המשפט הידוע האומר "או חברותא או מיתותא" מתברר כמשמעותי במיוחד בקרב אנשים מבוגרים שחשים פעמים רבות בדידות שיכולה להביא למותם מסיבות שונות.
לורה קרסטנסן, פסיכולוגית מאוניברסיטת סטנפורד, פיתחה תיאוריה בשם "סלקטיביות סוציו-רגשית" הגורסת שככל שאנשים חשים כי הזמן שנותר להם הולך ואוזל, הם נוטשים יחסים שטחיים ומעדיפים להתרכז במערכות יחסים משמעותיות. "הם משקיעים יותר בקשרים שנותרו," אמר גארי קנדי, מנהל המחלקה לפסיכיאטריה גריאטרית במרכז הרפואי מונטיפיורי; "הם מייעלים חברויות, במקום למקסם את הכמות שלהן".
גל של מחקרים שנעשו לאחרונה מדגיש את החשיבות של הקשרים הללו. בידוד ובדידות חברתית עשויים לגבות מחיר נפשי ופיזי כבד מאנשים מבוגרים: הם סובלים משיעורי תמותה גבוהים יותר ונמצאים בסיכון מוגבר לדיכאון, לירידה קוגניטיבית ולמחלות לב.
על פי המחקרים האלה כדאי מאד שנתקשר יותר לקרובי משפחתנו המבוגרים לא רק כדי להיות נחמדים אלא כדי להאריך את חייהם ולהפוך אותם לנעימים הרבה יותר.
בסוף שנת 2014, 900 אלף מתוך 8.3 מיליון אנשים בישראל היו אנשים מעל גיל 65. לפי תחזיות האוכלוסייה של הלמ"ס, צפוי מספרם של מגזר הגיל השלישי להגיע ל-1.66 מיליון בשנת 2035. בסקר של הלמ"ס שנעשה ב-2012, 23 אחוז מהאנשים מעל גיל 65 גרים לבד, וכ-3 אחוזים מהם שוהים במסגרות מוסדיות. 36 אחוז מהם דיווחו על תחושת בדידות לפעמים או לעתים קרובות, כאשר אחוז הנשים המבוגרות שדיווחו על בדידות גבוהה יותר משל הגברים המבוגרים.
חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו עקבו אחרי 1,600 משתתפים בגיל 71 בממוצע, ומצאו כי אלה שדיווחו על בדידות נטו לפתח קשיים בפעילויות יומיומיות. גם כאשר המחקר כלל משתתפים במעמד סוציואקונומי ממוצע ובריאות טובה, בקרב הבודדים התמותה גבוהה יותר: כמעט 23 אחוזים מתו בתוך שש שנים, בהשוואה ל-14 אחוזים בקרב אלה שלא היו בודדים.
פתרון נוסף אותו מציעים החוקרים היא לסייע לאדם המבוגר להרחיב את מעגלי ההיכרות שלו לדוגמא דרך שיעור קבוע בבית הכנסת או מועדון לאנשים מבוגרים שמסייע להם במטרה להשיג קשרי חברות.