לעבר מחבל מנוטרל, אך כאמור זהו חלק קטן מאוד מהתמונה המלאה, ובהתחשב בכך שאת תוצאות האירוע -כלומר מותו של המחבל- לא יזם אלאור כאמור, אלא הפגיעה הראשונית. וכן לא הוכח מעל לכל ספק שאלאור היה יורה בו גם לו היה מנוטרל בוודאות מוחלטת.
ניתן היה להרשיע את אלאור בהפרת נהלי הפתיחה באש, אך לא בהריגה. אזריה פשוט הימר שככל הנראה מעשהו יתקבל בהבנה לנוכח הנסיבות המקלות, הימור מסוכן ושגוי.
מלחמת הערכים
אז למה ההיגיון הפשוט הזה לא חילחל להכרעת הדין?
כי אנחנו בעיצומה של מלחמת הערכים, בין ערך קדושת חיי אדם וכיבוד נהלים באשר הם. ובין הערך הבא להורגך השכם להורגו.
במלחמה הזו אלאור נפל קורבן על מזבח קדושת הנוהל.
הכרעת הדין הינה קרה ואובייקטיבית משל היה מדובר בפושע שביצע את המעשה לאחר שקרא את הכרעת הדין ולאחר חשיבה מדוקדקת.
רוב אזרחי המדינה מזדהים כאמור עם ההיגיון הפשוט, אבל בבית המשפט בחרו להתעלם ממנו ולהתמקד בעובדות.
זה מקרה שיפוטי קלאסי, שבו בניגוד למקובל נדרש להפעיל גם מנגנונים רגשיים ולא רק הגיוניים.
אובדן אמון
בניגוד למצפים למחיאות כפיים מידידינו ברחבי העולם, כאן בבית פנימה, הכרעת הדין מחלישה את מדינת ישראל, כי היא מתקבלת כאקט של חולשה, חוץ מאיתנו ועוד כמה יפי נפש ברחבי העולם, זר לא יבין את סוד ההלקאה העצמית ונדיבות לבנו בכל הנוגע לטיפול באויבים ומרצחים שונים.
צה"ל כצבא, מוכרח להיות מוסרי, אך מוסריות אינה כרוכה בהכרח בהיצמדות מטופשת לנהלים חשובים ככל שיהיו.
המוסר הצה"לי בא לידי ביטוי, בביטול "נוהל שכן" ביטול "נוהל חניבעל" ובקיום נוהל "הקש בגג".
מוסריות כדוגמת זו שנקבעה היום בבית המשפט, מפלגת את העם וגורמת לאובדן אמון בכושר השיפוט של הצבא בכלל ומנהיגיו בפרט, חוסר אמון מסוג זה הוא בדיוק מדינת קורי העכביש שזיהה מנהיג חיזבאללה נסראללה בישראל, כביטויו המפורסם.
הסדק הקל הזה אם לא יסתם במהירות עלול לדרדר -גם אם באיטיות- את כל הספינה אל המצולות.
בקיצור, ממנהיגי המדינה נדרשת פעולה מהירה להסחת דעתו של העם מן הביזיון שהתרחש, תסמכו עליהם הם יאלתרו משהו.