אאא

הנה בימים אלו נפטר הגאון רבי משה שפירא זצ"ל שהיה אדם גדול מאד ומזכה הרבים בצורה שאין לשער, וכבר נתפרסם כמה שהשפיע על אלפים ורבבות בכל העולם, לא רק בארץ, בכל המקומות השפיע זיכוי הרבים שאין לשער, ועכשיו חסר הזיכוי הרבים הגדול הזה.

כשחסר בעולם זיכוי הרבים, כל אחד ואחד חייב למלא את מה שחסר. ואמנם המושפעים הם לא כמו המשפיע, כמו שאמרו על משה רבינו ויהושע (ב"ב עה, א) "פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה", אבל אף על פי כן הרי גם יהושע השפיע, והקב"ה אמר לו (יהושע א, ה) כאשר הייתי עם משה אהיה עימך, ורק לגבי משה רבינו היה כפני לבנה, מפני שקיבל את ההשפעה ממשה, כמו לבנה שמקבלת את אורה מהחמה, אבל ביחס לכלל הציבור גם יהושע היה כפני חמה והשפיע עליהם.

על כל אחד ואחד להשתדל למלא את החסר, להוסיף חיזוק ולהוסיף דרגות. אדם הוא 'הולך', וצריך כל הזמן להתעלות, וכל אחד יכול להגיע למדרגות עצומות שאין לשער, עם סייעתא דשמיא, אין סוף למדרגות שאפשר להגיע במעלות העליונות. וכיצד עושים זאת? על ידי לימוד המוסר, לימוד המוסר זה הדבר ההכרחי והחיוני ביותר כדי שאדם יתעלה ויעלה מעלה-מעלה, כל מחשבה וכל דיבור וכל מעשה של מצוה מקדש את האדם, וככל שמתקדש הרי הוא מקבל עוד דרגה ועוד דרגה, ומוסיף עוד ועוד זכויות, והדרך לכל זה היא על ידי לימוד המוסר.

"בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל, ב), ובמשנה ברורה סימן א' הביא בשם קדמונים כי תבלין היצר הרע הוא תוכחת מאמרי חז"ל, היינו לימוד תורת היראה שבספרי המוסר, זהו התבלין המועיל ביותר להוסיף יראת שמים ולהתגבר על היצר הרע, ואין סוף למדרגות של יראת שמים ושל אמונה. "בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה" (מכות כד, א), אף על פי שיש עוד הנהגות טובות, מכל מקום אמונה זה היסוד, שבלי זה לא מתחיל כלום. והאמונה קיימת בטבע האדם, אלא שהיצר הרע מונע את זה, כמו שכתוב (קהלת ז, כט) "האלוקים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים", עם שכל הישר רואים את האמונה, רק היצר הרע מפתה ומסנוור בחשבונות רבים.

האמונה היא דבר טבעי, כמו שמצינו באברהם אבינו שהבין מעצמו שאין בירה בלא בעלים, ויש מנהיג לבירה. אם מתבוננים בכל מערכת השמש והירח והכוכבים, ובכל הבריאה, שהיא יש מאין, כיצד זה נהיה? הרי בהכרח שיש בורא ומנהיג לכל זה, וכן מה שאדם נושם ומה שהוא רואה, מהיכן יש לו את הכוחות הללו? בהכרח יש מי שמחייה אותו ונותן לו את הכוחות, לכן האמונה מוכרחת היא על פי שכל הישר, מוכרחים להאמין שיש מציאות הבורא, שלא ישיגוהו משיגי הגוף ולית מחשבה תפיסא ביה כלל, כך לפי השכל הישר, רק היצר הרע מפתה בחשבונות רבים נגד השכל הישר, ועל ידי לימוד המוסר מתגברים על היצר הרע.

ומלבד עצם הדבר שלימוד המוסר מועיל להתגבר על היצר הרע, זה נותן גם חיים מאושרים, וכפי שסיפרו לי רבים שהתחילו ללמוד מוסר בקביעות יום-יומית, ועל ידי זה כל חייהם השתנו, ונעשו מאושרים, וקודם לזה לפעמים היה שמחה בבית ולפעמים לא, אבל עכשיו כשהם לומדים מוסר תמיד יש שמחה בבית. כשראש המשפחה לומד מוסר הוא רגוע ושמח ומשרה אווירה נעימה בבית, אשריך בעולם הזה!

וכך דרכה של תורה, בתורה אתה עמל, ואם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה (אבות ו, ד), אבל היצר הרע מפריע ללמוד תורה, וצריכים את התבלין של ספרי המוסר להתגבר על היצר הרע, ובדוק ומנוסה, שמי שיש לו קביעות ללמוד מוסר, לא בכפייה, ולא מתוך שעמום, אלא בספר מוסר שמעניין, שמושך ומרתק, כל אחד בספר מוסר שמושך אותו, על ידי זה כל החיים משתנים, ומקבלים חיים טובים ומאושרים.

זה מה שהשפיע הגאון רבי משה שפירא זצ"ל, ועכשיו חסרה ההשפעה הזאת, וכולנו חייבים למלא ולהשלים את מה שהשפיע, אך כל אחד צריך תחילה להשפיע על עצמו, ועל ידי זה ממילא ישפיע גם על אחרים, כמו שכתב החזו"א (קו"א ח"ג סב) שבמקום שיש 'בעל תורה אמיתי', אפילו אם אינו אומר דרשות, ואינו מפרסם דברי חיזוק לרבים, עצם הדבר שהוא יושב ולומד ומתנהג חיים של בן תורה אמיתי, זה משפיע על כל הסביבה! זהו הכוח של אדם אחד, בעל תורה אמיתי אחד, שמשפיע על כל הסובבים אותו, כך המציאות וזוהי ההשגחה בטבע בריאת העולם.

לכן הדרך היחידה להשלים את מה שחסר עכשיו, לאחר שנסתלק רבי משה שפירא זצ"ל, שכל אחד ישתדל להתעלות לפי הדרך שבספרי המוסר, וגם על ידי תפילה, שזה דבר הכרחי – בלי תפילה אין סייעתא דשמיא! מי שחושב שיצליח ברוחניות מכוח עצמו, לא תהיה לו הצלחה, וגם אם יצליח משהו, אין זו הצלחה, רק אם אדם מאמין שצריך סייעתא דשמיא, ומתפלל על זה, אז יש סייעתא דשמיא שאין לשער.

ומפורש בגמרא (נדה ע, ב) מה יעשה אדם ויחכם וכו' ירבה בישיבה ויבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, והקשו שם בגמרא מאי קא משמע לן, ופירש רש"י: למה ליה למימר ירבה בישיבה הואיל וברחמים הדבר תלוי. ותירצו דהא בלא הא לא סגי. ומבואר ברש"י כי זה היה פשוט לגמרא שצריך תפילה ובקשת רחמים, ובלי תפילה לא שייך לזכות לחכמת התורה, אלא שהיה מקום לחשוב אולי מספיק תפילה לבד, ולא צריך להרבות בישיבה, וחידשה הגמרא שאין הדבר כן, וצריך גם להרבות בישיבה.

והיינו מפני שאין לסמוך על התפילה לבד, וצריך גם לעשות בעצמו כל מה שהוא יכול, כמו שאמרו (קידושין ל, ב) יצרו של אדם מתגבר ומתחדש עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, וביארו הגר"א (מובא בקול אליהו סוכה) והמסילת ישרים (פרק ב') כי אימתי הקב"ה עוזר לאדם? רק בזמן שעשה כל מה שהוא יכול וכבר הגיע למצב ש"אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו", אבל אם אינו עושה בעצמו כל מה שהוא יכול אין לו סייעתא דשמיא, וצריך תחילה לעשות כל מה שבכוחו, וגם להתפלל ולבקש, שאם אינו מבקש – למה מגיע לו, הרי הוא יודע שיש ממי לבקש, ויש מי שיכול לעזור לו, ומדוע אינו מבקש?! רק אם יבקש רחמים, וגם ישתדל בעצמו כפי יכולתו, אז יעזרו לו מן השמים.

אלו הם הדברים שאנו חייבים כעת למלא את החיסרון, להתחזק בהתמדת התורה. והעצה להתמדה היא לימוד המוסר. אבל צריכים גם סייעתא דשמיא, ועל ידי תפילה זוכים לסייעתא דשמיא.

ובאבות שנינו (א, ב) על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, תורה ועבודה הם כמו שהזכרנו, לימוד התורה, ועבודה שבלב זו תפילה, וגמילות חסדים היינו מידות טובות שבין אדם לחברו, וזה דבר קשה מאד ומדרגה גדולה מאד להיזהר ששום אדם לא ייפגע ממנו אף פעם, יחידי סגולה זוכים עד כדי כך.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

והדרך לזה היא על ידי מוסר עם תפילה והתורה, רק על ידי הדברים האלו זוכים שהמידות יהיו טובות. אפילו אדם שאין לו מידות טובות מצד הטבע שלו, כידוע שהמידות עוברות בתורשה, ויש כאלה שאינם בעלי טבע של מידות טובות, אף על פי כן עם תורה ועם תפילה ועם שימת לב זוכים שההנהגה היא הנהגה של מידות טובות שאין לשער!

ולכן הרבה פעמים רואים אנשים שיש להם מידות טובות, ואילו הצאצאים שלהם אינם בעלי מידות טובות, וזה פלא שהרי מידות עוברות בתורשה, ומדוע הם לא בעלי מידות טובות כמו אבותיהם, אבל האמת היא שהאב היה לו הרבה יראת שמים, והרבה אמונה, והרבה תפילה, לכן זכה לסייעתא דשמיא נגד הטבע לקבל מידות טובות, אבל הבנים אינם כן, ואף על פי שמידות טובות עוברות בתורשה, יראת שמים ואמונה אינם עוברים בתורשה, וגם הבנים צריכים להשתדל באותה הדרך כמו האב, עם אמונה ויראת שמים ותפילה, ואז יהיו להם מידות טובות.

זוהי עבודת האדם. תורה, ותפילה, ומוסר, בלי היסח הדעת. כתוב בחובות הלבבות (שער יחוד המעשה פ"ה) שהיצר הרע הוא השונא הגדול ביותר של האדם, שנמצא בתוככי לבו, והאדם אינו מרגיש שהוא שונא שלו, ונדמה לו שכל פיתויי היצר - הוא בעצמו רוצה אותם, אבל האמת היא שהיצר הרע מפתה ומסית אותו שיחשוב שהוא רוצה כך, אף על פי שאינו רוצה, והעצה היא רק על ידי ספרי מוסר ודברי מוסר.

אלו הם הדרכים להצלחה, ויהי רצון שנזכה כולנו להתעלות ולעלות מעלה-מעלה בכל המעלות העליונות בסייעתא דשמיא!