אאא

אם לבחור נקודה בשירת הבקשות אותה ניתן להגדיר כפסגת האירוע, ככל הנראה תהיה זו הפתיחה "יום קדוש ומבורך" (ר' רפאל ענתבי). לאחר הרצף הקודם המסתיים בלחן הקצבי והסוחף-משהו של "יום זה שירו לאל" מגיע הזמן לאתנחתא ורגיעה משמעותית. לאתנחתא זו משמשת כאמור, הפתיחה 'יום קדוש'. את הפתיחה כמקובל יבצעו הפייטנים או מי מחברי הקבוצות המיומנים בכך, זאת בעוד שאר המשתתפים יכולים להתרווח במקומותיהם, ללגום משהו, לעקוב בהנאה אחר האלתורים ולחדש כוחות לקראת ההמשך. 

'יום קדוש' היא הפתיחה האחרונה במחציתו הראשונה של סדר הבקשות. לאחריה יופיע רצף בן שנים עשר פיוטים אשר יוביל עד לאתנחתא המרכזית ביותר בבקשות – הפתיחה "מזמור שיר ליום השבת" המסמנת את מחצית הסדר. 

בניגוד לרוב הפתיחות בבקשות המושרות בפסוקים או פרקים מתהילים "שיר המעלות.." "הללויה אודה ה..'" וכיו"ב, 'יום קדוש' מושרת בטקסט שהוא פיוט שנכתב למטרה זו. הפיוט מונה חמש פסקאות אשר העוסקות במעלותיו של יום השבת. ראשי התיבות של המילים הפותחות את הפסקאות יוצרות אקרוסטיכון 'הוי"ה'.

ל"יום קדוש" יחס מיוחד בשירת הבקשות. מיקומה בין שני רצפי פיוטי השבת הארוכים, אשר יחד אפשר לומר שמהווים את לב סדר הבקשות, מעניק לה איזשהו נופך חגיגי שלא קיים בפתיחות האחרות.

את הפתיחה מקדימה שירת 'דולאב'. הדולאב הוא מנגינה קצרה המשמשת במוסיקה הערבית כהקדמה למוואלים-פתיחות ולעיתים אף לשירים או לחיבור בין חלקי שיר שונים. תפקיד הדולאב הוא להכניס את המאזינים לאווירת המקאם בו יתבצעו הפתיחה/השיר הבא. בכל מקאם קיימים מספר דולאבים והשימוש בהם נעשה עפ"י בחירת האמן בזמן הביצוע ובהתאם למקאם הרלוונטי.

בניגוד לשאר פתיחות הבקשות זוכה 'יום קדוש ומבורך' אם-כן, להקדמה מיוחדת (במקאם סאבא – מקאם הפסקה הראשונה). שירת הדולאב, כאמור, יוצרת את אווירת המקאם, אך לא פחות מכך, גם בונה מתח לקראת כניסת הסולן לשירת הפסקה הראשונה. הדולב מבוצע בשירה משותפת של הקהל במילים 'י-ה א-ל י-ה א-לי' (המקבילות העבריות ל'יא ליל יא לילי' המשמשות בשירה בשפה הערבית). בסיום הדולאב, לאחר מס' שניות של שקט, יחל הסולן בשירת הפתיחה.

בהתאם למעמדה המיוחד של הפתיחה, בשירת הפסקה הראשונה בה יכובד בד"כ אחד הפייטנים הבכירים בקבוצה. לרוב יהיה זה, ראש הקבוצה, פייטן-אורח (באחת השבתות המיוחדות - בראשית, חנוכה, שירה וכיו"ב) או לחילופין המבוגר שבחבר הפייטנים.

לכל פסקה בפתיחה מקאם קבוע בו על הסולן לאלתר על פי הסדר להלן:

את המקאמים לפסוקים קבעו הפייטנים הקדמונים, עורכי סדר הבקשות. ההיגיון העומד מאחורי בחירתם הוא ככל הנראה ההתפתחות המוסיקאלית לאורך הפתיחה. המעבר בין המקאמים השונים עפ"י הסדר הקבוע נשמע טבעי לאוזן וכמו-כן יוצר תהליך בניית מתח הדרגתית לקראת הפסוק האחרון אשר יוביל באופן חלק לפיוט הפותח את הרצף הבא.

לפתיחות הבקשות חוקים משלהן אשר אינם מתקיימים בפתיחות המתבצעות באירועי שירה אחרים. הדבר נוגע ליחסי הגובה בין המקאמים. מחוץ לשירת הבקשות, כאשר מתבצע מעבר ממקאם למקאם אחר הוא ייעשה בד"כ באופן הנהוג במסורת המוסיקאלית-מזרחית הרחבה. לדוגמא: שלא במסגרת הבקשות, ינוגן מקאם סאבא, לרוב, חמישה צלילים גבוה יותר מהצליל בו ינוגן מקאם נהוונד. בפתיחות הבקשות נוכל לשמוע כי המקאמים סאבא ונהוונד מושרים בגובה צליל זהה. חוקיות ייחודית זו נוצרה עלמנת לשמור על גובהי צליל התואמים את לחני הבקשות, מה שלא היה מתאפשר עפ"י הכללים הנהוגים מחוץ לבקשות.

(הפתיחות בבקשות, יש לומר, בנוסף לתפקידם המוסיקאלי-חווייתי, משמשות גם כדרך המסורתית ללימוד המקאמים לפייטן המתחיל, ראשית, בזיהויים על-פי הפסוקים השונים והמקאמים הקבועים להם, ומאוחר יותר, אף במיומנות האלתור בהם).
במהלך הפתיחה, ישתדל כל פייטן בתורו להביע באופן מיטבי את המקאם בו הוא מאלתר. זאת, בין השאר, תוך הצגת חלקיו השונים, המוטיבים האופייניים לו נקודות האתנחתא הנהוגות בו ועוד. שילובם הנכון של כל אלו יצור בקרב המאזינים את האווירה והלך הרוח המאפיינים כל מקאם.

הפסקה האחרונה ב'יום קדוש' זוכה גם היא ליחס מיוחד. המתח בה מגיע לשיאו והאווירה הכללית סביבה חגיגית יותר. מקאם 'מאהור' בו מאולתרת הפסקה מאופיין בגובהם הרב של הצלילים אליהם יש להגיע בשירתו - מה שתובע מאמץ רב מהסולנים ובקרב המאזינים, יוצר סוג של דריכות וציפייה.

בנוסף לכך נתקבל הנוהג לשלב בפסוק זה מנגינות קצרות לשירה משותפת של הקהל. השירה תתבצע במילים מתוך הפסקה 'אתה אחד ולעם מיוחד'.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

לעיתים, בין המנגינות השונות יתחלפו הסולנים המאלתרים דבר התורם גם הוא להעצמת המתח הכללי. השילוב בין הצלילים הגבוהים להם נדרש הסולן באלתור לבין המנגינות הקלילות המשובצות בו יוצר מצב של תנועה מתמדת בין תחושת מתח לרפיון, בין האזנה דרוכה, לשירה רוגעת ומשחררת.

תפקיד חשוב המוטל על סולן הפסקה האחרונה הוא ביצוע המעבר מהמקאם של הפסקה (מאהור) למקאם השיר המופיע אחריו (סאבא). לא די בביצוע המעבר בין המקאמים, בנוסף לכך נדרש הסולן להגיע למקאם הרלוונטי בגובה המתאים לשירת השיר הבא ואף לאלו שאחריו ברצף. כל זאת יחד דורש מיומנויות ווקאליות ומוסיקאליות גבוהות ולכן, בדומה לפסוק הראשון השמור לאחד מבכרי הפייטנים, גם לביצוע הפסוק האחרון ייבחר אחד הפייטנים המיומנים יותר במלאכת מעברי המקאם ובחירת הטונים.

כך אם כן במסגרת של חמש שורות מתקבל מהלך מוסיקאלי-רגשי שלם. הוא נפתח במקאם סאבא הזועק והקודר במידת-מה, עובר דרך עג'ם, נהוונד וראסט המתונים יותר, מגיע לשיאו במאהור הנוסק לגבהים וחותם בסגירת-מעגל, במקאם סאבא בו התחיל.

בהקלטה המצורפת נוכל להאזין לפתיחה בשלמותה וכן לפיוט "כי אשמרה שבת" אליו היא מובילה.
ההקלטה מתוך מופע שירת הבקשות שהתקיים בבית הקונפדרציה בירושלים התשס"ו