אאא

הפתיחה "שיר המעלות לדוד" המופיע מיד לאחר ''יסד בסודו'' בו עסקנו בשבוע שעבר מובילה לרצף המונה שמונה פיוטים, הרצף הארוך ביותר בסדר עד כה.

אפשר לומר כי בנקודה זו מתקיימת איזושהי התעוררות באווירה הכללית בשירת הבקשות. לאחר פיוטי השחר אשר מהווים את הנתח העיקרי בסדר הבקשות עד כאן, מתחילה כאן סדרה אשר למעשה תאפיין את רוב הפיוטים מעתה ואילך והיא זו של פיוטי היום - יום השבת. עם המעבר מהשחר ליום –תרתי משמע- מתארכים הרצפים, מתמעטות הפתיחות וניתן לומר כי הסתיים שלב ההתעוררות ומכאן נכנסת השירה להילוך גבוה יותר. הפיוטים ברצף הינם בעלי מכנה משותף הן בפן הטקסטואלי – פיוטי שבת- והן בזה המוסיקאלי – כולם במקאמים ביאת או סאבא ובחלקם אף משתלבים שני המקאמים זה בזה

הפיוטים כולם כאמור עוסקים בעניין השבת. הם מתארים את חשיבותו ומעלותיו, את מעלת השירה בשבת ובחלקם קיימת אף התייחסות לשירת הבקשות עצמה, בין השאר בפסקאות  כגון "רוממוהו במקהלות עדה העומדים בלילות" ו"חזקו יד אנשי סגולה הקמים בחצות לילה" בפיוט "מי לה' איתי עורך" (סימן: מאיר חזק), "עורו שירו שיר איילת אהבים... בלילי שבתות ובימים טובים" בפיוט "עורו שירו" (להרב עזרא בן ישעיה עטיה) ובפרט בבית האחרון בפיוט "יום זה שירו לאל" (סימן: בנימין חזק) החותם את הרצף  ובו קורא הפייטן באופן ברור וישיר להשכמה באישון ליל להשתתפות בשירת הבקשות "חזקו ואמצו בראש אשמורות קומו העריצו לאל בזמירות..".

את הרצף פותח הפיוט "ארץ ורום בהיבראם" (לר' אברהם אבן עזרא). הפיוט מתאר את ששת ימי הבריאה כאשר כל בית בו מוקדש ליום בשבוע ולמה שנברא בו כפי הכתוב  בפרשת בראשית. הבתים מסתיימים כולם במילה 'שבת' והבית האחרון מסתיים בפסקה "וינחיל עם דל ואביון עולם שכולו שבת". כך למעשה מהווה "ארץ ורום" פתיח הולם לסדרת פיוטי השבת המופיעים אחריו.

מיד לאחר "ארץ ורום" מופיע הפיוט "מי לה' איתי עורך" המושר כקודמו בשירה קבוצתית ולמעשה מהווה מעין המשך ישיר שלו ברצף המוסיקאלי.

הפיוט השלישי ברצף "מה נכבד היום מימים" כבר מבוצע בשירת-מענה כאשר הסולנים (לרוב ילדים) מתחלפים מבית לבית. הלחן לפיוט פשוט מאד וחוזר על עצמו באופן זהה בכל הבתים. אי לכך התקבל במרוצת השנים הנוהג כי החל מהבית השלישי ואילך יושר כל בית במנגינה שונה. המנגינות יכולות להשתנות משבת לשבת ומביצוע לביצוע. הסולנים התורנים בוחרים בו-במקום את המנגינות עפ"י טעמם ובלבד שיהיו במקאם סאבא- מקאם השיר- וכן שלא יחזרו על מנגינה שכבר הושרה בבתים קודמים שכן, מטרת המנגינות המתחלפות היא גיוון והתחדשות.

בפיוט הבא "מי לה' איתי עורך" (סימן: מאיר חזק) מתבצעת חזרה לשירה קבוצתית איטית ומדודה ובו נבנה המתח לקראת הפיוט הבא בסדרה והמשמעותי בה ביותר מבחינה מוסיקאלית "אור עליון"

"אור עליון" מהווה למעשה את שיאו של הרצף. הלחן שלו מורכב יותר ביחס לאחרים ובהתאם לכך תפקידי הסולו בו מאתגרים מבחינה ווקאלית, הן בשל אורך הנשימה הנדרש לביצוע של חלקם והן בשל מנעד הצלילים הרחב עליו מתפרס הלחן- מצלילים נמוכים מאד בסולו הראשון בכל בית "חי חי.."  ועד לגבוהים מאד בסולו השני "נשיר לו.." בבית הראשון "ושם יה.." בבית האחרון וכיו"ב

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

את המתח שנוצר ב"אור עליון" מרפים באופן הדרגתי שני הפיוטים החותמים את הרצף "עורו שירו" ו"יום זה שירו לאל" שניהם בעלי לחנים פשוטים וקצביים יחסית. השירה ב"עורו שירו" מתחילה בקצב איטי יחסית כאשר מבית לבית הולכת המהירות ומתגברת ומגיעה לשיאה בבית האחרון שהוא גם מכתיב את הקצב ל"יום זה שירו לאל" המושר כולו בטמפו מהיר וסוחף.

"יום זה שירו לאל" אף זוכה לביצוע ייחודי ואפשר לומר שגם משעשע-משהו. עם השנים (לא ברור מתי בדיוק) התקבל לפיוט זה אופן ביצוע אשר לא מוכר משירי בקשות אחרים. הבתים השונים, שלרובם לחן אחיד, מושרים באופנים שונים כך למשל הפותח ב"בן איש חיל.." מרימים השרים את קולותיהם (אולי לצורך הבעת המילים) וכן קופצים חמישה צלילים במעלה הסולם גבוה מהצליל המקורי בלחן. בבית הבא "ימין ה' כח נאדרי.." משיבה הקבוצה שממול בשירת לחש, כמעין איזון למה שהתרחש בבית הקודם. בחלק מהבתים גם מאיצים או מאטים את הקצב באופן מכוון וכל זאת יחד יוצר דיאלוג מיוחד בין הקבוצות. נוהג זה כאמור השתרש במהלך השנים והפך לאופן הביצוע הקבוע של השיר.

כך אם-כן מסתיים לו הרצף המתחיל בתחושת כובד ראש ב"בארץ ורום" מגיע לשיאו המוסיקאלי ב"אור עליון" ונחתם באווירה קלילה ומשוחררת יותר ב"יום זה שירו לאל".

בהקלטה המצורפת נשמע את סיום הפתיחה "שיר המעלות.." בו מבצע הסולן (משה חבושה) את המעבר הנדרש ממקאם חיג'אז למקאם סאבא לקראת "ארץ ורום". כמו-כן נוכל להאזין לרצף במלואו ולחוש את המהלך בשלמותו על השינויים הרגשיים-אווירתיים המאפיינים  את החלקים השונים בו

שבת שלום