אאא

הופעתן של קופסאות הקרמבו על מדפי המרכולים הן כבר סימן היכר קבוע לעונת החורף הקצרה הישראלית. השנה, כך מתברר, הן הפכו גם לחלק מהנוף עבור קהל הלקוחות ברשות הפלסטינית.

מפעל 'אל-ארז' בשכם - מפעל גדול ומודרני המעסיק 200 עובדים - הוא רק אחד מתוך שישה מפעלים פלסטיניים המייצרים השנה קרמבו, והוא נחשב לגדול שבהם. המכונות במקום עובדות כבסרט נע ומנפיקות כל העת יחידות קרמבו רבות.

עובדי המפעל העמלים על אריזת הקרמבואים שומרים על סטריליות כראוי, והם עטופים בכיסויי ראש ובחלוקים לשמירה על סטריליות. לדברי המנכ"ל זאהי ענבתאווי, "כדי לענות על הביקוש אנחנו מייצרים כל יום 4,000 קופסאות, שבכל אחת מהן 20 יחידות".

יצויין, כי מרבית התוצרת מגיעה לשוק המקומי, הפלסטיני, אך חלקה אך מיועדת ליצוא - לארצות הברית.

"ראס אל-עבד" - ראש של עבד (ראש אדם שחור) - זהו שמו של הקרמבו ברשות הפלסטינית. ענבתאווי מודה, כי "נכון שיש משהו גזעני בשם הזה, זה הועתק אצלינו משמו העתיק של הקרמבו במדינות המערב, גם אם נשנה את השם זה לא יעזור כי הציבור כבר רגיל לקרוא לו ככה". כזכור, הקרמבו נמכר בעבר גם בישראל תחת השם 'כושי-בו'.

הקרמבו הפלסטיני משווק תחת השם 'דחבור' - שפירושו גוץ - חולש על כמעט חצי מהשוק הפלסטיני. גם הקרמבו המיוצר על ידי החברות הישראליות הגדולות תופס נתח נכבד משוק משגשג זה.

כמו בישראל, הטעמים הפופולריים של הקרמבו הפלסטיני הם וניל ומוקה, "כשהווניל מנצח בגדול", לדברי המנכ"ל, ולפי הסקירה המתפרסמת ב-ynet גם מבחן הטעימה מגלה תוצאה זהה לזו של הקרמבו הישראלי = בטעם ובמרקם.

מה שכן בולט כהבדל בין ישראל לפרשות הפלסטינית, הוא המחיר: קרטון של 20 יחידות קרמבו נמכר לצרכן רק ב-10 שקלים - זול משמעותית מהמחיר הישראלי. "אולי זו הסיבה שלא נותנים לי בינתיים לייצא גם לשוק הישראלי", מסיים המנכ"ל בנימה עגמומית.