אחת מהבטחות הבחירות הראשונות שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הזדרז לקיים, הייתה היציאה מהסכם הסחר הטרנס פסיפי, בו חברות 12 מדינות השוכנות לחופי האוקיאנוס השקט. המהירות בה הוא מימש את הבטחתו לבוחר היא מרשימה מאד, אם כי ההבטחה עצמה איננה נכונה. המסחר הבינלאומי טוב לארה"ב, והערמת קשיים עליו לא תסייע לצמיחה הכלכלית בטווח הארוך. וסוגיה זו רלוונטית לא רק לארה"ב אלא גם לישראל.
הביקורת על המסחר הבינלאומי נשמעת לא מעט, הוא פוגע במקומות עבודה, הוא גורם לפיטורי עובדים, הוא גורם לזליגה של תעשיות שלמות מעבר לגבול. כל זה נכון, נכון בארה"ב ונכון בישראל. שמענו בארץ את ביקורת החקלאים על ייבוא העגבניות או מוצרי החלב מחו"ל, הביקורת על ייבוא הטונה שיגרום לפיטורים, ובכלל על הצורך והחשיבות לשמר את החקלאות הישראלית. תועלותיו של המסחר הבינלאומי, ברורים ומובהקים, אך מדוברים בשיח הציבורי הרבה פחות. רוב הציבור פחות מודע לתועלת זו, ולכן גם תמך באג'נדה המסתגרת של טראמפ. וזו טעות כלכלית חמורה.
אפשר להסביר סוגיה זו באמצעות המשל החלון השבור המפורסם, של הכלכלן הצרפתי פרדריך בסטייה בן המאה ה-19. הוא מספר על נער שובב שהשליך אבן ושבר את חלון הראווה של ז'אן. כדי להרגיע את כעסו, הסבירו חבריו של ז'אן כי כעת החלון השבור יסייע לכלכלת הכפר כולו. שהרי כעת, ז'אן יזמין את הזגג כדי לתקן את החלון, וישלם לו עבור זה חמש פרנקים. הזגג יקבל את הכסף, וילך וירכוש ספרים, ומוכר הספרים יטול ההכנסה ילך בתורו וירכוש לחמים והאופה, וכך הלאה. נמצא למעשה הכפר כולו משגשג בזכות החלון השבור. אך זה מה שרואים, ומה שלא רואים דווקא משפיע יותר.
כולם רואים את ההכנסה שיוצרת ההוצאה של ז'אן, אך לא רואים את הנזק שנוצר לכלכלת הכפר, והעובדה שהוא לא גלוי לעין אינה אומרת כי אינו קיים. בפועל, לז'אן היו 5 פרנקים שאתם הוא התעתד לרכוש נעלים חדשות, אך כעת הוא נאלץ לוותר על רכישה זו ולשלם את הכסף לזגג. אם כן, נמצא כי חמשת הפרנקים ששולמו לזגג נגרעו למעשה מן הסנדלר (וגם מהסוחרים מהם התעתד הסנדלר לרכוש בהכנסה זו). אם כן, לכאורה כלכלת הכפר לא הרוויחה ולא הפסידה, אלא שז'אן עצמו הרי גם הוא חלק מן הכפר, והוא הרי בבירור הפסיד, אם כן נמצא שהכפר במובהק רק הפסיד מן החלון השבור. אך חבריו של ז'אן לא ראו זאת, הם רק ראו את הכסף היוצא, ולא לקחו בחשבון מאיפה הוא נגרע.
ועקרון זה נכון בסחר העולמי (וגם המקומי), תמיד יש לבדוק גם את מה שלא רואים. כאשר למדינה אחרת יש אפשרות לייצר מוצר כלשהו בעלות נמוכה יותר, בגלל שכר עובדים נמוך או כל סיבה אחרת, אזי משתלם יותר לרכוש המוצר ממדינה זו ולייבא אותו. המשמעות של הייבוא היא שהיצרנים המקומיים יאבדו את פרנסתם, וזה נתפס כהתפתחות שלילית. אך זה מה שרואים. מה שלא רואים, זה שכעת אזרחי המדינה צריכים להוציא פחות כסף על מוצרי הייבוא, ולפיכך הם יכולים להוציא אותו על מוצרים אחרים. כעת הם יוכלו לרכוש יותר מוצרים, או מוצרים יקרים יותר, והמשמעות של זה היא שנוצרים ביקושים חדשים, שבתורם יוצרים משרות חדשות.
הייבוא מאפשר הוזלת מחירים (שהרי אילו לא הייתה הוזלה, לא היה משתלם לייבא), והכסף הנחסך לא יוצא ממעגל הכלכלה, אלא יוצא על ידי הצרכנים על מוצרים אחרים, אשר יעלו את רמת החיים של כלל התושבים.
לפיכך, להערים מכסים ולבטל הסכמי סחר, אכן ייצור משרות במדינה המסתגרת. זה מה שרואים. אבל במקביל זה גם יעלה את יוקר המחיה של כלל האזרחים, שהרי על המשרות החדשות האלה מישהו צריך לשלם. עליה ביוקר המחיה רק תאט את הצמיחה, ותפגע בהתפתחות הכלכלית. לכן, הצעד המרשים בנחישותו של טראמפ, רק יפגע בכלכלת ארה"ב בטווח הארוך. גם בישראל הקריאות להשארת המכס הגבוה רק פוגעות בכלל האזרחים.
טראמפ גם הציג תכנית כלכלית מרשימה הכוללת הסרת רגולציה עודפת והורדת מס, צעד זה צפוי להזניק את הכלכלה האמריקנית ולאזן את ההשפעה השלילית של הצרת הסחר הבינלאומי. נשאר לקוות שהחלק הנכון במדיניות הכלכלית של טראמפ יהיה משמעותי יותר מאשר החלק השגוי, ובסך הכולל ארה"ב רק תתחזק. ובכל מקרה, חשוב תמיד ללמוד מהטעויות (ומההצלחות) של האחרים, וכל לחסוך את דמי הלימוד בעצמנו.